תביעה לתשלום תוספת שכר למורה במשרד החינוך

התובע שהועסק כמרצה בנתבעת, עותר בתביעתו לתשלום זכויות בקשר לסיום העסקתו – מענק פצויי פיטורים, פדיון דמי מחלה והשלמת הפרשות לקרן הנקראת קרן קשרי מדע (קק"מ).

] "ויקטור שלום, מבלי להתייחס למשמעויות שאתה מייחס להוראה כזו או אחרת בהסכם הקבוצי, ההסכם אליו התייחסת לא נחתם, לא אושר על ידי ות"ת והממונה על השכר במשרד האוצר והמכון לא יכול לשלם על פיו סכומים מעבר למגיע. סכום הפיצויים שנצבר לך בקופות לפי המידע שהמכון קיבל מהקופות עולה על סכום הפיצויים המאקסימאלי המגיע לפי דין. טענותיך על כך שבעבר שולם לעובדים סכום חריג מעבר למגיע לפי דין, אינן יכולות להוות הצדקה לתשלום כזה.

[footnoteRef:21] [21: עם זאת, ר' והשווה ת"א (שלום חי') 6804-12-08 ציון בונפרד נ' המכללה לחשמל בע"מ (15.3.12) שם נקבע שחוק הפיקוח חל גם על מכללה ללימודי הסמיכה למקצוע חשמלאי, שלמדו בה בגירים, אם כי מן הטעם שקיימת הוראה ספציפית המחילה את חקיקת החינוך על מוסדות בהם לומדים בגירים מקצועות "המסתיימים בבחינות ממשלתיות הנערכות על ידי האגף להכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה".] נוסיף כי בכתב ההגנה שהגישה מבטחים נטען שעד חודש 1/02 מעמדו של התובע בקופה היה של מורה ומאותו חודש, מעמדו כמורה הופסק.

בהתאם לכך הורה למכון "להגיש תצהיר של מנהל הכספים שבו יפרט במדויק האם עובדים קיבלו תשלום עבור ימי מחלה במהלך השנים 2015 ועד 2019". התצהיר כאמור הוגש וצורף לתצהירו של מר שטיינהרט, אשר מפאת חשיבותו נביא חלקים מתוכו להלן בהרחבה: "האופן שבו נוהג המכון ביחס לעובדים במעמדו של ד"ר פרוסטיג שפרשו הוא ככלל, כדלקמן: (1) ראשית, חושב סכום הפיצויים לפי חוק פצויי פיטורים... דהיינו מכפלה של שכר החדוש האחרון של העובד בותק, תוך הבאה בחשבון של אחוזי משרה בתקופות שונות; בנוסף, חושב פיצוי עבור ימי מחלה צבורים בלתי מנוצלים בהתאם לנוסחה הקבועה בהוראות סעיף 33.27 לתקנון שירות המדינה; וחושב סכום שני הסכומים הנ"ל יחדיו – סכום א'; (2) שנית, נבדק מול קרנות הפנסיה מהם הסכומים שנצברו לעובד ברכיב פיצויים בכלל הקרנות אליהן הופרשו כספים – סכום ב'; (3) שלישית – אם סכום ב' נמוך מסכום א', המכון שילם לעובד את ההפרש בין הסכומים, בנוסף לכך שהעובד קיבל את הסכומים שנצברו בקופות. אם סכום ב' גבוה מסכום א', המכון לא שילם כל סכום נוסף לעובד, מעבר לכך שהעובד קיבל את הסכומים שבקופות. המכון לא דרש לקבל סכומים מתוך כספים שנצברו בקופות. דהיינו, המכון לא שילם לעובדים במעמדו של ד"ר פרוסטיג שפרשו פיצוי עבור ימי מחלה צבורים לפי נוספחת התקשי"ר ללא תנאי. סכום ההשלמה ששולם, כמתואר לעיל, היה תלוי בסכומים שנצברו לעובד בכלל הקופות ברכיב פיצויים והוגבל לכל היותר להפרש, בין הסכום ברכיב פיצויים שנצבר בקופות, לבין הסכום המצטבר של פצויי הפיטורים לפי דין והפיצוי בגין ימי מחלה לפי נוסחת התקשי"ר. בהתאם, היכן שהסכום שנצבר ברכיב פיצויים בקופות עלה על סכום פצויי פיטורים לפי דין בתוספת תחשיב הפצוי עבור ימי מחלה, לא שולמה השלמה לסכום שבקופות...". מתצהירה של הגב' הוד עולים הדברים הבאים – כפי שציינו לעיל, הסכם המעבר אינו ממצה את זכויות סיום ההעסקה, אלא רק את הזכויות השוטפות; בנגוד לטענות ההגנה של המכון, לתובע כן היתה זכות לפדיון ימי מחלה, אף כי בתנאים האמורים בתצהיר; בנגוד לטענות ההגנה של המכון, התובע היה זכאי להשלמה לפצויי פיטורים לפי חוק, ככל שההפרשות למבטחים היו נמוכים יותר.

...

התובע יכול היה להביא ראיות לסתור את הנתונים מהטבלה של המכון על הוצאות שלטענתו הוא לא ביצע, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, התביעה להשלמת תשלום קרן פדיון מדע נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: מענק פרישה בסך של 205,645 ₪.

לאור תוצאת ההליך, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר בסימולציה שנערכה לה ע"י אגף השכר במשרד החינוך בטרם עברה ל"אופק חדש", כהבטחה שלטונית, ובהתאם לכך לשלם לה את זכויותיה.

המחלוקות: הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הסימולציה שנערכה לתובעת מהוה מיסמך מחייב/הבטחה שלטונית; האם בהתאם להוראות הסכם "אופק חדש" זכאית התובעת להמרה הגבוהה מההמרה ששולמה לה בפועל; האם לשינוי סמל המוסד יש השפעה על אופן חישוב דרגת ההמרה בהתאם להסכם אופק חדש, והאם נותרה לתובעת יתרה לתשלום בהתאם לרכיבי התביעה (כולל בעיניין תוספת פיצול ששולמה לה, 7 שנים אחרונות ולא מעבר לכך).

בכל מקרה נטען שהתובעת לא הייתה מחוייבת לעבור ל"אופק חדש" מאחר והיא מורה ותיקה, והמעבר ל"אופק חדש" - עם כל השעות הרבות שנדרשה לעבוד – נעשתה אך ורק בשל סימולציה זו. בסיכומים נטען עוד כי הסימולציה מחייבת מאור ההסתמכות של התובעת לעיו, מה גם שע"פ סעיף 47(ג) להסכם אופק חדש "כל עובד הוראה שלגביו מבוצעים חישבו ושיבוץ עתידיים יקבל במוע ההמרה פירוט, ע"ג טופס של השכר להמרה, השכר הקובע, ותק שכר לשבוץ דרגת שיבוץ נוכחית ועתידית בהתאם להסכם זה". לפיכך, משמסמך הסימולציה נכתב עלי משרד החינוך עצמו ולא ע"י גורם חצוני – אין חשיבות לכך שהוגדר כ"סימולציה" ויש לראותו , ע"פ תוכנו כמסמך מחייב.

...

עגמת נפש: בעניין זה, אף שאנו סבורים כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כל תשלום המקבע את הטעות, אנו מוצאים לנכון לפצות את התובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל טעות זו (ואין חולק כי בשל הטעות – אכן נגרמה לה עגמת נפש).

סוף דבר: התביעה מתקבלת אך באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן סך של 2,000 ₪ כשכ"ט והוצאות.

הנתבעת הנה רשת ארצית לניהול בתי ספר, אשר פועלת ברישיון של משרד החינוך.

מנגד, טוענת התובעת כי דין הבקשה לסילוק על הסף להדחות משום ששתי התביעות עוסקות בעילות שונות: התביעה הראשונה עוסקת במחדלים שבוצעו כלפיה- פיטורים שלא כדין והטרדה מינית, והפרשי שכר אשר נוצרו כתוצאה מקיזוז שלא כדין משכרה אשר היה חלק מההתנכלות כלפיה, ואילו התביעה הנוכחית עוסקת בפגיעה בזכויות סוציאליות- אי תשלום תוספות שכר של עובדי הוראה והפרשות בחסר לקופות הגמל.

...

נוכח העדר הפירוט הנדרש וראיות המלמדות על שכר שקוזז או נוכה שלא כדין, טענתה של התובעת להפרשי שכר נדחית".

על אף שמדובר באותה עילת תביעה, לא שוכנעתי כי יש להורות על סילוק התביעה הנוכחית על הסף אלא יש להורות על פיצול סעדים.

בשים לב לנימוקים אלו, שוכנעתי כי יש לקבל את בקשתה של התובעת לפיצול סעדים.

יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בפסק דין האוניברסיטה העברית: "בבחינת למעלה מהנדרש, נציין כי בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, נא(1) 68, 99 (1997) נפסק כי "עיקרון מעשה בית דין אינו עיקרון מוחלט. המדובר הוא בכלל של שכל ישר, אשר בתי המשפט קבעו לעצמם כעניין של מדיניות שיפוטית. על כן, קיימת נכונות, במקרים בהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים זאת, לקבוע סייגים לתחולת העיקרון הכללי". סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והבקשה לפיצול סעדים מתקבלת.

לאחר קבלת עמדת משרד החינוך הגישו הצדדים השלמת טיעון ביחס לסוגיות אלו, כדלקמן: התובעת טענה כי אף שעמדת משרד החינוך אינה מקיפה דיה, ניתן להבין ממנה כי היא תומכת בקבלת התביעה, שכן הנתבעת מחויבת בתשלום תוספת מעונות וקיצבת ביגוד לסייעות כדוגמת התובעת והנתבעת אף מתוקצבת בגין כך על ידי משרד החינוך.

כך, ככל שבמסגרת יחסיהם של משרד החינוך והמוסד, מתקצב משרד החינוך את התוספת הנדונה ביחס לעובדי הנתבעת, הדבר מלמד לדידנו בבירור על כך, שיש לראות בו משכורת לצורך השוואת תנאי העובדים מכוח תקנה 3(א)(6) ודי בכך בכדי לקבוע זכאות לתשלום.

על יסוד זה טוענת הנתבעת, כי אין לקבל את עמדת משרד החינוך בדבר זכאות הסייעות להשוואת התנאים ביחס לתוספת מעונות ודמי ביגוד, שכן הדין מורה שאין מדובר ברכיבי שכר.

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. אמנם מדובר בזכויות נלווית לשכר, אלא שבניגוד לחופשת שבתון, בה דן פסק הדין אליו מפנה הנתבעת, שתי הזכויות הנדונות בפנינו הינן בגדר החזרי הוצאות שהזכות להן קבועה כסכום ולא כמימוש בפועל, כפי שפורט במקורות הזכות לעיל.

לפיכך – הטענה כי מדובר בזכויות שלא ניתן לתבוע אחר סיום העבודה, נדחית.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו משלימים בזאת את פסק הדין החלקי ומורים כי בנוסף לאמור בו על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: קצובת ביגוד בסך 2,252 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2014 ועד התשלום בפועל.

איננו מקבלים טענת התובע לפיה, המדינה מחזיקה במקל בשני קצוותיו, כאשר מחד גיסא מסרבת לשלם לו את תוספות השכר הייחודיות המשולמות לעובדי הרשות בטענה כי חלים הסכמי "אופק חדש" ומאידך גיסא, מסרבת לעדכן את שכרו לפי הסכמי "אופק חדש" (סעיף 78 בכתב התביעה), למעשה, שכר התובע הוצמד לדרוג המפקחים, ועל כן שכרו הקובע היה גבוה יותר משכרם של יתר עובדי הרשות, שנהנו (אם עמדו בתנאים הנדרשים), לתוספות ומענקים שונים.

כפי שפירטנו לעיל, התובע לא זכאי לקבל את תוספות ועדכוני השכר המשולמים למורים או המפקחים, על פי הסכם "אופק חדש", מאחר שהוא אינו מורה או מפקח במשרד החינוך.

...

לטענת התובע, מאחר שרצו להשוות את שכרו לשכר שקיבל קודם לקליטתו ברשות, ומכיוון שהתפקיד שלו כולל בעיקר היבטים פדגוגיים וכן פיקוח ופיתוח פרויקטים בתחומי החינוך, פעל מר אהרוני ונפגש, עם התובע, עם ממונה אגף בכיר במשרד החינוך, מר בני בנימיני, ויחד הגיעו למסקנה כי הדרך להעלאת שכרו ברשות היא להחזיר אותו לתפקיד פדגוגי לפי הסכם "אופק חדש" במערכת החינוך (סעיף 60 בתצהיר התובע).

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

למרות התוצאה אליה הגענו ובשים לב לכך כי התובע עדיין מועסק ברשות ולשביעות רצונה, וכן לאור הערותינו בקשר להתנהלות המדינה, החלטנו לפנים משורת הדין שלא לפסוק הוצאות לחובת התובע.