ד – דיון והכרעה
ד.1 – זכאות התובע לתגמולי ביטוח בגין אי כושר זמני מלא
מקרה הביטוח מוגדר בפרק א' סעיף 1 לפוליסה, נ/1, כ:
"פגיעה גופנית בלתי צפויה, כתוצאה מתאונה שארעה למבוטח במהלך פעילות ספורט המאורגנת באופן מלא או חלקי על-ידי בעל הפוליסה .... שנגרמה במישרין על-ידי סיבה חיצונית או כתוצאה ישירה מפעילות הספורט, אשר הוותה את הסיבה לאחת מאלה:
לגבי אי-כושר זמני מלא נקבע בסעיף 4(ג)(1):
"במקרה ביטוח שבו נגרם למבוטח אי כושר זמני מלא ישלם המבטח למבוטח או למי שהמבוטח יורה בכתב, את הסכום הנקוב ברשימה כפצוי שבועי בשל אי כושר זמני מלא, החל מתום ימי ההישתתפות העצמית הנקובים ברשימה בגין אי הכושר הזמני וכל עוד נמשכת תקופת אי הכשירות כאמור, אך לא יותר מאשר 52 שבועות מיום קרות מקרה הביטוח."
בהתאם לסעיף 4(ג)(3)(א) לפרק א' של הפוליסה, תקופת אי-הכושר מתחילה "במועד בו נבדק המבוטח לראשונה על ידי רופא מוסמך בגין מקרה הביטוח".
שיעור הפצוי בגין אי כושר זמני מלא למבוטח מעל גיל 20 הוא 814 ₪ לשבוע, בנכוי 11 ימי הישתתפות עצמית (עיינו ברשימה לביטוח תאונות אישיות שצורפה לכתב התביעה).
...
נוכח האמור לעיל, ולאחר ששקלתי בדבר, סבורני, שבנסיבות העניין, ראוי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 3,000 ₪ (נכון להיום, ולאחר ניכוי ההשתתפות העצמית) בגין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על-ידי המל"ל.
באשר לחוות דעת ד"ר רונן קרפ (ת/1), הרי שהיא נושאת תאריך 23.12.2020.
משכך, סבורני שיש לפסוק לזכות התובע שכר טרחת עורך דין גם בגין פסק הדין החלקי שניתן ביום 9.3.2022 (50,500 ₪).
לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע, הסכמת הצדדים על שיעור הנכות וכן כי התביעה תוכרע ללא שמיעת ראיות הצדדים וכלל נסיבות העניין - אני פוסקת לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 ₪, בצירוף מע"מ.
ה – סופו של דבר
מורם מהאמור עד כה כי אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויים בגין אי כושר זמני והחזר הוצאות רפואיות בסכום כולל של 28,775 ₪;
שכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ;
החזר מחצית ראשונה של אגרת בית משפט.
