בעקבות מחלות מפרקי הירך, שאת שניהם החליף, הגיש המשיב למבקשת תביעה בגין אובדן כושר עבודה מכוח הפוליסה אותה רכש.
זה היה עסוקו רוב חייו המקצועיים עד לאמצע שנת 2016, אז חדל לעבוד עקב החלפת שני מפרקי ירך.
כך גם בחוות דעתו של המומחה התעסוקתי, ד"ר יעקב מונסטירסקי, מיום 6.6.18, אליו הופנה המשיב על ידי המבקשת נכתב:
"מכל האמור לעיל ובהתייחס לגילו, עסוקו, עיון במסמכים הרפואיים, דעתי היא שמר ג. י. מוגבל לבצע התקנת פרקטים משום שעבודה זו מחייבת הרמת משאות כבדים ועמידה ממושכות (לרבות בתנוחות לא נוחות) מ – 16.6.18 ועד 31.12.18. לעומת זאת, כשיר לנהל את העסק ולבצע מכירה בהקף מלא מ – 16.6.18."
חרף זאת, ועל אף שהפוליסה מגדירה את עבודת המשיב כאיש מכירות, קיבלה המבקשת את תביעת המשיב כי אינו כשיר לכל עבודה ושילמה תקופה ארוכה תגמולי ביטוח לפי אובדן כושר עבודה מלא.
...
כך גם בחוות דעתו של המומחה התעסוקתי, ד"ר יעקב מונסטירסקי, מיום 6.6.18, אליו הופנה המשיב על ידי המבקשת נכתב:
"מכל האמור לעיל ובהתייחס לגילו, עיסוקו, עיון במסמכים הרפואיים, דעתי היא שמר ג. י. מוגבל לבצע התקנת פרקטים משום שעבודה זו מחייבת הרמת משאות כבדים ועמידה ממושכות (לרבות בתנוחות לא נוחות) מ – 16.6.18 ועד 31.12.18. לעומת זאת, כשיר לנהל את העסק ולבצע מכירה בהיקף מלא מ – 16.6.18."
חרף זאת, ועל אף שהפוליסה מגדירה את עבודת המשיב כאיש מכירות, קיבלה המבקשת את תביעת המשיב כי אינו כשיר לכל עבודה ושילמה תקופה ארוכה תגמולי ביטוח לפי אובדן כושר עבודה מלא.
מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא כי מכתבה של המבקשת למשיב מיום 25.11.19 אינו מהווה מכתב דחייה.
סוף דבר
דין בקשת רשות הערעור להידחות.