נהג זה דרש ממנו לחתום על אישור שקבל את המזוודה בשלמותה, והיות והתובע חשש ממנו - עקב זה שנהג בצורה מפחידה והיה שיכור - חתם דיגיטאלית על קבלת המזוודה ורק הוסיף את המילה "חסר".
התובע צירף לתביעתו את הסכם הביטוח, את המכתב הדוחה את תביעתו לקבלת הפצוי, את תשובתו לחברת הביטוח, את אישור אובדן המזוודה של חברת "רויאל ג'ורדניאן", את ההודעה למישטרה על האבדה - הכוללת פירוט של מה שיש במזודה - מתאריך 05.03.2019 בשעה 08:37, אישור הזמנת הטיסה מחברת "איסתא", טופס התביעה על אובדן נזק למטען המופנה לנתבעת, ואת רשימת הפריטים המצורפת לטופס.
בתביעה ציין התובע כי היה לו במזודה בקבוק וויסקי מסוג מקאלן 25, שעלותו בארץ 935 ש"ח בעוד הוא מציג תמונה של וויסקי מסוג גלנמורמרג'י שבארץ עולה 185 ש"ח.
יתרה מכך טוענת הנתבעת כי אין עליה לשלם פיצוי בגין משקפיים, בקבוקי משקה או מזון, ואין עליה לשלם פיצוי בגין אובדן או גניבת מחשב נישא, אלא אם נרכשה הרחבה מיוחדת.
ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס, נקבע מפי כב' סגן הנשיאה ריבלין, כי הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 – לרבות כוונות המירמה – מוטל על המבטחת, ומכיוון שמדובר בהטלת סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, ובנוסף שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח, דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת את כוונת המירמה, כשנדרשות כאמור "ראיות כבדות משקל", הכוונה היא לנטל העולה על הטיית מאזני ההסתברות, שהוא הנטל הרגיל במשפט אזרחי.
...
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה מהנימוקים הבאים:
הנתבעת טוענת שהתובע מנסה להוציא ממנה כספים במרמה לפי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.
אני סבורה שהנתבעת לא עמדה בנטל זה מהסיבות כדלקמן:
ראשית, למעשה מדובר במילה של התובע מול המילה של אותו רדיק.
על כן אני מקבלת את רוב תביעתו ומחייבת את הנתבעת לשלם לו 7,742 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ש"ח שישולמו לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
