תביעה לתשלום רכיבי תגמולים ופיצויים בגין פנסיה וגמל

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה, את זכאותה של התובעת לסכומים הנתבעים, עוד נטען כי התובעת עתרה לתשלום פצויי פיטורים ברכיב נפרד וגם ברכיב ההפרשה הפנסיונית ועל כן מדובר בתביעה כפולה בעיניין זה. בסיכומיה טענה הנתבעת, לחילופין ומטעמי זהירות בלבד, כי התובעת זכאית לסך של 18,297.9 ₪ בלבד בגין רכיב התגמולים (חלק מעסיק).

כידוע, השקעה בקרנות הפנסיה/קופות גמל נושאת בחובה תשואות שונות ומשתנות.

...

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 14,835 ₪ בגין פדיון חופשה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 50,427 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.18 ועד מועד התשלום בפועל.

יתר רכבי התביעה נדחים בזאת.

משלא הוצג לפנינו תחשיב מפורט של ההפקדות החסרות מחד גיסא, ומשלא הוצגו דוחות ביחס לכלל השנים הרלוואנטיות, אשר יאפשרו לייחס את הסכומים ששולמו לרכיב תגמולי המעסיק ולמועדי ההפקדות מאידך גיסא, אנו מורים כי בכפוף להצגת דוח הפקדות מפורט מהקופות על ידי התובעים לנתבעות, הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 פיצוי בגין הפרשים עבור חלף הפרשות לפנסיה (ככל שקיימים).

הפרשות לפנסיה (גמל מעסיק) לטענת התובעת 2 לא בוצעו עבורה הפרשות פנסיוניות כנדרש, על כן יש לחייב את הנתבעת 2 לשלם לה סך של 14,123 ₪ עבור רכיב גמל עובד ומעסיק.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1, תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצרוף הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פצויי פיטורים – כאמור בסעיף 34 לפסק הדין.

...

משנדחו טענות התובעת 2 להשוואת שכרה לשכר המנוח, אין לקבל אף רכיב זה. בנוסף, על אף שלא הוצגו דוחות נוכחות, לאחר בחינת העדויות והראיות שלפנינו, שוכנענו שהתובעת 2 לא עבדה בחודש אפריל 2018 בו קיבלה תשלום עבור "פדיון חופשה" ומשכך רכיב זה נדחה.

עוד נציין לא מצאנו שיש לקבל את טענותיהן המקדמיות של הנתבעות לפיהן עצם הגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכי יש לדחות את התביעה משיקולי צדק ויושר ולמנוע התעשרות שלא כדין.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1, תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצויי פיטורים – כאמור בסעיף 34 לפסק הדין.

פיצוי בגין אי הפרשות כספים לפנסיה- חלק המעסיק הנתבעות מודות כי התובע זכאי להפרשים בגין מרכיב תגמולים בקופת הפנסיה בסך של 5,784 ₪ כפי שתבע.

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה במרכיב תגמולים בסך של 5,784 ₪.

פיצוי בגין הפרת חוזה/עגמת נפש התובע טוען, כי הנתבעות הפרו את חוזה העבודה עמו בכך שלא ביטחו אותו בביטוח פנסיה החל מיום עבודתו הראשון בעבודה, ניכו משכרו סכומי כסף שהיו מיועדים לקופת גמל, ולא העבירו את הכספים לקרן הפנסיה המיועדת.

...

על כן, הגענו למסקנה, כי יש להטיל על הגב' שפיגלמן אחריות אישית לתשלום זכויותיהם של עובדי הנתבעת 1(זכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן וצווי הרחבה) ביחד עם הנתבעת 1.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובע הסכומים שלהלן: פיצויי פיטורים סך של – 4,091 ₪ .

בנוסף, ישלמו הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ביום 12.3.23 הגישה המבקשת 1, מנורה פנסיה, המנהלת קרן פנסיה (להלן: "הקרן") תביעה נגד המשיב והחברה בטענה לאי העברת תשלומים במועד ברכיבי התגמולים והפיצויים לחשבונות עובדי החברה עמיתי הקרן.

ביום 18.4.23 הגיש המשיב כתב תביעה שכנגד, לחייב את שלוש המבקשות בפצוי בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהתנהלותן.

ערים אנו לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין מנורה (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, ניתן ביום 21.3.2016) בה נקבע כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) חלה על כלל התביעות של עובדים או מעסיקים וחליפיהם כנגד קופות גמל בלא תלות באופיה של המחלוקת ובאופי קופת הגמל.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים סברנו כי יש הצדקה בנסיבות העניין להורות על סילוק התביעה שכנגד מחמת העדר סמכות עניינית.

נעיר, כי התובע הפחית את סכום תביעתו בגין אי תשלום דמי אבטלה מתשלום בסך של 240,000 ₪ ל-72,000 ₪, וכן את הפצוי בגין אי תשלום שכר עבודה הפחית מתשלום בסך של 18,000 ₪ ל-15,000 ₪.

סע' 30(א) לחוק הגנת השכר קובע: "עבר מיפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לידרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפירסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור." לא נטען ועל כן לא הוכח כי החברה פעלה בהתאם לסיפא של הוראת החוק ועל כן החברה אחראית לתשלום שכר העבודה של התובע, בהתאם להגדרתו הרחבה לפי החוק.

הפקדה לפנסיה (גמל חלק עובד) במקרה דנן, לא הוכח בפנינו כי הייתה קיימת הסכמה לכך שהנתבעים ישלמו את חלק העובד בהפקדות הפנסיוניות, שעה שנטען על ידי הנתבע כי מדובר היה במתכונת העסקה קבלנית.

לאור הדברים האמורים, לא מצאנו לפסוק לתובע תשלום בגין רכיב זה. גמול בגין עבודה בשעות נוספות לטענת התובע, הוא עבד במשרה מלאה, ואף ביצע שעות נוספות, עת עבד 48 שעות שבועיות.

" לאור הדברים האמורים לעיל, משעה שלא הוכח כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי והאחרון דחה תביעתו , אין לנו אלא לדחות את תביעת התובע לפצוי בגין רכיב זה. פיצוי לא ממוני בעיניין כותה בית הדין הארצי קבע כי נקודת המוצא היא כי בנסיבות בהן הוכרו יחסי עבודה בדיעבד, יש לפסוק פיצוי לא ממוני בשל הפגיעה בזכויות בעלות ערך כלכלי שאינן ניתנות לכימות ונפגעו כתוצאה מהגדרת הצדדים את מערכת היחסים באופן מוטעה, כאשר הנטל לשכנע כי אין להטילו מוטל על המעסיק.

...

לאור הדברים האמורים, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעים פיצוי ביחד ולחוד, בתשלום בסך של 20,000 ₪, ועל החברה תשלום בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה להכרה ביחסי עבודה מתקבלת והכרעתנו היא כי בין התובע לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לקראת סיום מצאנו לציין את התנהלותו הדיונית של הנתבע לאורך ההליך.