תביעה לתשלום תוספת שכר בגין עבודת לילה בענף המזון

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו תע"א 3874-07 לפני: כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה נציג ציבור מר שני (מעבידים) נציג ציבור גב' נקש (עובדים) התובע (והנתבע שכנגד) גרינברג ואצ'סילאב ע"י ב"כ עו"ד שי דדוש הנתבעים 1. חברת בטחון גינות בע"מ (והתובעת שכנגד) באמצעות נציגה מר אריה לאוב 2. משה לאוב ע"י ב"כ עו"ד משה פולק 3. נידן סחר ושיווק מזון בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דורון קמיר פסק דין

החברה טענה כי התובע סרב להחתים כרטיס נוכחות וכי שכרו, לרבות גמול בגין עבודה בשעות נוספות, שולם לו על פי תצהירים שהגיש.

בעמודה האחרונה לטבלה נרשם כי התובע עבד באותו חודש בסה"כ 345 שעות, אולם חישוב כל שעות עבודתו, תוך הוספת שעות הלילה ו/או שעות השבת אינו מביא לסך זה. בתירגום דו"ח 4/04 לתחשיב צויין כי התובע עבד סה"כ 132 שעות נוספות, תחשיב אשר אינו מתיישב בכל אופן עם הנתונים המפורטים בדו"ח לחודש זה. אף אם נצא מנקודת הנחה כי ב"כ התובע ערך תחשיב של שעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודה ולא מהשעה התשיעית, כפי שפורט בדו"ח, לא ברור כיצד הגיע ב"כ התובע לסך של 132 שעות נוספות בחודש זה. עברנו בעיון על מרבית דוחות הנוכחות ותחשיבי ב"כ התובע ובכולם מצאנו אי התאמה כאמור.

תוספת וותק התובע טען בכתב התביעה כי בהתאם לצוו ההרחבה בענף השמירה, הוא זכאי לתוספת וותק בשיעור 1.5% משכרו מהשנה הראשונה לעבודתו, בסך של 3,387 ש"ח. בתצהירו טען לחלופין לזכאותו לתוספת וותק שנתית בשיעור של 1.48 לירות תוך שהציג שיערוך של התוספת לסך של 5.58 ש"ח ליום ובהתאם טען לזכאותו לסך של 10,045 ש"ח. החברה לא כפרה בזכאותו של התובע לתוספת וותק, לא הוכיחה כי שילמה לתובע תוספת וותק במהלך תקופת עבודתו ואף לא סתרה את חישוביו.

...

התביעה (הפורמאלית) כנגד הנתבעת 3 – נדחית.

התביעה שכנגד (כנגד הנתבעת 3 ) – נדחית.

נוכח התנהלות זו, מצאנו לנכון לחייב את החברה, הנתבעת 1, בתשלום הוצאות התובע בסך כולל של 7,500 ש"ח ובהוצאות הנתבעת 3 בסך כולל של 7,500 ש"ח. על אף דחיית התביעה האישית שהוגשה כנגד הנתבע, לא ראינו לנכון ליתן צו להוצאות לטובתו נוכח היותו, בהתאם לתדפיס רשם החברות, בעל המניות בחברה ומנהלה, ונוכח התנהלות החברה, כמפורט לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 57614-11-17 28 אוקטובר 2020 לפני: כב' השופט אורן שגב נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני התובע מאיר יצחק ת.ז 044920569 ע"י ב"כ עוה"ד שניטמן הנתבעת דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה ע.ר 550016661 ע"י ב"כ עוה"ד לייבו פסק דין חלקי

התובע ויתר בסיכומיו על טענה כי הנתבעת חברה באיגוד מעסיקים ועל כן ויתר גם על טענותיו בדבר תחולת הוראות ההסכמים הקבוציים בענף האפייה ורכיבי התביעה הנובעים מהוראותיהם שלא הורחבו (סעיף 4 לסיכומי התובע); הוא הועסק במשמרות לילה בלבד בין השעות 21:00 ועד 6:00, קרי 9 שעות ביום ובמשך 6 ימים בשבוע לרבות במוצאי השבת; התוספות ששולמו לו מהוות חלק משכר הבסיס.

יפים בעיניין זה דברי בית הדין הארצי בענין ע"ע 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' מיכאל מוחדינוב (01.06.2020) - "השאלה, האם תוספת משמרות היא חלק מן השכר הרגיל לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, נדונה לא אחת בפסיקה. כך בדב"ע (ארצי) לט/3-24 בתי זיקוק לנפט בע"מ – זאב למפל, [פורסם בנבו] פד"ע י 421, נדונה בין היתר השאלה, האם לצורך חישוב ערך השעה לעניין גמול שעות נוספות, יש לכלול את תוספת המשמרות המשולמת לעובדים בגין עבודתם במשמרות מכח הוראות ההסכם הקבוצי שחל עליהם. בדונו ביחס שבין תוספת המשמרות שנקבעה בהסכם הקבוצי לבין גמול עבודה בשעה השמינית בלילה, פסק בית הדין הארצי, באותו מקרה: "התערבותו של החוק באה עת עוברים את התחום הקבוע בחוק או את התחום שנקבע על פיו, היינו עת נכנסים לתחום "שעות נוספות" (סעיף 1 לחוק).

...

לכן יש לחייב את הנתבעת בהפרשים בגובה 2,252 ₪; לאור כל המקובץ לעיל מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בסכומים שלהלן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה וכן פיצויי הלנה וכדלקמן – הפרשי פיצויי פיטורין - 20,005 ₪.

על כן, הדרישה לקיזוז חצי שעת הפסקה – נדחית.

על כן, אני מורה לצדדים להגיש חישוב מוסכם, החל מחודש ינואר 2012 בהתאם לתלושי השכר ובתוספת וותק בלבד (היות ואין חולק כי יתר התוספות הקבועות שולמו במלואן מידי חודש, החשבתןלצורך יום חופשה תהווה כפל פיצוי).

לאור האמור לעיל, מצאנו לחייב את הנתבעת במחצית הפיצוי שנתבע בסך של 10,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות שלהלן: האם תקופת עבודתו של התובע היתה רציפה במשך כ- 22 שנים; מהו אורך שבוע העבודה של התובע והאם עבד התובע שעות נוספות שלא שולמה לו בגינן תמורה; האם פוטר התובע מעבודתו; והאם הוא זכאי להשלמת פצויי פיטורים, ופיצויים נוספים; האם פיצלה הנתבעת את שכרו לרכיבים פקטביים; וכן שאלת זכאותו של התובע לפדיון חופשה שנתית, ותוספות שכר המגיעות לו לטענתו מכוח צו ההרחבה.

נסיבות סיום ההעסקה של התובע: התובע טען כי הוא פוטר לאלתר לאחר שסרב לבצע סידור לילה אליו שובץ ברגע האחרון, וזאת לאור העובדה כי הוא משובץ ליום עבודה ארוך ביום שלמחרת.

האם עבד התובע שעות נוספות רבות כפי שטען: התובע טען כי הוא עבד בנתבעת שעות רבות, כ- 15 שעות מדי יום, שישה ימים בשבוע, וכי בגין עבודה זו לא שולם לו גמול כנדרש.

וזאת לטענתו בשל צבירה לא נכונה בתלושי השכר וכן תשלום פדיון חלקי לימי החופשה שהיו צבורים לו. בישיבת קדם המשפט מיום 9.2.20 (עמ' 7, ש' 2-13), סיכמו הצדדים את המחלוקות ביניהן ברכיב זה כך: בסיכומיה שבה הנתבעת וטענה כי "מיגבלת ההתיישנות הספציפית חלה על 3 שנים והשנה השוטפת החל מיום הגשת התביעה לאחור" וכי התובע זכאי ל- 67 ימים בלבד וזאת בהיתחשב בנתק ביחסי העבודה בחודש 2011\9.

אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי סיפקה אש"ל בעין לתובע, כמו לעובדיה האחרים, זאת לאור האישור מהצרכניה בכפר יהושוע שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת ממנו עולה כי הנתבעת אכן סיפקה לעובדיה אפשרות לרכישת מוצרי מזון בצרכניה כבר משנת 2002, מה שמתיישב עם העדות מטעמה.

מכל המקובץ – אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי אש"ל בסך 48,796 ₪ ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לו סכום זה. תוספת מקצועית: התובע טען כי בהתאם לצוו ההרחבה בענף ההובלה, היה על הנתבעת לשלם לו תוספת מקצועית בסך 288 ₪ לחודש, וכי תוספת זו לא שולמה לו מעולם.

...

עם זאת, מצאנו כי במקרה אחד הפיקה הנתבעת תלוש שכר באופן המחייב מתן פיצוי.

משכך – אנו קובעים כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הגנת השכר, וכי התובע זכאי בגין כך לפיצוי כולל בסך 7,000 ₪.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: קרן השתלמות - 37,800 ₪ דמי הבראה - 27,594 ₪ הפרשי שעות נוספות – 217,481 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל (התחשבנו בכך שרכיב זה חושב לפי השכר הקובע האחרון).

בסיכומיו חזר התובע על טענותיו כי הופלה מחמת גילו ופוטר בהעדר שימוע, כי יש להחיל בעיניינו את צו ההרחבה בענף רשתות המזון, כי על הנתבעת לשלם לו פצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו מיום 1.6.2004 וכי יש לחייב אותה בתשלום יתר הזכויות שתבע.

על אף האמור, לדבריו, לא שילמה לו הנתבעת את מלוא הגמול המגיע לו בגין עבודה בשעות נוספות ולכן עליה לשלם לו את ההפרשים, בסך כולל של 14,983 ₪ (ר' ס' 52 והלאה לכתב התביעה).

המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, ניתן ביום 09.07.2000).

בסעיף 6.8 לצוו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון נקבע: "החל מהשנה הרביעית עובד יהיה זכאי לתוספת ותק של 1% לשנה על שכרו ועד תיקרה של 35 שנות ותק. תוספת הוותק תחושב על בסיס המשכורת של העובד, בשיטת ריבית דריבית". בסעיף 3.1.3 לצוו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון נקבע: "לצורך חישוב זכויות עובד התלויות בוותק על פי צו זה, יחשב ותק העובד מתחילת העסקת העובד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ולא ממועד תחילת צו זה...". בהתאם להוראות אלו, זכאי היה התובע לתוספת ותק של 1% מהשכר החל מהשנה הרביעית לעבודתו, כלומר מחודש 01/2009, אלא שהתביעה עבור תקופה זו היתיישנה ואף אין בידינו נתונים לחישוב.

...

על כן, התיישנה התביעה ברכיב זה ודינה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות במלואה.

על אף שדחינו את התביעה במלואה, כפי שפורט לעיל, מצאנו לפנים משורת הדין, שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת, בשל העובדה כי מדובר בגמלאי ולאור וותקו הרב במקום העבודה.

בכתב תביעה נטען כי חלות על העסקת המנוחה הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון ומכוחו זכאית המנוחה למשכורת 13, קרן הישתלמות, דמי ביגוד, תוספת ותק.

החנות היא פתוחה משבע בבוקר עד 9 בלילה, כלומר 14 שעות ביום.

באשר לרכיב הבונוס, הוכח ששולם למנוחה מידי חודש, במשך תקופת ארוכה, בכל פעם בסכום קבוע, וכי התשלום הופסק בצמוד להעלאת רכיב "ש.נ.ג.". אין דרך לדעת, כיום, שנים רבות לאחר סיום ההיתקשרות ולאחר פטירת המנוחה, האם רכיב בונוס ששולם עד 5/15 היוה בעצם תשלום עבור עבודה בשעות נוספות או שהיווה תוספת לשכר.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודת המנוחה, את הסכומים הבאים: משכורת 13 בסך 52,250 ₪.

...

לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

משלא נטען ולא הוכח כי המנוחה דרשה לקבל הודעה על תנאי עבודתה, נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודת המנוחה, את הסכומים הבאים: משכורת 13 בסך 52,250 ₪.