תביעה לתשלום שכר מוסכם בגין תכנון מערכות סולאריות

במסגרת מכתב התשובה נטען כי התובעת חבה לה סכום של 31,940 ₪ בגין הפרישי ריבית והצמדה לשנים 2013 – 2015, וכי בנוסף לכך הנה חייבת לחברת החשמל סכומי כסף משמעותיים, כך שבמקרה שבו חברת החשמל תמצא לנכון לנתק את החשמל במקרה של אי הסדרת החוב עלול להתרחש נזק משמעותי ביותר למערכות הסולאריות אשר מותקנות בתוך המבנה.

במענה למכתב זה השיבה הנתבעת כי המבנה שאותו שכרה התובעת בשכירות משנה הוקם לפני כניסתו לתוקף של חוק התיכנון והבנייה כך שלא היה כל צורך בקבלת היתר בנייה לצורך השכרתו לתכלית מסחרית ובשל כך הועדה המקומית לתו"ב התירה לחברת החשמל לבצע את חיבור החשמל למבנה.

בתאריך 8.6.2017 שלח ב"כ המושב אל הנתבעת מכתב דרישה לפינוי מיתחם הלולים והמבנים המושכרים עד ליום 2.7.2017 בשל חוב כספי אשר הצטבר לחובת המושב בסכום של כ – 215,000 ₪ ולאחר מכן אף הוגשה על ידי המושב לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית בסך של 400,000 ₪ ותביעה לסילוק יד כנגד הנתבעת, ובמיוחד לפינוי המתחמים אשר הושכרו על ידי הנתבעת לצדדים שלישיים (מיתחמי הבר"מים) כאשר בסופו של יום המושב והנתבעת הגיעו להסדר ולפיו המיתחם יפונה עד ליום 30.6.2020.

התובעת טוענת כי יש לשפותה בגין החזר השקעותיה במושכר אשר הסתכמו בסכום של כחצי מיליון ₪ וכללו, בין היתר, התקנה של מערכות אש, מערכת מים , מערכת חשמל, חלונות , מערכת מיזוג, שפוץ מאסיבי בשטח של 300 מ"ר מתוך המושכר אשר שמשו לאחר עזיבת התובעת את המיתחם כחנות נעליים, והשבת הפרישי דמי השכירות בין דמי השכירות אשר שולמו על ידי הנתבעת למושב לבין דמי השכירות אשר שולמו על ידי התובעת לנתבעת.

לדברי הנתבעת, התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהשכירה שלא בידיעתה חלק מהנכס שאותו שכרה לידי צד שלישי (מר אלעד שוימר) ובכך שדרשה ממנו להעביר לידיה את מלוא דמי השמוש/דמי השכירות המוסכמים בגין התאריכים 1.1.2017 ועד ליום 31.12.2017.

...

בנוסף לכך, גם יתר טענותיה של התובעת בסיכומיה בראש הפרק אשר עוסק בטענה להפרתו היסודית של ההסכם, בנוגע להפסדים כספיים אשר נוצרו עקב הימנעותם של לקוחות פוטנציאליים להתקשר עם התובעת בשל אי קבלת רישיון העסק ובשל הצפות מסביב למבנה במהלך תקופת החורף דינן להידחות, לאור הסברו של נציג הנתבעת כי מדובר בתיקונים שהינם בתחום אחריות המועצה האזורית חוף הכרמל וזאת בניגוד לטענותיו של נציג התובעת (ראה : עדות נציג התובעת בעמוד 12 שורות 11-20 ; עדות נציג הנתבעת בעמוד 14 שורות 26-36 לפרוטוקול), ובשל הימנעותה של התובעת מפירוט שמותיהם של אותם לקוחות בתצהירו ומזימונם של אותם עדים חיוניים למתן עדות בבית המשפט ואף מהצגת ראיות תומכות (תמונות מתקופת החורף, קטעי וידיאו וכו') לצורך חיזוק גרסתו כמי שנושאת בנטל השכנוע בנוגע לאמיתות הטענות הללו (ראה : ע"א 6712/19 יחזקאל דגן ואח' נ' רונן דגן ואח' מיום 23.6.2021).

סוף דבר : לאור המסקנות דלעיל, אין מנוס מדחיית התביעה; דומה שהטענות אשר הועלו רק לאחר מצוקה כלכלית בשל אי הצלחה עסקית, מהוות לא יותר מאשר "קרב מאסף", בניסיון להיפרע בשל נזקי אותה אי הצלחה כלכלית.

עוד לטענתה, חלק מהליקויים הם באחריות המתקין, בהתאם לתנאי האחריות, דוגמאת הדוד החשמלי במערכת הסולרית ולכן הופנו להסדרת העניין ישירות אל מול המתקין.

ס. 81.6 להסכם המכר (נספח א לכתב התביעה שכנגד) מיום 4/1/13 בין הצדדים (להלן: "הסכם המכר") קובע: "במידה שלאחר מתן הודעת החברה לקונה על תחילת התיקונים, תתגלע מחלוקת בין הקונה והחברה על מהות הליקויים או התיקונים ו/או אופן ביצועם, ימנו הצדדים מומחה מוסכם ("הפוסק" כהגדרתו בסעיף 128 להלן) – מהנדס בנין ששכרו ישולם על ידם בחלקים שוים, והחברה תבצע את התיקונים בהתאם להנחיות הפוסק, שאם לא כן ייחשב כמפר הוראה יסודית של הסכם זה" עוד בס. 81.7 להסכם המכר הוסכם כי: "הקונה מסכים כי, הגשת תביעה לבית משפט על ידי הקונה, בטרם השלימו החברה ו/או הקבלן את בדיקת הליקויים הנטענים על ידי הקונה ואת ביצוע התיקונים המאושרים על ידי החברה ו/או הקבלן, ו/או לפני מיצוי המנגנון הקבוע בסעיף 81.6 לעיל, תהווה הפרה יסודית של חוזה זה מצד הקונה ותגרור מחיקה אוטומאטית על הסף של התביעה, ולקונה לא תהיה זכות להיתנגד לכך. מוסכם כי אין האמור שולל את זכותו של הקונה לברר את המחלוקות בינו לבין החברה בדרכים המוסכמות בהסכם זה, היה והחברה תשתהה שהוי בלתי סביר, בבדיקת הליקויים או תיקונים". מהדברים האמורים לעיל עולה כי אכן הוסכם בין הצדדים על מנגנון ליישוב סכסוכים בגין מחלוקת בין התובעים ובין הנתבעת על מהות הליקויים או התיקונים.

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת חבה אף בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מליקויים בתכנון ובבנייה של הדירה נשוא התביעה.

...

בהתאם, אני קובעת כי הסכומים אשר הופקדו בנאמנות בסך 84,915 ₪ לצורך הבטחת תשלום החוב כאמור יועברו אל הנתבעת, באמצעות ב"כ, על חשבון החוב.

כמו כן, לקחתי בחשבון את תוצאות התביעה שכנגד, אשר התקבלה במלואה (142,175 ₪) סוף דבר, התביעה העיקרית מתקבלת חלקית - בגין התביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום סכום של 35,000 ₪ לתובעים.

לאור תוצאות התביעה והתביעה שכנגד אני מורה כלהלן: הכספים שהופקדו בנאמנות אצל עו"ד א. שילה בסך 84,915 ₪ - יועברו לידי הנתבעת – חברת א. ארז השקעות ונכסים בע"מ. התובעים (הנתבעים שכנגד) ישלמו בנוסף סך של 22,355 ₪ (הסכום הנותר לתשלום יתרת החוב בגין התביעה שכנגד בקיזוז הסכום אשר צריך להשתלם לתובעים בגין הוצאה בתביעה העיקרית).

בסך הכל הועמד סכום התובענה על סך 70,476 ₪ בתוספת הוצאות משפט ובצרוף שכר טירחת עו"ד בצרוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין.

מכל מקום לטענתם הסכומים הנתבעים הם מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות ועל כן יש לדחות את התביעה ולהורות כי על התובעת לשלם להם את יתרת התמורה.

בהתאם למוסכם התחייבו הנתבעים לספק "לוח חשמל ראשי כולל תוכניות חשמל לוח, כולל תיכנון תקנה וחיבור לרשת החשמל כולל מפסק ראשי עתידי למערכת סולרית כולל הובלה" וזאת בעלות של 33,500 ₪.

בהתאם להסכם, התשלום עבור לוח החשמל אינו רק עבור לוח החשמל הסטנדרטי עצמו אלא עבור המכלול: "לוח חשמל ראשי כולל תכניות חשמל לוח, כולל תכנון התקנה וחיבור לרשת החשמל כולל מפסק ראשי עתידי למערכת סולרית כולל הובלה". כך שגם אם במועד אספקתו הראשוני של לוח החשמל הוא חובר למערכת החשמל, אין מחלוקת כי הוא נותק ונלקח לבצוע שינויים ותיקונים, ולא חובר מחדש למערכת החשמל עד היום.

...

מכל מקום לטענתם הסכומים הנתבעים הם מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות ועל כן יש לדחות את התביעה ולהורות כי על התובעת לשלם להם את יתרת התמורה.

בדיעבד עולה המסקנה כי הנתבעים לא התכוונו לעמוד בהתחייבויותיהם.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

ביום 8.6.15 נכרת בין הצדדים "הסכם לרכישת שירותי רשוי ותכנון מקצועי להתקנת מערכת סולרית" (נספח 3 לתצהיר התובעת, להלן: "הסכם הרשוי") על פיו, תמורת סך 6,000 ₪ + מע"מ, אמורה היתה התובעת לטפל בקבלת "היתר מאת הרשות המקומית לצורך התקנת המערכת בגגות וחיבורה לרשת החשמל ...". בהסכם זה נקבע גם כי במקרה שיחפוץ הנתבע לרכוש מערכת תהיה לתובעת זכות סרוב ראשונה כנגד הצעות מחיר מתחרות שיציג לה הנתבע וכי במקרה שיכרת בין הצדדים חוזה לאספקת והתקנת מערכת יקוזז הסך האמור של 6,000 ₪ + מע"מ מן התמורה במסגרתו.

התובעת טענה כי בעקבות החתימה על הסכמים אלו החלה בעבודות תיכנון מול הגופים הנדרשים השונים לצורך קבלת האישורים הדרושים להקמת המערכות, כאשר נדרשה הגשת תוכנית וטפול נפרד לכל מערכת, וכי לשם כך שכרה שירותי לווי משפטי ותכנוני (חשמל, קונסטרוקציה ואדריכלות) בעלויות ניכרות, כל זאת הגם שהנתבע לא שילם לה אפילו את המקדמות הקבועות בנספח 5 להסכמים ואת העלויות המוטלות עליו על פיהם.

עקב היתנהלות נטענת זו הוגשה התביעה שלפני בגדרה עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך כולל של 154,233 ₪ (כולל מע"מ) המורכב מן הרכיבים הבאים: 6,000 ₪ + מע"מ בגין התשלום על פי הסכם הרשוי ועוד 513 ₪ בגין אגרות ששילמה עבורו לשם קיומו (הגם שלגירסתה הוציאה הוצאות נוספות לשם קיומו), ובסה"כ 7,533 ₪.

בשים לב לכלל המסקנות והממצאים עד כה ומאחר שמדובר בפצוי מוסכם והנתבע לא טען כל טענה כנגד סכום הפצוי ויתר טענותיו לעניין קיום ההסכמים נדונו ונדחו כבר לעיל דומה כי לא יכול להיות ספק שיש מקום לחייבו ברכיב זה של התביעה.

...

לאור הדיון המפורט ביחס לשני ההסכמים הקודמים אין צורך להאריך בדיון ביחס להסכם זה, ולאור כלל מסקנותי והעדפת גרסת התובעת על פני זו של הנתבע לכל אורך הדרך (ותוזכר החזקה בדבר אי אמירת אמת ביחס לענייני ליבה כמפורט בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (1.5.2019) פסקאות 31-27) אני מקבל גם את טענת התובעת כי הנתבע ביקש ממנה לקדם תחילה את מערכה ההסדרה התעריפית, שבראשית הדרך רק היא היתה פטורה מהיתר בניה, טרם קידום מערכת מונה נטו.

סיכום לאור כלל האמור אני מקבל את התביעה ברובה המוחלט ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 147,213 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 11.3.19.

בשים לב לתוצאה ולהתנהלות הנתבע הן במהלך תקופת ההתקשרות והן במסגרת ניהול ההליך תוך מתן תשובות מתחמקות, גרסאות סותרות ואי אמירת אמת, אני מחייב את הנתבע גם בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ כשלסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

בכך הפסידו התובעות דמי שכירות בסך של כ-6,000 ש"ח לכל חודש שכירות עבור כל דירה ובסך הכול כ-24,000 ש"ח עבור חודשיים עבור שתי הדירות; (5) עלות התקנת מערכת סולארית בסך של 3,600 ש"ח בדירה 24; (6) הוצאות הכנת חוות דעת הנדסיות וחוות דעת שמאיות בסך של 21,843 ש"ח; (7) פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם בשיעור של 10% משווי העסקה כמפורט בסעיף 15.2 להסכם.

דיון והכרעה עיון בסיכומי התביעה מעלה צורך לידון בשאלות הבאות: (א) האם התובעות זכאיות לפצוי בגין כך שקבלו דירות ששווין קטן משווי "דירה ממוצעת". לשם כך יש להדרש לפרשנות ההסכם ולשאלה אם יש סתירה בין סעיף 3.1.2 לסעיף 6.1, וככל שכן – איזה מהם גובר; (ב) אם תיתקבל עמדת התובעות לפרשנות ההסכם, יש לבחון אם עילה זו היתיישנה; (ג) החבות לפצות בגין ליקויי הבנייה, לרבות בשאלה אם הנתבעת זכאית לתקן את הליקויים בעצמה; (ד) זכאות לפצוי בגין ירידת ערך; (ה) הפרת ההיתחייבות להתקין מערכת חימום סולרית; (ו) זכאות התובעות לפצוי המוסכם; (ז) זכאות לפצוי בגין אובדן דמי שכירות; (ח) הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין.

כותרת ההסכם היא "הסכם הזמנת בנייה". ב"הואיל" הראשון נכתב: "[]המזמין [התובעות] הנו בעלים במוש"ע של 3484 חלקים מתוך 46000 חלקים מחלקה [...], ואשר לפי תכנית ח/300 [...] למזמין זכויות לקבלת 3.484 יחידות קרקע לדירות ממוצעות במיגרש המיועד ל-46 יח"ד"; בהואיל השני נכתב: "[]על פי המצב התיכנוני החל על המיגרש ביום חתימת הסכם זה ניתן לבנות על המיגרש 46 יחידות דיור והכל בכפוף לדרישות עריית חולון ולמגבלות המיגרש"; בהואיל הששי נכתב: "[]ברצון המזמין למסור לקבלן את בניית דירות המזמין [...] ובתמורה ובתנאים המפורטים להלן, בהסכם בניה זה, וברצון הקבלן לבנות עבור המזמין בתמורה לתשלום ולתנאים המפורטים להלן בהסכם זה". כותרתו של סעיף 3 היא "מהות העסקה" ונקבע בחלקיו הרלוואנטיים כדלקמן: 3.1.1 הסכם זה הנו לבצוע העבודות נשוא הסכם זה כמפורט במיפרט ובתוכניות וביתר המסמכים המצורפים לרבות כל העבודות הכרוכות בכך והדרושות לצורך בניית דירות המזמין עד להשלמתן וקבלת טופס 4 על ידי הקבלן מהרשויות.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 4,000 ש"ח ולתובעת 2 סך של 8,000 ש"ח. לסכומים אלה יש לצרף הפרישי הצמדה וריבית מנובמבר 2021 עד למועד פסק הדין; התביעה לפצוי בגין אי-התקנת מערכת סולרית מתקבלת.

...

על רקע זה אני קובע כדלקמן: בעילת ליקויי הבנייה, שנמצאה מוצדקת במידה מספקת, תישא הנתבעת בעלות חוות הדעת מטעם התובעת (הכוונה לחוות הדעת של מזור, ולהן בלבד) כנגד קבלות.

אשר לשכר טרחת עורך דין: בתיק זה הושקעו משאבים רבים ובלתי מידתיים בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק בסופו של דבר.

אני מעמיד את שכר הטרחה שישלמו התובעות לנתבעת על סך של 25,000 ש"ח, וזאת לאחר שהבאתי בחשבון שהתביעה התקבלה בחלקה.