תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בגין ייצוג בתיק אזרחי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 14502-01-18 סופר נ' כצנלסון ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, מיכל עמית-אניסמן מערער רפי סופר ע"י ב"כ עו"ד אלברט בן פורת משיבים 1. אמיר דוד כצנלסון 2. כצנלסון, להב, חברת עורכי דין 2002 ע"י ב"כ עוה"ד אמיר כצנלסון וליאור להב פסק דין

מכל מקום, נימוקי בית משפט קמא בנושא זה מקובלים עלינו ולא מצאנו בנטען כל ממש, כמו בטענה לבטלות הסכם שכר הטירחה עקב ייצוג בנגוד אינטרסים.

משהתוצאה האופרטיבית בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת הייתה: "התביעה לגבי סכומי העבר מתקבלת, אולם ככל שהיא עוסקת בעתיד היא נדחית. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 596,400 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 140,000 ₪ והוצאות משפט בסך 15,000 ₪", קרי, שהתביעה לתקבולי העתיד - נדחתה, ומשכך זכאים המשיבים לכל היותר לשכר טירחה בשיעור 20% + מע"מ מהסך של 596,400 ₪, בלבד משרק סכום זה נפסק לזכותו.

המערער ממשיך לקבל כסדרם את תקבולי הביטוח מאז מתן פסק הדין ועד היום, ומצב זה יש לייחס רק לפסק הדין שקבע זכאות זו. יצוין כי פסיקת שכר טירחת עו"ד בסכום חד פעמי בגין תשלומים חודשיים צופי פני עתיד, מקובלת גם בתיקים בהם משתלמים לנפגע תשלומים עתיים מדי חודש בחודשו לפי חוק הפלת"ד. בתקבולי ביטוח חודשיים, בהלימה לתשלומים עתיים, הסכום החודשי ידוע (הוא קבוע בפוליסה) אך התקופה בה אמור התשלום להמשיך להשתלם היא בגדר נעלם משהיא תלוית מצב רפואי, אובדן כושר העבודה ותוחלת החיים: "במקרים כאלה ידוע רק מהו הסכום שישולם כל חודש, אך לא ידוע על פני איזו תקופה ישתרעו תשלומים אלה, ומן ההכרח להזקק להערכה גלובאלית" (ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו).

וכן: "יש לציין עניין חשוב נוסף. שגב הוא שניסח את ההסכם. שגב הנו עורך-דין. דן הוא אמנם איש עסקים, אך הוא לא היה מיוצג בעת החתימה על הסכם שכר הטירחה. שגב ייצג גם את עצמו וגם את דגן, כפי שקורה לרוב בנסוח הסכמי שכר טירחה. משכך, ידו של שגב הייתה על העליונה איפוא לא רק מהבחינות שצוינו לעיל, אלא אף מבחינה משפטית. שגב יכול היה לנסח את ההסכם כאוות נפשו..." (ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 135-138).

...

ראויה לציטוט הנמקתו של כבוד השופט ורדי בת"א (ת"א) 165145/02 לפיה תוצאה זו נדרשת נוכח "...לשון החוק, מטרות ותכלית החוק והשיקולים שעמדו מאחורי החוק..." משאחרת נמצאנו מאשרים "גבייה כפולה", ומגיעים "לתוצאה לא סבירה, לא הגיונית ולא צודקת", שאף "עומדת בסתירה לתכלית החוק ומביאה לתוצאה העומדת בניגוד לתוצאה שאליה התכוון החוק, תוך פגיעה בנפגע באופן ש'ננגסת' ממנו נגיסה יתרה בכספים שמועדים לרווחתו". ראו גם ע"א 2238/00 מורגנשטרן נ' עו"ד פני גיל.

וכפי שנפסק לא פעם: "...מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ. לילי פויכטונגר, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ב-15.09.2008).

משהמערער מצא לנכון להלין על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, ומשחלק הארי של הערעור נדחה – איננו מוצאים לנכון לזכותו בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 9969-03-23 ארגמן נ' גובראן ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקש- המערער: יהב ארגמן ע"י ב"כ עו"ד רמי קסלר המשיבים: 1. שרבל ג'ובראן ע"י ב"כ עו"ד פיראס אבו אחמד 2. BAZANNIER MAHAMADOU פסק דין

עניינה של התביעה בחיוב הנתבע לשלם שכר טירחת עו"ד בסך של 1,008,137 ₪ לפי הסכם שכ"ט שנחתם ביום 26.12.18 בין התובע לנתבע.

עו"ד גובראן בתגובתו חזר על כך שהנתבע אינו מיוצג על ידו בהליך ואין לראות בשליחת כתב התביעה בתיק לכתובתו כהמצאה.

...

בהחלטה מיום 18.7.22 בימ"ש קמא נעתר לבקשה וקבע כי נדרש היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחומה של ישראל ואולי בשילוב עם היתר לתחליף המצאה בחו"ל. ביום 7.9.22 הגיש התובע בקשה ליתן לו היתר לתחליף המצאה בחו"ל ולראות בהמצאת כתב התביעה לידי ב"כ הנתבע – עו"ד ג'ובראן כהמצאה כדין של כתב התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן: ההלכה הפסוקה והמושרשת קובעת באופן עקבי, כי השגות בעלי הדין על החלטות ביניים  של  הערכאה  הדיונית,  יידונו,  ככלל  במסגרת  ערעור  על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

לאור האמור לעיל, אני סבורה שיש לראות את המצאת כתב התביעה אל עו"ד ג'ובראן, כהמצאה שבוצעה כדין, לפי סעיף 163 (א) לתקנות החדשות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ביום 23.3.2022 הגיש המערער לבית המשפט קמא תביעה קטנה בגדרה עתר לחייב את המשיב לשלם לו שכר טירחת עו"ד בגין שירותים משפטיים אותם שכר המשיב מאת המערער.

בנוסף לכך, נתן המערער ייעוץ למשיב בתיק גירושין מול בת זוגו לשעבר, והפנה אותו לעו"ד קוסאי עזאם על מנת לייצג אותו בתיק.

פסק דינו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא דחה את תביעת המערער לתשלום שכר טירחה ראוי וקבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח את זכאותו לשכר טירחה, הן בגין הייעוץ המשפטי הנטען והן בגין ייצוג המשיב בעסקת הרכישה.

מאחר שטענה זו לא הוכחה, היה על בית המשפט קמא לחייב את המשיב לשלם לו, לכל הפחות, סכום זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת העירעור על נספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובחומר הראיות שהונח לפתחו, נחה דעתי כי דין העירעור להדחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיב, וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את התביעה בהיותה קנטרנית, אשר הוגשה כחלק מסכסוך הגירושין בין המערער ואחותו של המשיב.

טענת המערער שהשכר הראוי שנתבע על ידו התבסס על התעריף המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין, דינה להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ברם לפנים משורת הדין ולא בלי התלבטות החלטתי להימנע הפעם מלעשות כן. הערובה הכספית שהפקיד המערער תוחזר לידיו.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשם הבכיר מרכי וחדי), מ-3/10/2022, בתאד"מ 44026-01-21 גבריאלי נ אדלשטיין, בו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום יתרת שכר טירחת עו"ד בסך 13,289 ₪ בגין ייצוג המערער.

לאחר בחינת פסק הדין, המוצגים, ושמיעת טענות הצדדים בכתב ועל-פה נמצא כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ודין העירעור להדחות אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין: רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת, למעט אולי הקף ההכנה שנידרש לקראת דיון ההוכחות בבית המשפט לעינייני מישפחה, וזה לא נדון במישרין בפסק הדין אלא בהתייחסות עקיפה לחוות הדעת.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית: הצדדים אינם חולקים על התנאים שנקבעו בפסיקה לפצויי קיום אלא על יישום ההלכה במקרה הנוכחי, ובעיקר על השאלות מי ביטל את ההסכם והאם המערער נהג בחוסר תום לב. בשתי סוגיות אלו אין מקום להתערב במסקנות הערכאה הדיונית כי המערער הוא שהפסיק הלכה למעשה את הייצוג כשהודיע למשיבה שאינו יכול לשלם את שכרה, לאחר שכבר למדה את התיק והתייצבה לדיון הוכחות; וכי המערער פעל בחוסר תום לב, שכן חתם על ההסכם זמן קצר לפני הדיון בבית המשפט לעינייני מישפחה אף שידע כי לא יוכל לשלם למשיבה את שכרה.

...

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית: הצדדים אינם חולקים על התנאים שנקבעו בפסיקה לפיצויי קיום אלא על יישום ההלכה במקרה הנוכחי, ובעיקר על השאלות מי ביטל את ההסכם והאם המערער נהג בחוסר תום לב. בשתי סוגיות אלו אין מקום להתערב במסקנות הערכאה הדיונית כי המערער הוא שהפסיק הלכה למעשה את הייצוג כשהודיע למשיבה שאינו יכול לשלם את שכרה, לאחר שכבר למדה את התיק והתייצבה לדיון הוכחות; וכי המערער פעל בחוסר תום לב, שכן חתם על ההסכם זמן קצר לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה אף שידע כי לא יוכל לשלם למשיבה את שכרה.

התוצאה היא כי אין להתערב במסקנת בית המשפט שמתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה לפיצויי קיום מתקיימים, בעיקר כשהמשיבה דרשה פיצויי קיום רק בגין השלבים בהם ייצגה ולא בגין ההסכם כולו.

סוף דבר נוכח כל אלו דין הערעור להידחות.

המערער ישלם את הוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪ שיועברו מן הפיקדון.

מכאן תובענה זו. טענות התובעת בכתב התביעה דכאן, טענה התובעת כי מדובר בתובענה לתשלום שכר טירחה בגין ייצוג הנתבע בתיק משפטי, כאמור.

הנתבע טען, כי אין בינו ובין התובעת כל הסכם לתשלום שכר טירחה, וכי מכל מקום התובעת לא ייצגה אותו בתיק האזרחי.

בפסיקת סכום השכ"ט התחשבתי בעובדה כי בתובענה היתקיים דיון אחד, וכי הצדדים נהולו התיק באופן יעיל תוך העדת עד אחד בלבד ובאופן תמציתי מאוד, כי הסיכומים נשמעו בעל פה, וכן בסכום השכ"ט המינימאלי הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000.

...

סיכום התביעה מתקבלת אפוא.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 23,166 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה בסכום של 415 ₪ (אגרת משפט בה חויבה התובעת עד כה), וכן שכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 4,065 ₪ (סכום זה כולל מס ערך מוסף).