תביעה לתשלום שעות נוספות, דמי ביגוד ופיצוי בגין עוגמת נפש

בתביעתו דנן, עותר התובע לתשלום הפרישי שכר עבור עבודה בשעות נוספות, עבור עבודה בימים מעל לתקן ובימי מנוחה שבועית (33,732), דמי ביגוד (2,500 ₪) וכן לזכאות לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התאונה (לא כומת).

...

משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב התאונה – משתביעה זו לא כומתה וממילא ספק אם היא מצויה בסמכות בית הדין, דינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תביעת התובע נדחית.

זוהי תביעה לתשלום פצויי פיטורים, דמי מחלה, פיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר, החזר נכויים מהשכר בגין חלק העובד לפנסיה, פצויי הלנת שכר, תוספת ותק, דמי חגים, חלף הפרשות לקרן הישתלמות, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין עוגמת נפש ופצוי בגין מסירת הודעה על תנאי עבודה.

ביום 27.6.2018 פנה התובע לנתבעת במכתב התראה לפני התפטרות בדין מפוטר מחמת נסיבות שאין לידרוש ממנו להמשיך ולעבוד בהן לאור אי ביצוע הפרשות לפנסיה והמשך ניכוי חלק העובד מהשכר מבלי להעבירו לקופת הפנסיה וכן אי ביצוע התשלומים בגין תקופת העבר, כפי שסוכם; אי תשלום דמי הבראה, דמי חגים, ביגוד, תוספת וותק, צבירת חופשה והפרשות לקרן הישתלמות בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי; המשך תשלום שכר באיחור ותשלום גמול שעות נוספת בחסר (נספח יג' לתצהיר התובע).

...

באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.

בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.

לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.

סעדים כספיים בגין גמול עבודה בשעות נוספות, דמי מחלה, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרישי פנסיה, פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ופצוי בגין פירסום לשון הרע.

כמו כן, הנני מסכים ומוותר על כל מלוא הזכויות הסוציאליות, פיצויים דמי הבראה, חופשה, ביגוד והנעלה וכל כיוצ"ב. הנני מצהיר כי החברה ו/או מי מטעמה ו/או מי הבא מכוחה איננה חייבת לי סכום כלשהוא בגין כל תקופת העסקתי בחברה ואין לי ולא תהיינה לי כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא כלפי החברה ו/או מי מטעמה ו/או מי הבא מכוחה.

הוסיף התובע וטען כי "בדרך זו קפחה הנתבעת את שכרו של התובע שכן הגם שמותר לקבוע שכר בערכו נטו הרי שקביעה זו יכולה רק להיטיב עם העובד ולא לפגוע בו... למעשה, התובע לא זכה לקבלת תשלום מלא עבור שעות עבודתו ובמיוחד עבור השעות הנוספות שביצע". בסעיף 67 לכתב התביעה טען התובע שתחשיב שהוא ערך לפי הנתונים הקיימים בידו עולה כי קיימי לטובתו הפרישי שכר כולל נסיעות, הבראה, דמי מחלה והודעה מוקדמת, בסך נומינלי כולל של 133,327 ₪, תוך ציון סכום "הפרישי השכר" לשנת 2017, לשנת 2018 ולשנת 2019.

התביעה לפצוי בגין הפרשות פנסיוניות בחסר ואבדן תשואות בית הדין דוחה תביעה זו שכן העובדה שלעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, שכר שכולל גמול עבור שכר עבודה רגיל וגמול בעד שעות נוספות, יראוהו כשכר רגיל, אין פירושה שלעניין הפרשות לפנסיה, לא ניתן להגיע להסכמה מול עובד על בסיס הפרשה פנסיוני שאינו כולל גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: האם זכאי התובע לפצוי מכוח חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר)? מהי תקופת ההעסקה ? מהו שכר התובע וכן מתכונת עבודתו והאם זכאי הוא לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות? האם יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות המזכות את התובע בפצוי? האם זכאי התובע לפדיון דמי חופשה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע להשלמת הפרשות פנסיוניות (רכיב גמל וכן פיצויים)? האם זכאי התובע לפצוי בגין עוגמת נפש? העדים ביום 11.5.22 היתקיים בפנינו דיון הוכחות.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעיניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתדחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נידרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." על אף האמור, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו.

די בכך כדי לדחות את טענות הנתבעים בעיניין זה. למעלה מן הצורך, נבהיר כי טענות הנתבעים כפי שנזכרו בתצהירו של מרדכי באשר לקזוז כספים בשל גניבה מהקופה לכאורה, גניבת ביגוד והנעלה וכן תשלום פיצויים בתום תקופת ההעסקה השנייה , נטענו בעלמא וללא הוכחה מספקת.

...

כמו כן טענות הנתבעים לעניין הטרדה מינית (אשר מצאו ביטויים בשורה אחת בסעיף 25 לכתב הגנה וכלל לא כומתו) וכן יתר הטענות הנזכרות בסיכומי הנתבעים בלבד, נדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין בסך של 15,000 ₪.

בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, פיצוי בגין תלושי שכר שאינם מפורטים כדין, תשלום הפרשות לפנסיה, פצויי פיטורים, פיצוי בשל עוגמת נפש ובשל העסקה פוגענית, דמי ביגוד, משכורת 13, הפרישי שכר ושעות נוספות, בסכום כולל של 196,771.36 ₪.

...

הנתבעים טענו כי נחתם עם התובעת הסכם העסקה, התובעת התפטרה בשל נסיבותיה שלה וללא קשר לטענות בדבר הרעת תנאים, שכרה ותנאי עבודתה שולמו כדין, התובעת זכתה ליחס הוגן ומכבד, קיבלה ביגוד, ודין התביעה להידחות.

התביעה נדחית בגין הרכיבים הבאים: פיצוי בגין עוגמת נפש בשל העסקה פוגענית, דמי ביגוד, והפרשי שכר חודשיים.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים כדלקמן: משכורת 13 בסך 14,589 ₪.

הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 8,500 ₪.