עם זאת, מהנתונים הקיימים בתיק נשאלת השאלה, האם מקומה של טענת ההתיישנות בתביעה מכוח חוק החברות, להיתקבל, במקרה בו הצדדים הישירים לשיקים שנמסרו לניכיון חוללו, ולאחר החילול ניפתחו תיקים בהוצל"פ לפרעונם.
בתביעה דנן טוען הצד לעיסקת ניכיון השיקים, כ- 9 שנים לאחר מועד פרעונם של השיקים, כי בעלי התפקידים בחברה שמסרה לו את השיקים, ביצעו כלפיו מעשי עוקץ ומרמה, שעה שניהלו את החברה במימון דק, רוקנו אותה מנכסיה, הבריחו את כספיה ורכושה ויצרו מצג שוא, שלפיו החברה סולבנטית ובעלת יכולת תשלום.
...
על פי ההלכה הפסוקה, סילוק על הסף הוא "סעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה לעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו ... דחייה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד דינו- להידחות ... למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף". עוד נפסק כי "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה" (ראו והשוו: רע"א 8263/08 אריאל שגיא נ' רוט ובניו בע"מ (ניתן ביום 27.10.08)).
על יסוד כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי טענת ההתיישנות תידון במסגרת התביעה לגופה.
