תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב מסחרי

כסוי בטוחי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות באופן בלתי אמצעי, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות ללא צו להוצאות, בשל העדר כסוי בטוחי, ואנמק; כפי שעולה מהרשימה לפוליסה, המבוטח הנו טאטור ג'מאל, תקופת הביטוח מיום 1.8.19 עד 31.7.20, כאשר הביטוח אינו ביטוח מקיף, אלא צד ג' בלבד, וצוין שם : "הרשימה- ביטוח לרכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון- בונוס מושלם לרכב המהוה חלק בלתי נפרד מהפוליסה בכפיפות לפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון – מהדורת נובמבר 2017". ברשימה לפוליסה צוין, כי: "מוצהר בזאת כי הכסוי הבטוחי בפוליסה זו ניתן לכל נהג המורשה ע"י המבוטח ובתנאי כי גיל הנהג 50 ומעלה והנו בעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לסוג הרכב המבוטח 12 חודשים מלאים לפחות". בסעיף 10 לפוליסה, פרק ב' אשר עניינו "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש", נקבע : "מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח". ג'מאל העיד, כי ביום התאונה בנו אסיל היתקשר אליו ואמר לו שהיו מעורבים הוא וראזי בתאונת דרכים עם הגי'פ : " ש: אתה יודע על התאונה?

בעיניין זה, יאים גם הדברים שנפסקו בע"א 51183-01-11 מוחמד מסרי נ' האני אלפאר ואח' (23.10.11): "ובכן ככל שמדובר ביחסים שבין מסרי לבין כלל, הרי שהאני לא נמצא אחראי כלשהוא כלפי מסרי, ועל מסקנה זו אין עוד חולק, שהרי מכוניתו ניטלה ממנו, על ידי בנו-עלא, בלא רשות. ואם כך הוא, כי אז אין גם מקום לחייב את המבטחת בשיפויו של הצד השלישי, מסרי, שהרי היא מחויבת לשלם לצד השלישי במקום המבוטח, משמע אילו היה מחויב בדין כלפי הצד השלישי. מכאן שנכונה היתה מסקנתה של השופטת קמא בדחותה את תביעתו של מסרי נגד כלל". עצם העלאת הטענה כי הרכב נילקח ללא רשות אין בה די, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו גם בת"א (שלום-ירושלים) 1004/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איה אברהמי ואח' (13.6.12) : "בחנתי את טענתו של הנתבע 2 בדבר גניבה של רכבו ע"י בנו. בפוליסה, לא מוגדרת "גניבה" אף שקיים כסוי בטוחי עבור גניבה ונזקיה (פרק 2 ביטוח רכב הסיכונים המבוטחים , עמ' 7 לפוליסה).

אין זה המקרה בו המבוטח תובע תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, אלא הוא מבקש שחברת הביטוח תכיר באחריות שעה שהוא לא אחראי לתאונה, הואיל ולטענתו בנו נהג שלא בהרשאתו ברכב.

...

בסיכומו של דבר אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2, ובנסיבות התיק איני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהוצאות.

אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 3, ומחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 51,204 ₪ בצירוף 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד, 250 ₪ הוצאות העד ואגרות משפט.

התובע סרב, מטעמים של הגנה על פרטיותו והנתבעת הפסיקה את הטיפול בתביעתו, כאשר מחד גיסא היא אינה משלמת את תגמולי הביטוח, ומאידך גיסא אף אינה שולחת לתובע מכתב דחייה אשר יסביר את פשר סרובה.

על רקע זה הוגשה התביעה שלפניי, בסכום של 22,402 ₪ בגין שווי הרכב במועד הגניבה (14,200 ₪); עגמת הנפש, הוצאות, העידר רכב חלופי וריבית מיוחדת (7,500 ₪), כמו גם שכר טירחת עורך הדין שבו התובע נעזר לצורך הגשת התביעה (702 ₪) לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את התובע, את נציג הנתבעת והחוקר מטעמה, דין התביעה להיתקבל, אם כי בחלקה.

חוסר שתוף פעולה חששה של הנתבעת התעורר בשל צרופם של מספר סימנים: כך, מדובר ברכב ישן (2007), מסחרי, שלא טופל במוסך בשלוש השנים שלפני הארוע (ראו היסטורית טיפולים ת/1), שהתובע לא הצליח למכור במשך חצי שנה לפני הארוע.

על הנתבעת לשלם איפוא לתובע תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב.

...

על רקע זה הוגשה התביעה שלפניי, בסכום של 22,402 ₪ בגין שווי הרכב במועד הגניבה (14,200 ₪); עגמת הנפש, הוצאות, העדר רכב חלופי וריבית מיוחדת (7,500 ₪), כמו גם שכר טרחת עורך הדין שבו התובע נעזר לצורך הגשת התביעה (702 ₪) לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את התובע, את נציג הנתבעת והחוקר מטעמה, דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

בנו של התובע לא הובא ליתן עדות (ואני סבורה כי בעניין זה שומה היה על הנתבעת להזמינו), אולם בין כך ובין אם אחרת, גם אם יש סתירה בין דבריו של הבן לחוקר לבין היסטורית טיפולים לרכב (ת/1), עדיין אין בכך כדי להטות את הכף לחובת התובע באופן שיידרש להמציא פלט שיחות טלפון, שלא לומר איכון.

סוף דבר; הנתבעת תשלם לתובע תגמולי ביטוח בסכום של 14,200 ₪.

סך הכל הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 15,700 ₪.

דיון – ענף 61 השאלה הדורשת הכרעה היא האם ענף 61 – ביטוח רכב מסחרי מעל 3.5 טון (אוטובוסים ומשאיות) של מבוטחים שהם חברות, ויש ברשותם יותר מכלי רכב אחד – נכלל בהגדרת "ביטוח אישי" לפי תקנות הפיקוח תקנה 4 בתקנות הפיקוח קובעת כדלקמן: "במקרה של תשלום דמי הביטוח בתשלומים על פי תקנה 2(א)(2) רשאי מבטח לקבוע כי לתשלומים החדשים יווספו ריבית או דמי גביה ובילבד שלגבי ביטוחים אישיים לא יעלו הריבית או דמי הגביה על 6% לשנה במקרה של הצמדה למדד ועל 10% בשנה במקרה של הצמדה למטבע חוץ; לענין זה, "ביטוחים אישיים" – ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן וביטוח תאונות אישיות.

בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2), התשמ"ח-1988, ה"ח 1873, עת נחקק סעיף 28א לראשונה נכתב כי "הסעיף המוצע יקנה סמכות לבית המשפט הדן בתביעת המבוטח נגד חברת הביטוח לפסוק פיצויים לטובת המבוטח כאשר התגמולים המגיעים לו כדין מעוכבים מעבר למותר." בנוסח המקורי נקבע כי "ביטוחים אישיים" הם ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), וביטוח דירות ותכולתן.

בת"א (רח') 1882/00 טרבלוס יצחק נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (7.11.2002) נדונה תביעה של מבוטח לתשלום תגמולי ביטוח בגין שריפת עסק של מינימרקט, וגנבת משאית שהיו בבעלות המבוטח.

" בע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג פ"ד מו(1) 756 (1992) היתייחס בית המשפט לתכליתו של סעיף 28א בראשיתו, וקבע כי אינו חל באותו עניין, ב"כ המבקש לומד מכך כי הסעיף לא הוחל משום שהתביעה הייתה בגין פוליסת "כל הסיכונים". בתא (ת"א) 15091/07 ללי פופ יבוא ושיווק מתנות בע"מ נ' הראל בע"מ (31.3.2008) תבעה חברת ללי פופ מהמבטחת, תגמולי ביטוח בגין משאית שנגנבה ממנה.

...

המשיבה תשלם שכר טרחה לב"כ המבקש בסך 1,401,013 ₪.

המשיבה תשלם גמול בסך 100,000 ₪ כגמול מיוחד למבקש בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק.

התובע הוסיף וטען כי גניבת רכבו וסרוב הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בשל כך, שיתקה את העסק וגרמה לו לאובדן אלפי שקלים בחודש.

הנקודות שאינן שנויות במחלוקת אין מחלוקת בין הצדדים כי פוליסת הביטוח מספר 00-34-620930-17-9 עליה חתמו הצדדים ביום ה- 26/7/17, היא "...פוליסה לביטוח רכב שאינו פרטי ומסחרי עד 3.5 טון..." והיא חלה על הרכב מושא התביעה במועד הארוע הנטען.

אשר על כן אני קובעת כי דין התביעה להיתקבל ועל הנתבעת לפצות את התובע ולשלם לו תגמולי ביטוח בגין רכבו, בהתאם לתנאי הפוליסה בפוליסה.

...

דא עקא כי התובע לא הציג נתונים מפורטים לגבי הפגיעה בעסק, ולא פעל להגיש ראיות מטעמו להוכחת טענותיו ובשל כך דין תביעתו בעניין הנזקים בסך של 59,500 ₪ להידחות מחוסר ראיות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח, בגין האירוע הבטוחי מיום 17/11/17 בהתאם לתנאי הפוליסה מושא התביעה בתוך 45 יום, הכול כמפורט בסעיף 141 לעיל.

בנסיבות העניין, בשל התנהלות הנתבעת, אשר למעשה התנכרותה למבוטח מטעמה היא שהובילה להגעתה של תביעה זו לעולם, אשר הינה מיותרת לחלוטין, ובשל עינוי הדין שנגרם לתובע אשר הלך חזור ושוב, וביקש המגיע לו בזכות, בשל התנהלות הנתבעת, הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת התובע על הסך של 35,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בעמוד 5 למיפרט פוליסת הביטוח של הרכב בסעיף שכותרתו "ביטוח מקיף" (נספח ג' לכתב התביעה; ת/2) צוין: "ביטוח המכסה נזק לרכב המבוטח כתוצאה מהסיכונים המפורטים בפרק א' של הפוליסה וכן את חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכב של צד שלישי או רכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב המבוטח". עיון בסעיף 1.1 בפרק א' של תנאי הפוליסה הכלליים מעלה כי "גניבה" נכללת בהגדרה של מקרה ביטוח וכן "כל נזק שניגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה" (ר' סעיפים 1.1.3 ו-1.1.4 לפרק א' האמור).

עיון בפסיקה מעלה כי בבואם של בתי המשפט לפרש את המונח "גניבה" בהקשר פוליסות בטוחי רכב, אין למעשה הלכה מחייבת בקשר עם הגדרת אותה פרשנות כאשר אחת הגישות שאומצו בערכאות המחוזי והשלום הנה דחיית אימוץ הפרשנות הצרה והמצומצמת של מונח זה לפי אמות המידה בדין הפלילי ולבכר במקומה פרשנות מרחיבה יותר המגשימה את מטרת הצדדים, דהיינו לפי הבנתו של "האדם המסחרי הרגיל" - או "המבוטח הסביר" (ר' עמדת השופט ד' ביין בע"א (מחוזי חיפה) 186/94 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' מרק וינרסקי, פ"מ תשנ"ה (1) 191), וחלק מפסקי הדין אליהם הפנה התובע במסגרת הודעתו מיום 28/6/21 ושאל חלקם שב והפנה בסיכומיו).

נדבך נוסף להעדר התגבשות 'מקרה ביטוח' מסוג 'גניבה' במקרה דנן (ושהנו למעשה פועל יוצא של המסקנה מההשתלשלות האמורה), הנו היות השמוש ברכב באותה תקופה בה היה בידי פאלח (ושלא שימש למעשה את התובע או רעייתו מעולם), ככזה שחורג ממטרות השמוש המותרות בתנאי הפוליסה, כפי שהוגדרו בסעיף הרלוואנטי בע' 4 למיפרט הפוליסה ותחולתו של חריג השמוש מסוג "סחר". לאור כל האמור, דין הסעד העקרי של התובע לחיוב הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח להדחות וכפועל יוצא מכך גם הסעד הנילווה כפי שפורט בסעיף 16(ב) לכתב התביעה.

...

מה גם שעל-פי רישומי המשטרה שכידוע מסונכרנים עם משרד הרישוי ניזונים מהמשטרה ושם מופיע הרכב כ-"גנוב". על רקע האמור, עותר התובע כאמור לחיוב הנתבעת בתגמולי הביטוח בגין גניבת הרב בסך 156,000 ₪ וכן לפיצוי בגין "הפסדים, הוצאות ניידות, עגמת נפש" בסך 15,000 ₪.

על פניו, על-פי הגישה האמורה שגם אני סבורה שככלל יש לאמץ על-פני פרשנות המונח על-פי מבחני הדין הפלילי, מקום בו הצדדים ביקשו לבטח את הרכב מפני נזק הנגרם לו עקב אירוע גניבה ובהעדר הגדרה/החרגה מפורשת בפוליסה, הרי שאי השבת הרכב לידי בעל הרכב מידי מי שהוא מסר אותו לידיו, יכולה להיחשב, בעיניו של המבוטח הסביר, כמעשה "גניבה". ואולם, במקרה דנן, לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול חומר הראיות שהונח בפניי ובכלל זה התרשמותי הבלתי אמצעית מעדויות התובע ורעייתו, באתי לכלל מסקנה על בסיס התמונה הראייתית הכוללת – כי לא התהווה 'מקרה ביטוח' במקרה דנן.

נדבך נוסף להעדר התגבשות 'מקרה ביטוח' מסוג 'גניבה' במקרה דנן (ושהינו למעשה פועל יוצא של המסקנה מההשתלשלות האמורה), הינו היות השימוש ברכב באותה תקופה בה היה בידי פאלח (ושלא שימש למעשה את התובע או רעייתו מעולם), ככזה שחורג ממטרות השימוש המותרות בתנאי הפוליסה, כפי שהוגדרו בסעיף הרלוונטי בע' 4 למפרט הפוליסה ותחולתו של חריג השימוש מסוג "סחר". לאור כל האמור, דין הסעד העיקרי של התובע לחיוב הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח להידחות וכפועל יוצא מכך גם הסעד הנלווה כפי שפורט בסעיף 16(ב) לכתב התביעה.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.