תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פיצוץ צנרת מים

בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך 24,500 ₪ וזאת בגין ניזקי צנרת בביתו של התובע.

בכתב התביעה מטעמו טען התובע לתאריך אחר שבו נערכה הפוליסה (אם כי לא הביא כל ראיה על כך, כולל לא את סוכן הביטוח), לטענתו בבוקר 20.6.19 הבחין לראשונה כי שעון המים רץ בעוצמה, פנה לחברת הביטוח שהחלה לטפל, טען כי בכל בוקר היה בודק את שעון המים מאחר והיו לו בעבר פיצוצים בצנרת, ולראיה עלתה צריכת המים ל200 קו"ב, וזאת הן בעקבות מילוי הבריכה והן בעקבות הפיצוץ בצנרת.

...

בנסיבות אלו אני קובע כי התובע לא הוכיח שמדובר במקרה ביטוח, שארע במהלך תקופת הפוליסה, וכי לא דובר המקרה שארע טרם התקופה, ועל כן אני דוחה את התביעה.

לסיכום, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכר עדים וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בשים לב למספר הדיונים שהתקיימו וכן לתשלומים שנפסקו לעדים בשני הדיונים.

זאת ועוד, בחוות הדעת שלו מיפרט מר שריקי את אשר נימסר לו מפי אחרים: "...נימסר לי כי בשל הפיצוץ צנרת מים במקלחת נגרם נזק לדירות החופפות לדירה שבנידון, להלן דירה מס' 14 וכן דירה מקומה חמישית החופפת בדיוק מתחת לדירה שבנידון. טרם פניית השכנים המתגוררים בדירה 14, פנו בעלי הדירה (14) לחברת 'שלומי קלדרון' מומחה באיתור ואיבחון ניזקי צנרת לשם ביצוע צלום טרמי בדירתם. לאחר ביצוע צלום הטרמי בדירתם וקבלת חוות דעתו של המומחה, פנו השכנים מדירה 14 לבעלת הדירה שבנידון בבקשה לתיקון מקור הנזילה בקיר צנרת מים במקלחת וכן בצנרת הנקוז" (סעיף 2.1 לחוות הדעת - נספח ב').

אם לא די בכך, הרי שמדו"ח ממצאים של שלומי קלדרון, מאתר ומאבחן ניזקי צנרת ומים, שהוזמן על ידי התובעת ובדק את דירתה עולה כי מקור הרטיבות הוא בדירת התובעת עצמה: "נזילה בריצפה מחיבורי צנרת "4 נקוז אסלה בחדר רחצה הורים" (עמוד 4 לדו"ח אשר צורף כנספח א' לכתב-התביעה).

אין כל מיסמך המלמד על כך כי במסגרת התשלום הנ"ל, הנתבעת 2 הכירה בחבותה לארוע הנדון ותשלום תגמולי ביטוח כשלעצמו אינו מעיד על כך. לא מן הנמנע שתגמולי הביטוח שולמו למנוחה לפנים משורת הדין ולצרכי פשרה, במיוחד כאשר סכום הפצוי עמד על כ-20% בלבד משעור הנזק הנטען.

...

איני מקבל טענת התובעת, לפיה תשלום תגמולי ביטוח למנוחה בגין הנזקים לדירתה מהווה הודאה של נתבעת 2 בחבותה לאירוע.

נוכח האמור, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי מקור הנזק הוא בדירת המנוחה וממילא את אחריות הנתבעות בגין נזקי הרטיבות הנטענים.

לפיכך, התביעה נדחית.

לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 461,303 ₪.

בפנייתו של התובע מיום 17.8.16 מובא לראשונה לידיעת הנתבעת הטענה כי היתפוצץ צנור של מים בנכס, וכי הפיצוץ גרם לבור להתמלא במים.

כך, בפניה הראשונה של התובע לנתבעת בחודש פברואר 2016 מוזכר בור המים אך לא מוזכרת נזילת מים מהצנרת או העובדה שהבור מלא מים; גם בחוות הדעת של המחלקה למבנים מסוכנים בעירית ירושלים מיום 18.1.2016 לא מוזכרים מים כלל; כך גם בחוות דעת הנדסית של המהנדס דן שפר מיום 25.4.16, שצורפה לכתב התביעה, לא מוזכר נושא המים, ומר שפר אף העיד כי התובע לא הזכיר בפניו מים בבור או נזילת מים (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 33-עמ' 77 לפרוטוקול ש' 4).

...

יתרה מכך, אני סבורה כי לו היה התובע מדווח במקביל גם על נזילה בצנרת ולא קושר בין שני האירועים, או שהיה מדווח על הרצפה הספוגה במים או על הבור מלא המים, יתכן שהיה מקום שלא לאפשר לנתבעת להעלות נימוקי דחיה נוספים.

התוצאה מהאמור עולה כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התביעה לתגמולי ביטוח נדחתה מאחר ולא היתקיים "מקרה ביטוח", כהגדרתו בסעיף 1.2 בפרק 1 של הפוליסה, שכותרתו "ביטוח מבנה הדירה". עוד נטען כי מקור הרטיבות בדירה אינו מדליפת מים מצנרת, כטענת התובע, אלא מאיטום לקוי, שהנו נזק רטיבות מתמשך ו/או צפוי, ואינו בגדר "מקרה ביטוח". כלל הוסיפה וטענה כי אף היה מדובר ב"מקרה ביטוח", דין התביעה להדחות, מאחר והתובע פנה לחברת שחר רק לאחר שפירק את כל הריצוף והצנרת בדירה ולא איפשר לה לאתר את מקור הדליפה ולתקן אותה.

השאלות הטעונות הכרעה השאלות הטעונות הכרעה, לאור האמור בכתבי הטענות, הנן כדלקמן: (1) האם הוכח "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה? (2) האם התובע, שפנה לחברת שחר רק לאחר פירוק הריצוף והצנרת, ידע על בעיית הרטיבות בדירה עוד בטרם החלו עבודות השפוץ? (3) במידה והתשובה לשאלה השנייה הנה חיובית - איזו השלכה יש לעובדה זו על חובת כלל לתשלום תגמולי ביטוח? (4) האם הוכחו הנזקים שנתבעו? בטרם נדון בשאלות אלו, נפנה לתאור מקוצר של העובדות.

משלא בוטלה הפוליסה, הטענה בסעיף 5 לסיכומי באת-כוח כלל בנוגע להיעדר כסוי בטוחי בגין הפרה זו בלבד נותרה ללא ביסוס נורמאטיבי.

חבות הקבלן בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן נטען כי "אם תיתקבל הטענה נגד הנתבעת כי מעשי הנתבע הם שמנעו תיקון על ידי חברת שחר, שהנו תנאי לכסוי בטוחי, אזי על הנתבע לפצותו על נזקיו, שכן מעשיו ו/או מחדליו במהלך השפוץ הם אלה שמנעו בדיקת מקור הדליפה ובצוע התיקון על ידי חברת שחר". בסיכומיה בכתב טענה באת-כוח התובע כי הקבלן התרשל, מאחר ועל אף שהיה מודע לאפשרות שהנזק נגרם כתוצאה מפיצוץ צנור בנזילה איטית באורך זמן רב, חתך את צנורות המים בצורה שלא אפשרה ביצוע התיקון על-ידי חברת השחר.

...

בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התביעה לתגמולי ביטוח נדחתה מאחר ולא התקיים "מקרה ביטוח", כהגדרתו בסעיף 1.2 בפרק 1 של הפוליסה, שכותרתו "ביטוח מבנה הדירה". עוד נטען כי מקור הרטיבות בדירה אינו מדליפת מים מצנרת, כטענת התובע, אלא מאיטום לקוי, שהינו נזק רטיבות מתמשך ו/או צפוי, ואינו בגדר "מקרה ביטוח". כלל הוסיפה וטענה כי אף היה מדובר ב"מקרה ביטוח", דין התביעה להידחות, מאחר והתובע פנה לחברת שחר רק לאחר שפירק את כל הריצוף והצנרת בדירה ולא איפשר לה לאתר את מקור הדליפה ולתקן אותה.

"מים חודרים פנימה ואז מופיעים כל הסימנים שדיברנו קודם, עליה קפילרית, נזקים לאריחי ריצוף, לדלתות, לפרקטים, לארונות וכן הלאה". הכרעה בין חוות הדעת יחזקאל, מומחה האיטום מטעם התובע, הגיע למסקנה שמקור הרטיבות הינו מהצנרת על סמך התרשמות ממראה עיניו.

דין הטענה נגד הקבלן להידחות, משלושה טעמים.

התביעה נגד הקבלן נדחית אף היא, מהטעמים שפורטו בפסקה הקודמת.

הנני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתאם לעדותו של התובע לא זיהה מקור של פצוץ בצנרת המים (עמ' 10, ש' 10) והחליט על החלפה של כל צנרת המים (עמ' 10, ש' 6).

הלכה היא כי מקום בו ביצע התובע תיקון בפועל ונשא בתשלום בפועל, הרי שלצורך הוכחת תביעתו, הוא אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת קיומו של נזק, אלא עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן לקבוע את השווי הכספי שלו וזאת בפועל.

תנאי מוקדם לחובת המבטח לפצות את המבוטח בגין אובדן רווחים הוא כי נרכש כסוי לביטוח רכוש לפי פרק א'; כי ההפסד נגרם עקב נכס המכוסה לפי פרק א'; וכי שולמו תגמולי ביטוח עבור הנזק או שהוכרה אחריות המבטח לפצות בגין אותו נזק לרכוש.

...

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 16,008 ₪ בתוספת אגרת בית משפט (1,441 ₪) ושכ"ט עו"ד 3,500 ₪; וזאת תוך 30 ימים מהיום.