תביעה לתשלום שכר עבודה בצירוף פיצויי פיגור

דיון והכרעה: פצויי הלנת שכר: סעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – החוק) מגדיר "שכר עבודה" לעניין החוק "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו" וסעיף 19א לחוק הדן בחוב קופת גמל כשכר מולן קובע, כי "יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד. ...". סעיף 18 לחוק קובע, כי "בית הדין האיזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האיזורי, ובילבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". בתיק עע (ארצי) 473-09‏ ‏מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד (1.11.11) נקבע, בין היתר, כי "פצויי ההלנה נועדו לפיכך לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק" ולעניין שיקול הדעת בהפחתת סכום פצויי ההלנה נפסק, כי "יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק - עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם ..... במסגרת זו יש לבצע שיקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות היתנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמאת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהוה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. בעת קביעת שיעור ההפחתה ניתן להעזר, ככל שהנסיבות מתאימות לכך, בשיעור הריבית החריגה הנוהגת בבנקים (כפי שנעשה בעיניין עריית לוד)". לאחר שעיינו במסמכים השונים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי ראוי במקרה זה להעמיד את פצויי ההלנה על שיעור ריבית הפיגורים שנפסקה במסגרת הדיון מיום 20.9.23.

ונפרט: ראשית, בהתאם לסעיפים 12 ו-13 לכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם את סכום החוב בצרוף פצויי הלנת שכר ולחילופין בצרוף ריבית פיגורים או ריווחי קופת הגמל ובפועל הצדדים הסכימו על תשלום ריבית פיגורים בסך 17,467 ₪.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, להלן החלטתנו.

בהתחשב מחד בכך שתשלום החוב שולם רק לאחר הגשת כתב התביעה ובעקבות מתן פסק דין חלקי; בחובתה של התובעת לפעול לגביית חובות עמיתיה מהמעסיקים; בסכום החוב שנפסק (51,340 ₪) בצירוף ריביות פיגורים; הימשכות ההליכים במשך למעלה משנתיים; הבקשות והתגובות שהוגשו בתיק; התעריף המומלץ ע"י לשכת עורכי הדין וייצוג הצדדים ע"י עורכי דין ומנגד, העובדה שהנתבעת לא התכחשה לחובה במהלך ניהול ההליך ואף ביקשה לפרוע אותו לטענתה עוד בטרם הוגשה התביעה; החיסכון בזמן שיפוטי יקר ואופיין המיוחד של ההתדיינויות בביה"ד – מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים הוצאות בסך 1,239 ₪ בגין אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

רקע לבקשה וטענות הצדדים בתמצית ביום 22.8.2021 הגישו הפניקס חברה לביטוח בע"מ וכן הפניקס פנסיה וגמל בע"מ (להלן: התובעות) תביעה כנגד עמותת קול ציון ת"צ ע"ר (להלן: הנתבעת) בטענה כי הנתבעת, אשר היתקשרה עימן בחוזה לביטוח עובדיה, חדלה להעביר או לא העבירה במועד את תשלומי ההפרשות בגין עובדים שפרטיהם מצורפים כנספח לתביעה, ודרשה כי בית הדין יחייב את הנתבעת לשלם לה את ההפרשות והתשלומים שבפיגור בצרוף פצויי הלנה, וכן יצהיר על שיחרור התובעות ממחויבותן על פי חוזה הביטוח.

כמו כן טוענת הנתבעת כי צד ג' השית על הנתבעת חיובי תשלומי משכורות בשיעורים מעבר למה שנפסק בבית הדין הארצי לעבודה, לרבות שיעורים יתרים בהפרשות פנסיוניות הנידונים במסגרת הליך זה. לפיכך, אם ייקבע כי יש להשית את התשלומים הנדרשים בתביעה, יידרש בירור טענות הנתבעת בעיניין זהוי צד ג' כמעסיק העובדים המבוטחים אצל התובעת, ובעניין אחריותו בתשלומי שכר, כל עוד עומד צד ג' בדרישותיו הבאות בהתניה לתקצוב.

...

" לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידינו לקבל טענה זו. אין מחלוקת כי הנתבעת העסיקה את העובדים בגינם טוענות התובעות להעדר/איחור בהפקדות ולפיכך עליה מוטלת האחריות לשאת בהפקדות הנדרשות בגינם.

סוף דבר נוכח האמור, הבקשה נדחית.

ביום 11.7.18 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת לתשלום חוב בגין אי העברת תגמולי ביטוח, הפרשות וניכויים לחודשים 8/17-5/18 עבור עובדיה בסך של 121,756 ₪, בצרוף פצויי הלנה ולחילופין בצרוף ריבית פיגורים, וכן למתן צו להמצאת רשימות העובדים המדויקות בפירוט שכרם (רשימות הנכויים).

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטירחה המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוואנטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את העובדה שהיה על התובעת לפתוח בהליך משפטי על מנת שתוברר שאלת קיומו של חוב לקופה וגובה החוב (לאחר שליחת מכתב התראה טרם הפתיחה בהליך משפטי); משך הדיון בתיק שמתנהל מיולי 2018 כאשר כתב התביעה נימסר לידי הנתבעת בחודש ספטמבר 2018, והתנהלות הנתבעת בכל הקשור למועד הגשת כתב ההגנה (אשר הוגש רק בחודש מרץ 2019, ומספר בקשות הארכה שהוגשו בגינו, כאשר בקשת הארכה הראשונה הוגשה רק בחודש דצמבר 2018); התעריף המינימלי של לישכת עורכי הדין , מהות החוב, לרבות הפחתת חלק מהחוב נוכח המסמכים שהוצגו; סכום התביעה אל מול הסכום שהוסכם עליו לתשלום וכן את העובדה שהצדדים הגיעו לפשרה רק בפתח דיון ההוכחות.

...

במסגרת ההליך התקיימו שני דיונים: דיון מקדמי ביום 9.2.20 ודיון הוכחות ביום 24.2.22, בו הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין, לפיהן, בתמצית: (א) מבלי להודות בחבות כלשהי ולסילוק סופי ומוחלט של כלל טענות הצדדים תשלם הנתבעת לתובעת סך של 40,275 ₪ (סכום הפשרה), בתוך 60 יום.

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את העובדה שהיה על התובעת לפתוח בהליך משפטי על מנת שתוברר שאלת קיומו של חוב לקופה וגובה החוב (לאחר שליחת מכתב התראה טרם הפתיחה בהליך משפטי); משך הדיון בתיק שמתנהל מיולי 2018 כאשר כתב התביעה נמסר לידי הנתבעת בחודש ספטמבר 2018, והתנהלות הנתבעת בכל הקשור למועד הגשת כתב ההגנה (אשר הוגש רק בחודש מרץ 2019, ומספר בקשות הארכה שהוגשו בגינו, כאשר בקשת הארכה הראשונה הוגשה רק בחודש דצמבר 2018); התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין , מהות החוב, לרבות הפחתת חלק מהחוב נוכח המסמכים שהוצגו; סכום התביעה אל מול הסכום שהוסכם עליו לתשלום וכן את העובדה שהצדדים הגיעו לפשרה רק בפתח דיון ההוכחות.

הצדדים קבעו בסעיף 14 כי עבור שינויים, הקרן תשלם שכר "שיוסכם בין הצדדים". הצדדים סיכמו בסעיף 17 כי הקרן רשאית להפסיק ההיתקשרות "בכל עת ומכל סיבה שתראה לעיניה, להביא חוזה זה, כולו או מקצתו, לידי גמר על ידי הודעה מראש בת 30 יום ובכתב למתכנן" וכי במקרה זה, הקרן תשלם 50% מהתמורה שהייתה משולמת, אילו הסתיים השלב בו נמצא התיכנון "וזאת לכסוי ולסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות המתכנן" והקרן תהיה פטורה מתשלום "שכר, תמורה או פיצוי אחר כלשהם". על פי סעיף 19, נקבע כי במקרים מיוחדים, הקרן תהיה פטורה מתשלום על פי סעיף 17, כגון, הפרת תנאי עקרי בהסכם.

כמו כן, על פי סעיף 8.9 להסכם היה עליה לדיווח על כל "פגם, תקלה או פגור בעבודות". התובעת לא צירפה לראיותיה הודעה לקרן על הפגמים שגילתה לטענתה לאחר ההיתקשרות.

בהמשך המכתב, היא התייחסת לטענות בדבר תשלומים המגיעים לה "מעבר לשכר הנקוב בין הצדדים". רק בכתב התביעה מופיעה לראשונה הגרסה לפיה מגיע לתובעת כפל הסכום שסוכם, עבור השלמת כל השלבים, על אף שהם לא הושלמו, וזאת בשל התארכות העבודה.

עוד טענו, שלמרות שתכניות העבודה, לרבות חשמל, מיזוג ואינסטלציה מעולם לא הוגשו לקרן, זו שילמה לתובעת את שכר הטירחה המוסכם בחוזה בעבור סעיף זה. גם בעיניין ההוצאות, התובעת לא צירפה לראיותיה דרישות תשלום בזמן אמת.

...

לנוכח המסקנה שהתובעת זכאית לפיצויי קיום עקב האופן בו בוטל ההסכם, מכאן שהחוב התגבש, על אף שעבודת התובעת לא הושלמה, כנטען בסעיף 25 לסיכומי הנתבעות.

היא העריכה כי תקציב הרכש של הציוד יעמוד בסופו של דבר על 15 מיליון ₪ ולכן היא זכאית בהתאם להסכם המצגות ל- 10% מסכום זה. לפיכך, טענה, היא זכאית לשכר נוסף בשיעור של 1.5 מיליון ₪.

סוף דבר אין צו לתשלום.

ביום 14.1.21 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת על סך 47,586 ₪ לתשלום חוב בגין אי העברת תשלומי ההפרשות לקופת גמל עבור רשימת עובדים, בצרוף ריבית פיגורים ופיצויי הלנה.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאותיה בסך 592.86 ₪ (אגרת בית משפט בסך 475.86 ₪ ושליחויות בגין מסירת כתב התביעה והזימון לדין בסך 117 ₪) וכן בתשלום שכר טירחת ב"כ התובעת בסך 4,759 ₪ בתוספת מע"מ. טענות הנתבעת לאף אחת מהדוגמאות (לכאורה) למכתבים שצירפה התובעת שנשלחו טרם הגשת כתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא בגין משלוח לנתבעת.

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטירחה המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוואנטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את משך ניהול התיק ומועד קיום הדיון המקדמי (כשנה וחצי לאחר הגשת כתב התביעה), אשר נדחה מספר פעמים, בין היתר עקב בקשות שהוגשו על ידי התובעת בטענה כי הצדדים מקיימים ביניהם מו"מ ולתובעת נותרו עוד מספר בירורים לערוך; העובדה כי בדיון המקדמי התברר כי חסרים לתובעת עוד נתונים ותשובות; העובדה כי מכתבי ההתראה שהוצגו בתיק נכתבו בשיא תקופת הקורונה ולא הוצגו אישורי מסירה על ידי התובעת; תיכתובת הנתבעת מזמן אמת בה הועלתה טענה כי לא בוצעה פניה טרם בירור החוב מבלי שהוצג כל מענה לכך על ידי התובעת (ר' נספח 2 לסיכומי הנתבעת); היתנהלות הנתבעת כפי שעולה מתכתובות בין באי כוח הצדדים ושיהוי במתן תגובתה (ר' נספח 4 לסיכומי הנתבעת); סכום התביעה אל מול הסכום שהוסכם עליו לתשלום, לאחר הפחתת חלק מהחוב נוכח המסמכים שהוצגו; זאת לצד קיום חוב, גם אם בשיעור נמוך מזה הנתבע; מהות החוב; התעריף המינימלי של לישכת עורכי הדין והיעדר הצגת ראיות מצד הנתבעת כי ביצעה דיווחים כנדרש, באופן שוטף ובזמן אמת - במכלול כלל השיקולים לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

...

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את משך ניהול התיק ומועד קיום הדיון המקדמי (כשנה וחצי לאחר הגשת כתב התביעה), אשר נדחה מספר פעמים, בין היתר עקב בקשות שהוגשו על ידי התובעת בטענה כי הצדדים מקיימים ביניהם מו"מ ולתובעת נותרו עוד מספר בירורים לערוך; העובדה כי בדיון המקדמי התברר כי חסרים לתובעת עוד נתונים ותשובות; העובדה כי מכתבי ההתראה שהוצגו בתיק נכתבו בשיא תקופת הקורונה ולא הוצגו אישורי מסירה על ידי התובעת; תכתובת הנתבעת מזמן אמת בה הועלתה טענה כי לא בוצעה פניה טרם בירור החוב מבלי שהוצג כל מענה לכך על ידי התובעת (ר' נספח 2 לסיכומי הנתבעת); התנהלות הנתבעת כפי שעולה מתכתובות בין באי כוח הצדדים ושיהוי במתן תגובתה (ר' נספח 4 לסיכומי הנתבעת); סכום התביעה אל מול הסכום שהוסכם עליו לתשלום, לאחר הפחתת חלק מהחוב נוכח המסמכים שהוצגו; זאת לצד קיום חוב, גם אם בשיעור נמוך מזה הנתבע; מהות החוב; התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין והעדר הצגת ראיות מצד הנתבעת כי ביצעה דיווחים כנדרש, באופן שוטף ובזמן אמת - במכלול כלל השיקולים לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.