לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ר' נדאף), בו נדחתה תביעת התובע לתשלום תגמולי ביטוח, בגין נזק רכוש שניגרם לו עקב שריפה בחנות אותה ניהל.
המערער היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מסוג "מגדל לעסק" אשר כלל ביטוח רכוש וסיכונים נלווים כולל ביטוח אש.
המערער תבע מהמשיבה תשלום תגמולי ביטוח על בסיס הפוליסה האמורה, ואילו המשיבה דחתה את תביעתו בנימוק (בין היתר) כי מדובר בארוע של הצתה במעורבות המערער או מי מטעמו, ומשכך אין היא חבה כלפיו בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981.
אשר לזיקת המערער לארוע, בימ"ש מצא כי עדות המערער לפיה בעת הארוע הוא שהה בבית אחיו במרחק מהעסק, נסתרת על-ידי גרסה קודמת, ממנה עלה כי המערער היה בסמוך לבית העסק זמן קצר מאוד לפני השריפה.
...
המסקנה היא, אפוא, כי אין יסוד להתערב בקביעתו העובדתית של בימ"ש קמא, כי השריפה בענייננו אירעה כתוצאה מהצתה, קביעה כנגדה מכוונות עיקר טענות המערער.
ראו בהקשר של תביעות ביטוח בהן מעלה המבטחת טענה לקיום חריג לחבות, בע"א 78/104 הנ"ל, כדלקמן:
"עצם העובדה שהמידע באשר למעורבות המבוטח בקרות מקרה הביטוח מצוי לעיתים בתחום ידיעתו המיוחדת, אין משמעה חיובו בנטל השכנוע, אלא במקרים המתאימים עשוי בית המשפט להסתפק בהבאת ראיות קלות ביותר מצד חברת הביטוח, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח. גם המבוטח, בעבור הנטל אליו, יוכל לצאת ידי חובתו על-ידי הבאת ראיות מופחתות (בשים לב לקושי בהוכחת יסוד שלילי), ויוכל להרים את הנטל באמצעות מסירת העובדות הידועות לו. בקביעת עוצמת הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא על מנת לשכנע כי המבוטח גרם במכוון לקרות מקרה הביטוח, יש להתחשב גם בכך שמדובר בייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי, אולם אין להפריז בשיקול זה, בשים לב לנחיתות האינפורמטיבית האמורה של חברת הביטוח. לסיכום, כמות הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא כדי לעמוד בנטל השכנוע, וכן כמות הראיות שיהיה על המבוטח להביא כדי לסתור את הראיות שהביאה, מושפעות מהשיקולים האמורים, ותשתנינה לאור נסיבות העניין, ובמקרה של ספק – יזכה המבוטח בתביעתו".
כאמור, בענייננו קבע בימ"ש קמא כי יש בראיות המצטברות שהובאו בפניו לעמוד במידה הנדרשת בנטל הבאת הראיות המועל על המשיבה להוכחת טענתה כמסתברת יותר במאזן ההסתברויות.
בנסיבות אלה, המסקנה שעלתה מראיות המשיבה נותרה בעינה, ואינני סבורה כי נפלה שגגה בהכרעתו של בימ"ש קמא בעניין זה.
אשר על כן הערעור נדחה.
