תביעה לתשלום שכר טרחה בגין פירוק שיתוף

במכתב מיום 5.5.2017 פנה התובע לנתבע בדרישה לתשלום שכר טירחה בגין הכנת שתי צוואות, טפול וקבלת כספי מלווה בטחון, משא ומתן לפירוק שתוף במקרקעין, הגשת תביעה נגד בדעה ולביב אבו רוקון, הגשת תביעה לסילוק יד נגד שאדי אבו פארס, טפול בתיק אתר הנצחה עמותת לביב אבו רוקון ז"ל. בסעיפים 8-10 למכתב נכתבו הדברים הבאים: "8 א. משרדנו יטפל בכל הליכים בעיניין מכירת מקרקעין המצויים בבעלותך כולל תיווך, חוזים והנדרש לצורך מכירת המקרקעין.

...

מכל מקום, לא מדובר בעניין לגביו הוסכם כי הנתבע ישלם שכר טרחה, הנתבע לא נהנה מפירות הפגישות, ואין כל הצדקה לחיובו בשכר הטרחה המבוקש.

אשר על כן, אני מורה לנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בסכום (כולל מע"מ) של 52,652 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע החזר הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות בעיניין איזון משאבים, פירוק שתוף בדירת המגורים, מינוי שמאי מקרקעין ומינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, החלטה על גירושין תוך ויתור על כתובה, חלוקת השמוש בדירה ועוד (פרוטוקול הדיון מיום 19.12.2019 צורף כנספח ט' לסיכומי התובעת).

הבקשה ביום 6.5.2020 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר לחיוב הנתבע בתשלום יתרת שכר הטירחה בסך 63,750 ₪.

התובעת תהא זכאית לשכר טירחה בגין פעולותיה ככונסת נכסים, עד מועד ביטול מינויה כאמור, בהתאם לפסיקת בית המשפט לעינייני מישפחה שמינה את התובעת.

...

אין חולק כי עד היום שילם הנתבע לתובעת 24,000 ₪ כולל מע"מ. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו לסיכומיהם, עיינתי בהלכות לעניין תוקף הוראות כובלות בהסכמי שכר טרחה ושקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות היקף הפעולות שביצעה התובעת עבור הנתבע, תקופת מתן השירותים והתקופה בה הייתה הכרזה על מצב חירום (15.3.2020-10.5.2020), אני מורה כדלקמן: לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל טענות התובעת כנגד הנתבע ישלם הנתבע לתובעת סכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. למען הסר ספק סכום זה הנו בנוסף לסכומים ששילם הנתבע לתובעת עד כה. התובעת תשיב לנתבע את סכום הפיקדון בסך 2,185 ₪ שעכבה בידיה עד יום 1.7.2020.

כן אני מורה לעו"ד עמוס צדיקה להשיב לידי הנתבע את ההמחאה הבנקאית שהועברה לידיו על-ידי התובעת עד יום 1.7.2020.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום עליו הוריתי בס"ק א' תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

למעט תשלום הוצאות, הנתבעת לא שילמה לתובעים שכר טירחה בגין השירותים המשפטיים.

הנתבעת טוענת כי מאחר והתובעים מקבלים שכר טירחה מבעלי זכויות בקרקע ועתידים לגבות שכר טירחה גם מרוכשי הדירות וכן מאחר שהנתבעת נעזרה בעורכי דין מטעמה בנוגע להיבטים שונים של הפרויקט ומרבבית הטיפול המשפטי ניתן לבעלי הקרקע אותם ייצגו התובעים, הוסכם בין הצדדים שהתובעים ייצגו את הנתבעת בהליכים מסוימים בלבד של הפרויקט, ולא יבואו לנתבעת בדרישה לתשלום שכר טירחה, למעט החזר הוצאות ככל שיהיו.

עדותו של מר צימר כי התביעה לפירוק שתוף נעשתה עבור בעלי הקרקע, ולא עבור הנתבעת (עמ' 67 שו' 22-24) וטענתו בתצהירו כנגד הידרשות להגשת תביעה לפירוק שתוף וכאילו רכישת חלקם של בעלי קרקע סרבניים לא הייתה צפויה, נסתרת על פניה גם ממכתב הפנייה לנתבעת להציע הצעה לבצוע הפרויקט (ת/3) וכן מהסכמי הקומבינאציה (דוגמאת ת/4) עליו חתמה הנתבעת עם בעלי הזכויות בקרקע.

...

התובעים טוענים לקיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים לפיו הנתבעת תשלם לתובעים שכר טרחה בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ מתמורת מכירת דירות הנתבעת בפרויקט.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות התובעים טוענים כי הוסכם בעל פה בין הצדדים במועד בו סוכם שהנתבעת תשכור את שירותי התובעים ללווי המשפטי של הפרויקט, שהנתבעת תשלם לתובעים תמורת השירותים המשפטיים סך השווה ל-1.5% בצירוף מע"מ מהתמורה שתתקבל ממכירת דירותיה בפרויקט.

אינני מקבלת את התביעה בגין רכיב זה. אין לתובעים טענה שהוסכם על תשלום ריבית פיגורים במקרה של איחור בתשלום, ושיעור הריבית הנטען לא הוכח.

סוף דבר מכל האמור הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,932,089 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (5.11.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט ששולמה, כיחס שבין הסכום שפסקתי לסכום התביעה (96.2%), את שכר עדי התובעים כפי שנפסק בדיון וכן הוצאות משפט (לרבות בגין חוות דעת) ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 100,000 ₪.

במסגרת זו, כעולה מהדוחו"ת שהוגשו לראש ההוצאה לפועל, איתר הכונס את בעל הזכויות הנוסף בדירה, רשם ביום 23.7.20 הערה על המינוי בלישכת רישום המקרקעין, ובחדש דצמבר 2020 הגיש תביעה לפירוק השתוף בדירה.

ביום 27.6.21 הגיש המערער לנאמן תביעת חוב, ובמסגרתה עתר לתשלום שכר טירחתו בגין פעילותו ככונס, בסך של 90,995 ₪ בצרוף מע"מ. בהחלטה מיום 6.10.22 ("ההחלטה") נדחתה תביעת החוב של המערער ומכאן ערעור זה. החלטת הנאמן החלטת הנאמן בתביעת החוב מתבססת על הקף החוב של היחידה כלפי הנושה.

...

מסקנה זו גם מתיישבת עם הבסיס לטענת המערער לחוב שיש כלפיו, שהרי לשיטתו הפעולות שבצע במעמדו ככונס תרמו להליכי חדלות הפירעון והיטיבו עם הנושים.

המסקנה מהבירור האמור הינה שלא נפל דופי בהחלטת הנאמן ואין בסיס לערעור.

ולפיכך, אני דוחה את הודעת הערעור.

בתביעתה טענה התובעת, כי למרות הוראות ההסדר, שקבל תוקף של פסק דין, סרב הנתבע סרב לשלם בעבור חלקו של העזבון בדירה כמו גם חלקו בשכר טירחת השמאי.

מכיוון שלא הוגש הסכם המכר לאישור בית המשפט, והנתבע לא שילם עבור זכויות המנוח בדירה, בהתאם לחוות הדעת, ולא שילם את חלקו בשכר טירחת השמאי, הרי שטרם הסתיימו פעולות העזר הכרוכות בפרוק השתוף בדירה.

...

עם זאת אדגיש, שאין בכך הבעת דעה באשר לזכאות לסעד זה, שאלה שתוכרע בסיומו של הליך זה. ה – סיכום מורם מהאמור עד כֹה, כי אני מורה על דחיית התביעה, לפי תקנה 43 של תקנות סדר הדין האזרחי, בשל מעשה בית דין, מלבד לגבי הסעד של תשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שלאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (דהיינו, לאחר 11.6.2015).

לפיכך, אני מורה כי התביעה תידון בדיון מהיר וקובעת את ההוראות הבאות: התובעת תגיש כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר עד ליום 10.2.2023 (כתב התביעה יתייחס רק לסעד של דמי שימוש ראויים החל לאחר 11.6.2015).

אני קובעת את התביעה לשמיעה (הוכחות וסיכומים בעל פה) ליום 17.7.2023 שעה 14:00.