דיון והכרעה
לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להדחות, וזאת לאחר ששוכנעתי כי הוכח שמות של המנוח נגרם עקב היתאבדות, וכי משמעות הדבר, מבחינה משפטית, היא העידר זכאות התובעת לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסות מושא התביעה.
בפוליסת "נהג מוגן" מופיעה הגדרה דומה של מקרה הביטוח, ואף כי המילה "תאונה" נעדרת מהגדרה זו, לא יכול להיות ספק שתאונה היא תנאי בלתו אין לצורך קיום מקרה הביטוח, שכן לצד העובדה שמדובר בפוליסה המתהדרת בשם ביטוח תאונות אישיות לנהגים, בפרק ב' שבה מוגדרים שני מקרים בלבד בהם משולמים תגמולי ביטוח, האחד במקרה של "אובדן חיים מתאונה" והשני "אובדן חיים מתאונת דרכים".
לטענת התובעת, חרף האמור, יש לסווג את הפוליסות הנ"ל כפוליסות שבמהותן הן בטוחי חיים, וזאת משום שהן מכילות סממנים של ביטוח חיים, לרבות תקופות ביטוח ארוכות, הנפרשות על פני תקופה של יותר משנה (בפוליסת אקטיב תקופת הביטוח היא מיום 25.7.13 ועד 31.8.18; בפוליסת מישפחה תקופת הביטוח היא מיום 26.12.13 ועד 31.8.28; ובפוליסת נהג מוגן תקופת הביטוח היא מיום 1.12.10 ועד 31.8.33); וכן משום שהן כוללות פיצוי בגין אי כושר זמני אשר חל מהיום הראשון וללא הישתתפות עצמית.
בכך גם נסתם הגולל על פתח המילוט שניסתה התובעת למצוא בסעיף 50 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי "בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים היתאבד כעבור שנה או יותר מכריתת החוזה".
בפרשת כהן קבעה דעת הרוב (כב' השופטים עמית ורובינשטיין), כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ריבלין, כי כאשר בביטוח תאונה עסקינן, סעיף 50 הנ"ל אינו חל, גם לא נוכח סעיף 54 לחוק, כאשר הראציונאל העקרי היה שארוע אובדני אינו יכול להכנס בשערי הפוליסה של ביטוח תאונות (הואיל והוא אינו יכול לקיים את הגדרת מקרה הביטוח).
...
לבסוף אעיר כי הכיסוי הביטוח נשלל גם נוכח הסייג המפורש בפוליסות שבפנינו, השוללת כיסוי למקרה של "איבוד לדעת או ניסיון לכך".
כאמור לעיל, משנקבע כי בהתאבדות עסקינן, המקרה אינו נכנס לשערי הפוליסה נוכח אי קיום מקרה הביטוח, ומשכך דין התביעה להידחות ללא צורך בסייג זה.
בהערת אגב יצויין, כי ייתכן בהחלט שהסייג, לפחות בכל הנוגע למעשה אובדני (להבדיל מניסיון לבצע מעשה שכזה, אשר מוזכר בו), הוא מיותר (שהרי "התאבדות" ו "תאונה" תרתי דסתרי המה, כלשון כב' השופט עמית), ואולם בכך אין לשנות מהמסקנות לעיל בדבר מהות הפוליסות והעדר הכיסוי, כפי שבואר לעיל, וכאשר לבטח אין לומר שסייג זה מסייע לתובעת.
סוף דבר
הוכח כדבעי כי מותו של המנוח נבע ממעשה התאבדות.
אני מורה אפוא על דחיית התביעה.