תביעה לתשלום שכר בגין עבודת תוספת שלד

ביום 3.5.2012 הוגשה תביעה על ידי ויקטור תביעה לתשלום שכר עבודה בגין החודשים דצמבר 2011 – פברואר 2012, פדיון חופשה, פצויי פיטורין, חלף הפרשות לפנסיה, חלף הפרשות לקרן הישתלמות, דמי חגים, דמי נסיעות, גמול עבודה בשעות נוספות ופצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

דיון והכרעה תחולת צו ההרחבה בענף הבניין לטענת התובעים, לנוכח העובדה שהנתבע עוסק בשיפוצים לרבות בניית בתים חדשים על כל שלביהם, שיפוצים, תוספות בנייה, שקום מבנים ועבודות בנייה נוספות והואיל והתובעים הועסקו על ידי הנתבע בעבודות בנייה ושיפוצים, על היחסים שבין התובעים לבין הנתבע חל צו ההרחבה בענף הבניין.

ענפי המשנה כוללים את הענפים הבאים: 450 עבודות פיתוח, 451 בניית שלד, 452 נגרות ומסגרות ברזל ואלומיניום, 453 התקנת מיתקני מים, חשמל ומיזוג, 454 התקנת מתקנים ומערכות אחרות, 455 גימור ביניין, 456 בנייה, הרכבה והצבה של מבנים מוכנים, 457 שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים, 458 קבלנות כללית ועבודות ביניין לנמ"א, 459 עבודות ביניין בצ"נ. ענף 457 שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים כולל שני תתי ענפים: 4570 שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים הכולל קבלני שיפוצים: שיפוצי מבנים והרחבתם ללא היתמחות עיקרית או מיוחדת, הריסת מבנים ושפוץ מבנים, תחזוקת מבנים (למשל קניונים) הכוללת את מערכות המים, החשמל, החימום והקירור, המיזוג התיקשורת וכו.

...

לאור האמור, אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבע בגין אי מתן הודעה ומוקדמת ובגין תשלום חופשה ביתר לאלכסנדר.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבע ישלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: לתובע 1: שכר עבודה בגין החודשים ינואר –פברואר 2012 בסך 4,718 ₪.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעים הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000₪.

מתברר שאותו אדם שנפל בעניינינו, התובע 1 (להלן: "התובע"), אינו אלא היזם שיזם את הקמת הבניין, שרכש באמצעות חברה שהקים (ויטנס), ועוד חברה שותפה (רומנו), את המקרקעין בהם ניצב הבניין, ומי שהתקשר (באמצעות שתי החברות) עם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), קבלן מורשה, בהסכם "חוזה ביצוע" לבצוע של עבודות השלד בתוספת לבניין שנרכש; אילמלא עובדיו של הנתבע הם אלו שהניחו או הקימו את המכסה שכשל; ואילמלא אותו אדם שנפל, התובע, היה גם על פי ההסכם מול הנתבע, "המנהל" מטעם החברות היזמיות, שכאמור רכשו את הבניין ובנו באמצעות הנתבע, שבוקר אחד "במהלך סיור השגחה ופקוח באתר הבניה", במילוי תפקידו על פי אותו הסכם כ"מנהל", ולטענת הנתבע – גם כ"מפקח", נעמד על המכסה, והמכסה כשל בייעודו, כאמור.

לפי הנטען – כל צד עם הדגשים והתובנות שלו – הדיון בעילה הנטענת מערב בעניינינו שיקולים של חיובים העולים מההסכם, של עצם העובדה שהתובע הוא בעלים של מי שהיא בעלת ומחזיקת המקום ומועסק על ידה, ושל אפיון מארג היחסים המשפטיים והמקצועיים - בפועל טרם התאונה - בין מזמינות העבודה (החברות היזמיות), המנהל (התובע, שהנתבע טוען שהוא גם המפקח) שהוא שלוחם של מזמינות העבודה ואף מקבל מאחת מהן, חברה שבבעלותו, שכר חודשי, והנתבע – שהוא קבלן השלד (שלפי טענת התובע – קיבל על עצמו אחריות קבלן ראשי ומבצע הבניה).

ועוד, אין לשכוח את רומנו, האיש והחברה היזמית, שהם חוליה במארג שיהיה צריך לבחון אותה מקרוב ובנפרד, הן בשל העובדה שאף שביצע עבודה מטעם שתי היזמיות ובשליחותן, שכרו של התובע שולם רק על ידי ויטנס, החברה שהקים, והן בשל מחיקת ההודעה לצד השלישי מול חברת רומנו במהלך ניהול ההוכחות.

כאמור, התביעה הוגשה נגד הנתבע, קבלן רשום, שביצע עבודות בניה ושפוץ באתר הבנייה במועדים הרלוואנטיים כקבלן ביצוע של עבודות השלד, וזאת על פי הסכם "חוזה ביצוע" מיום 27.6.06 בו היתקשר עם ויטנס ועם חברת רומנו (לעיל ולהלן: "ההסכם"; בכתב התביעה נטען כי ההסכם הוא "עם התובע"); ולפי הנטען בכתב התביעה היה הנתבע המחזיק האחראי ו/או בעל הפיקוח והשליטה על אתר הבניה, וכל עובדי האתר ומפעיליו היו עובדיו השכירים.

התובע הסביר בעדותו כי הכנסתו המפורטת בדוחות השומה הנ"ל מקורה הן בדמי שכירות עבור נכסים שבבעלותו (הכנסות מ-"עסק") [ש' 9-15 בעמ' 14 לפרו'], והן ממשכורת מינימאלית שמשך מהחברה עבור הוצאותיו בגין עבודתו בפרויקט, כגון: "דלק וטלפון" (הכנסות מ-"משכורת").

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 1, ביחד לחוד - שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום הנקוב ב-ס' 1א' לעיל, היינו - 9,477 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע 2, ביחד ולחוד – החזר הוצאותיו בגין האגרה ששילם בתיק זה, והוצאות עדים ככל שנפסקו ושולמו; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 2, ביחד לחוד - שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום הנקוב ב-ס' 1ב' לעיל, היינו - 28,431 ₪.

לפני תביעה לתשלום שכר התובעת בגין עבודות שיפוצים שביצעה עבור הנתבעים, ותביעה שכנגד, לפצוי הנתבעים בגין הפרת חוזה והנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

בתביעתה, מפרטת התובעת את ההוצאות הישירות שנשאה בהן בבצוע העבודות עד להפסקת ההיתקשרות עם הנתבעים, בסך של 185,259 ₪ בתוספת מע"מ. הרווח הקבלני בבצוע העבודות, כך נטען, עומד על סך של 37,052 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 123,504 ₪ בתוספת מע"מ. בהתאם לכך, עותרת התובעת לתשלום היתרה – בסכום כולל של 121,454 ₪.

כך הצהיר הוא כי: "רוב השינויים שביקשנו היו שינויים קלים, שהתבקשו בשלב בניית השלד... במהלך השוטף של העבודה, עד למחלוקות בעיניין האלומיניום, כשאני או אישתי פנינו למר עזרא ובקשנו לשנות מיקום או גודל של חלון, שאלנו אותו האם השינוי מעכב את ביצוע העבודה והאם הוא כרוך בתשלום נוסף. מר עזרא השיב בלאו על שתי השאלות, תשובות שבנסיבות העניין לפי מיטב הבנתנו ניראו סבירות מאד, שכן היה מדובר בשלב התחלתי של העבודה, כשהזזת מיקום של נקודת חשמל או קיר פנימי קטן, אינה מעלה ו/או מורידה את הקף העבודה ועלותה. למרות זאת, בכל בקשה שכזאת (ולא היו הרבה), תמיד אמרנו למר עזרא אם דרוש תשלום עבור השינוי, נא הודע לנו ואנו נשלם" (סעיפים 15 ו-16 לתצהיר הנתבע).

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד בהתאם לקביעותי שלעיל, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

בהתאם לכך, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 51,690 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בסך 8,000 ש"ח והוצאות משפט שהוציאה התובעת.

מסקנה דומה נגזרת גם מלשונם המפורש של סעיפים 15.02 ו- 15.03 לתוספת השניה לתקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 שגם את נוסחם ראוי להביא במלואו: 15.02 מתכנן שלד הבנין חייב – (1) לערוך את החישובים הסטאטיים לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנידון ולפי הוראות כל דין הנוגע לענין זה; (2) אם נושא הבקשה הוא תוספת בנין - לוודא, על ידי בדיקת הבנין הקיים, שהבניה נושא ההיתר המבוקש, לא תיפגע ביציבותו, לא בשעת ביצועה של בניית התוספת ולא לאחריה; (3) לערוך ביקורת על ביצועה של הבניה, נושא ההיתר המבוקש, כדי להבטיח שהשלד ייבנה לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנידון וכל דין הנוגע לענין ובהתאם לחישובים הסטאטיים כפי שהוגשו; וזאת במסגרת אחריותו לפיקוח עליון על הקמת שלד הבנין; (4) להגיש לועדה המקומית, עם גמר הקמת השלד, חישובים סטאטיים חדשים אם במהלך הקמת השלד חלו בו שינויים מהותיים, או חישובים סטאטיים מתוקנים אם חלו בו במהלך ההקמה שינויים שאינם מהותיים והמחייבים תיקון החישובים המקוריים; (5) לדאוג לכך שתכנית הקונסטרוקציה תהיה בידי מנהל העבודה באתר הבניה; (6) לשמור את תכנית הקונסטרוקציה בתום הבניה, לתקופה של לא פחות מעשר שנים במקום בישראל שיודיע עליו לוועדה המקומית או לנהוג בה בדרך אחרת שתחליט עליה הוועדה המקומית על פי בקשתו.

לפני הדיון בפרטים יש מקום להתייחס לטענות הנתבעת על פיהן מבוקש להסיק כי תפקידה היה מינורי למדי והיא נשכרה רק לצורך התיכנון וגם זאת באופן עקיף (כנותנת שירות למשרד אדריכלים שאיננו צד לתביעה) ולראיה שולם לה שכר נמוך בגין העבודה ולכן אין זה נכון להטיל עליה אחריות כה רחבה (העובדות הנטענות לעיל ביחס לאופן ההיתקשרות וגובה השכר, הוכחו די הצורך).

ייתכן והנתבעת מבחינתה הייתה צריכה לסרב לתובעים כאשר פנו אליה בשנת 2003, אולי הייתה צריכה לשלוח אותם לקבלן המבצע שיתמודד הוא עם תלונתם או לשלוח אותם למתכנן אחר, אולי היה עליה לידרוש שכר בעבור עריכת תכנית החיזוק ברם מרגע שהתיישבה ליד שולחן השרטוט, ערכה חישובים ותכנית, שרטטה סקיצה, נתנה הנחיות לבצוע, קבעה מידות ועומקים היא חזרה לאותו כסא ממנו קמה שנתיים קודם לכן ועבודתה בשנת 2003 היא המשך-תיקון-עידכון של עבודתה כמתכננת השלד ואולי עתה, היא אף נשאה באחריות כבדה יותר שכן כבר היה ברור שיש בעיה, שהמבנה שוקע ושהוא (בכל זאת) רתום לבניין הראשי.

...

אינני מקבל את הקונסטרוקציה המשפטית של חיובי ריבית ממועד הקודם למועד הגשת התביעה, הסעד הנתבע מתחיל לצבור הפרשים מיום הגשת התביעה ואת התביעה מגישים בגין הסעד כשוויו ביום ההגשה וכך גם משלמים בגין אגרה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך 106,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 (מועד עריכת חוו"ד המומחה) ועד לתשלום בפועל, כמוכן תשלם היא לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪+מע"מ, אגרה בסך 6400 ₪ (להיום) והוצאות משפט בסך 8600 ₪ (להיום) כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ההודעה לצד ג' נדחית וללא צו להוצאות.

] שלבי תשלום: בתוספת מע'מ כחוק.

10% – בגמר ביצוע עבודות השלד" (נספח 2 לכתב התביעה.

בהזדמנות זו הוא הוסיף ובקש את תשלום-שכרו בגין העבודה, שעשה בעיניינו של הבית הקידמי.

תשעים אחוזים מסך-העבודה בוצעו ובגינם זכאים התובעים לקבל את שכר הטירחה, בנכוי הסכום ששולם ובסך הכל: 6,552 ש"ח כולל מע"מ. נזק בלתי ממוני – עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב אשר לנזק בלתי ממוני: תובעת 2 היא אמנם תאגיד, אולם בעניינינו מיתקיים החריג שלפיו "במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שניתן לזהות חברה ואדם" (ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י. מ. ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359 (כבוד השופט מישאל חשין) (1992().

...

התובע העיד, ואני מקבל את דבריו, כי נהוג לכנות כך את התוכניות הללו משום שהן מקדימות את היתר-הבנייה ועל כן אין לכנותן "תוכניות-עבודה לבנייה". התובע הוא מומחה בתחומו והתרשמתי שהסבריו היו ענייניים, קוהרנטיים ומהימנים.

מנגד, איני מקבל את טענתה של הנתבעת כי היא הודיעה לתובע על ביטול-ההתקשרות כדין, ומשכך אין זו מחייבת אותה עוד.

התוצאה התובענה מתקבלת בשני ראשים: אי-הסדרתו של שכר-הטרחה והמרכיב של נזק לא ממוני.

הנתבעת תשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 7,452 ש"ח, בצירוף של הפרשי-הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשתה של התביעה ועד היום, כלומר סך כולל של 7,671 ש"ח. נוכח הפער הממשי בין הסכום שנתבע, והוא כמעט כפול מהסכום שנפסק, מצאתי מקום לפסוק לתובע סך, כולל מע"מ, של 1,500 ש"ח להוצאות-המשפט ולשכר-טרחה של עורך-דין, גם יחד.