תביעה לתשלום שיק חולל בסך 50,000 ₪

אלא שלאחר ששני השיקים חוללו באי-פירעון, המשיבים שלמו סכומי שני השיקים, כאשר סכום השיק השני, על סך 50,000 ₪, שולם באיחור של יותר משנה, וזאת בשני תשלומים: סך של 30,000 ₪ ביום 19/06/2013 וסך של 20,000 ₪ ביום 18/12/2013 (ראו סעיפים 13 ו- 14 לכתב התביעה).

...

מנגד, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה מאחר ולא הוצג טעם ענייני לקבלת בקשת לפיצול סעדים, במיוחד והבקשה לפיצול סעדים הנה חריג לכלל.

במצב דברים זה, לא יוכל המבקש להגיש תביעה כספית בגין אותה עילה, וסבורני כי תוצאה כזו אינה צודקת.

לאור המקובץ לעיל, מצאתי שאין לחסום את דרכו של המבקש מלעתור לסעד ראוי, אם יימצא כי אכן הייתה הפרה של החוזה ע"י המשיבים.

לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל.

הנתבעת היא אשת עסקים אשר הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה שותפתו של מר יעקב נרדיה (להלן: "יעקב נרדיה") באולם השמחות "כינורות". על פי כתב התביעה, לוותה הנתבעת מהתובע סך של 30,000$ - בשווים בשקלים דאז 127,500 ₪ בתאריך 30/11/06 וזאת באמצעות 3 המחאות וכדלקמן: המחאה על סך 50,000 ₪ ז.פ. 30/11/06; המחאה על סך 50,000 ₪ ז.פ. 30/12/06; המחאה על סך 27,500 ₪ ז.פ. 30/11/06.

וכך טען התובע הן בכתב התביעה (סעיף 8) והן בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 9): "השלמתי בשיק על הסך של 130,000 ₪ ... את התאריך ..." או אז, פנה התובע אל הנתבעת, למען תשלם את ההמחאה שחוללה, והנתבעת היתחמקה מהסדרת חובה בטוענה כי היא מצויה בקשיים כלכליים וכי יש בכוונתה לנקוט בהליך של פשיטת רגל.

...

משלא הוגשה תגובת התובע להתנגדות, חרף ההחלטה אשר ניתנה על ידי כב' הרשמת הבכירה (בתוארה אז) ספרא ברנע, ניתנה החלטה בתאריך 26/04/15 בה נקבע בזו הלשון: "בהעדר תגובת המשיב, אני מורה על מחיקת בקשת הביצוע מכל אחד מנימוקי המבקשת: התיישנות, ותביעת הלוואה חוץ בנקאית ללא מתן פרטים וצירוף מסמכים כחוק." טענות התובע התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת היה הסכם בעל פה או הסכם מכללא לפיו קיבלה הנתבעת סך של 127,500 ₪ והתחייבה, כאמור, להחזיר סך של 130,000 ₪ תוך שבועיים עד חודש ימים.

למשמע עדותו, מסקנתי היא כי לא ניתן היה ללמוד ממנה מאומה באשר למחלוקת שבפניי.

סיכום: על כל האמור – אני מורה על דחיית התביעה (אפנה, למען הסדר הטוב, לסעיף 17 בפסק הדין).

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

לטענת התובע, משלא קיים הנתבע התחייבותו בהתאם לערבות האישית לתשלום השיק הראשון שחולל, ביקש לצרף את הנתבע כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ. השיטריות והתשלומים בגינם - לטענת התובע בסעיף 31 לתצהיר עדות ראשית מטעמו, ביום 18/12/16 (עשרה ימים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ), הועבר אליו סך של 150,000 ₪.

(הדגשות שלי, ר"פ): " 8. המשיב הגיש תשובתו לתובענה, במסגרת התשובה טען, כי ביצע לחברה עבודת הובלת חומרים שבגינם הוציא 2 חשבוניות, ששולמו על ידי החברה באמצעות 2 שיקים, שיקים שחוללו בשל אין כסוי מספיק בחשבון. בגין השיקים, טען המשיב שהוציא 2 קבלות שדווחו כחוק ובגינם שולם המע"מ. משחוללו השיקים, הגיש אותם לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל בד בבד עם בקשה להטלת עיקול ברשום בטרם מסירת אזהרה אצל חברת שפיר, בקשה שרשם ההוצאה לפועל נעתר לה. בחלוף תקופת האזהרה, חודשה הבקשה להטלת עיקול ונתפסו כספים המוחזקים אצל חברת שפיר. ביום 1/4/17 צורף ויסאם כחייב נוסף בתיק.

...

במסגרת החלטת רשם ההוצל"פ בחדרה מיום 1/4/17 התקבלה בקשת הזוכה, מוחמד הייב בעל עסק בשם "מוחמד מחמוד מוסא – הובלות" (להלן: "התובע"), להוסיף את ויסאם אבו שאהין המנהל והבעלים בחברה (להלן: "הנתבע") כחייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ. בקשת הנתבעים להעברת הדיון בהעדר סמכות המקומית התקבלה והדיון בבקשת ההתנגדות לביצוע השטרות הועבר לפתחו של בית משפט זה. לאחר ששמעתי הצדדים, והעד מטעם התובע בדיון שהתקיים לפניי ביום 10/7/18, דחיתי טענת הנתבעים לחוסר ידיעה בדבר קיומו של תיק ההוצל"פ וקבעתי לקבל הבקשה לעיכוב הליכים ולהארכת מועד להגשת ההתנגדות וליתן למבקשים רשות להתגונן בטענה כי מלוא החוב לתובע נפרע זה מכבר, בכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ₪.

בנוסף ובנסיבות בהן הועלתה הטענה למתן הלוואה בפעם הראשונה במסגרת תצהיר התובע, אני מקבל טענת הנתבעים כי מדובר בטענה כבושה.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת.

לאור המסקנה אליה הגעתי כי הנתבעים שילמו כספים בייתר, לא אורה על סגירת תיק ההוצל"פ ועל הנתבעים להגיש במסגרת תיק ההוצל"פ, בקשה מתאימה על פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 .

בפסה"ד קבע כב' השופט ביטון כי לא נפלו פגמים בהתנהלות המשיבים ולכן דחה תביעת המבקשת וכן את הגנתה כנגד שתי התביעות השטריות וחייבה לשלם למשיבים את שהוסכם במסגרת הסכם שכה"ט, בנכוי התשלומים שבוצעו עד לאותו מועד.

המבקשת חויבה לשלם למשיבה 1 את ההמחאות שחוללו ע"ס 221,840 ₪ (בתוספת צירוף הפרישי הצמדה וריבית מיום פרעונם ועד מועד התשלום בפועל), אגרות ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

...

ביום 11.11.2020 דחה כב' השופט א. ביטון את הבקשה וקבע "למעלה מן הצורך, עיינתי בנימוקי הבקשה ולא ראיתי טעם בתיקונו של פסק הדין, כפי שניתן בתיק. המסקנה בסעיף 61 לפסק הדין הינה חלק ממנו, ואינה דורשת הבהרה נוספת. אכן בית המשפט דחה את ההתנגדויות במסגרת התיקים שלפניו בלבד, אך הכריע במכלול טענות המבקשת, הקשורות בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים. ככל וטענות המבקשת הן כי אופן החישוב והמסקנות בפסק הדין – שגויות, אין ראוי לדון בכך במסגרת בקשה לתיקון פסק הדין ובמילא הבקשה לא מבססת כל טעות באופן המצדיק את תיקונו של פסק הדין". בקשה נוספת הוגשה ביום 12.11.2020 "בקשה דחופה להבהרת ההחלטה" במסגרתה ביקשה המבקשת שיובהר כי פסה"ד קובע כי עליה לשלם את החיובים השטריים שהוטלו בגדר סעיף 63 בלבד.

עוד, נתבקש בית המשפט לקבוע כי כל בקשה נוספת של המבקשת באותן טענות (של חישוב הסכומים המגיעים למשיבה על פי פסה"ד) תחייב אותה בהפקדת ערבון בגובה 20,000 ₪ לכל הפחות המהווים כ- 3% מסכום חובה של המבקשת למשיבה בהוצל"פ. ביום 20.4.21 הוגשה לתיק "בקשת רשות ערעור". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה לתיקון ובתשובה לה החלטתי לקבל את הבקשה לתיקון הודעת הערעור.

ומן הכלל אל הפרט; לאחר ששקלתי השיקולים המנויים לעיל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלו, אני מקבלת הבקשה ומאשרת התיקון המבוקש של הודעת הערעור.

נטען, כי בעקבות פניותיו של התובע לנתבעים לתשלום יתרת החוב, הנתבע 1 מסר לו שיק על סך 500,000 ₪ חתום ע"י הנתבע 2 (נספח ה' לכתב התביעה).

השיק ע"ס 500,000 ₪ לטענת התובע, עקב לחצים שהפעיל על הנתבעים 1 ו-2 לשלם את יתרת ההלוואה ויתרת התמורה בגין רכישת המרצדס, מסר הנתבע 1 לתובע שיק נוסף על סך 500,000 ₪, חתום ע"י הנתבע 2, אך השיק חולל באי-פירעון (ראו נ/3 פלט של השיק עליו רשום כי השיק סורב, ומתחת לכותרת תאור נרשם טופס השיק בוטל).

...

נוכח האמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 להידחות.

א.(3) לתוספת לכללים הנ"ל, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של -.

כן, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את התובע לשלם לשני הנתבעים 2 ו-3, ובהתחשב בכך שהגנתם, יחד עם הגנת הנתבע 1, התנהלה יחדיו, שכ"ט עו"ד בסכום של -.