תביעה לתשלום ריבית פיגורים על חוב שלא שולם לתובע

התובע הסביר כי בשל מצבו הכלכלי הוא לא יכול לעמוד בתשלום מלוא הסכום השנתי בתשלום אחד ובקש לשלם את קרן החוב ללא ריביות וקנסות פיגורים.

לטענתו, מאחר שלא היה יכול לעמוד כלכלית בדרישה לשלם ריבית פיגורים על תשלומים שמועד פרעונם טרם הגיע, נקלע לחובות ולסיחרור כלכלי וננקטו נגדו הליכי גבייה מנהלית אגרסיביים ובלתי חוקיים.

בתי המשפט עמדו על כך שכאשר העיקול הוטל בגין "חוב אמיתי" שהתובע לא משלמו יש לבחון את התביעה בזהירות כדי שלא לתמרץ ולתת הכשר לאי תשלום חובות (ראו פסק דינו של כב' השופט ע' יריב בתא"מ (שלום ת"א) 7518-05-11 פישר נ' מועצה מקומית בנימינה – גבעת עדה (16.9.2014)).

...

לאחר ששקלתי את הדברים מסקנתי היא שהתנהלות העיירה כמכלול בפרשה כולה הסבה לתובע נזק לא ממוני בגינו יש לפסוק פיצוי.

לסיכום נקודה זו - התובע הפעיל מספרה שכונתית קטנה.

סיכומם של דברים – הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪.

לפני תביעה לתשלום חוב קרן וריבית פיגורים בשל איחורים בהעברת דמי גמולים בגין עובדי הנתבעת המבטוחים אצל התובעת.

התובעת אמנם טענה בהודעת ההבהרה מיום 18.7.22 כי "אכן יתכן כי כתב התביעה יוגש על סכום מסוים ובפועל המעסיק יעביר תשלום גבוה או נמוך מהסכום שנתבע, זאת מאחר והמעסיק מעביר את התשלום לפנסיה בהתאם לשכר ששולם לעובד בפועל ובהתאם להסכם העבודה האישי של העובד עם המעסיק (נתונים אלה בידי המעסיק ולא בידי התובעת)". אלא שבעניינינו, המקור להבדל בין הסכומים המופיעים בדוחות אינו התשלומים שהעבירה הנתבעת, כי אם הנתונים הממוחשבים של התובעת עצמה, הנוגעים לסכום החוב שלכאורה לא שולם על ידי הנתבעת.

מטעמי נוחות, ומאחר שהתובעת בחרה להדגים את טענתה על החוב הנטען בגין חודש 4/17 בפוליסה מס' 16074033 ע"ש גב' קרנית קהן, הובהרו הדברים ביחס לדוגמה זו, ואולם הדברים נכונים אף ביחס לכלל החודשים בגין ארבעת הפוליסות שצוינו בתביעה, על שם גב' קרנית קהן ומר רביב קהן, לגביהם נטען קיומו של חוב ריבית.

...

נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע ביתר טענות הנתבעת.

סוף דבר התביעה נדחית.

התוצאה, היא אפוא, שכל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעים 2 ו-3 הנם ערבים להבטחת מלוא התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת על פי הסכם השכירות וזאת מכוח כתב ערבות אישית עליו חתמו ומכוח ערבותם לשטר חוב על סך 520,554 ₪ שמסרה הנתבעת 1 לתובעת.

בין הצדדים היתקיימו חילופי דברים נוספים, אולם הנתבעת 1 לא שילמה את דמי השכירות והניהול המגיעים ממנה במלואם וכסדרם ולפיכך ביום 30/6/2021 שלחה התובעת לנתבעת 1 מכתב התראה בדרישה להסדרת החוב, אולם עד למועד הגשת התביעה לא שילמה הנתבעת 1 את מלוא התשלומים המגיעים ממנה לתובעת וצברה חוב כמפורט בכתב התביעה.

בהתאם לסעיף 10 להסכם השכירות, כל תשלום שלא ישולם במועד הקבוע יישא ריבית פיגורים ולפיכך חייבת הנתבעת 1 לשלם לתובעת הפרישי הצמדה ומע"מ כדין ולפיכך סך חובה של הנתבעת 1 כולל הפרישי ריבית והצמדה עומד על סך של 750,171.83 ₪.

...

התובעת התנהלה בחוסר תום לב לאחר שסירבה לפתור את המחלוקת בהסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט עת דרשה כי הנתבעים ישלמו את יתרת דמי השכירות שלא שולמה על ידם עבור חודשים מרץ עד יולי 2021.

זאת ועוד, כלל גדול הוא במשפטינו כי "One who comes into equity must come with clean hands, הבא אל האקויטי חייב לבוא כשידיו נקיות." ראה לעניין זה ברש 2180/13 שי רוטנשרייך נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א. סבור אני כי דווקא הנתבעים הם אלו שנהגו בחוסר תום לב. עם כל ההבנה למצוקת הנתבעים עקב תקופת הקורונה, הוכח לפניי כי הנתבעים עשו דין לעצמם ולא שילמו דמי שכירות לתובעת, בתחילה באופן חלקי ומאוחר יותר הפסיקו לשלם באופן מוחלט את דמי השכירות למרות שהמשיכו לנהל את המסעדה לאחר תום הסגרים תוך שהם עושים שימוש בנכס השייך לתובעת כבשלהם וכך גם עד למועד שמיעת התביעה, מבלי לשלם דמי שכירות בסכום כלשהו.

סוף דבר: אשר על כן, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 750,171.83 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום האגרה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ובנוסף אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 75,000 ₪.

התובעת מבקשת להורות לנתבעת לשלם לקרן הפנסיה שבניהול התובעת סך של 60,958 ₪ בצרוף ריבית פיגורים מיום 15.10.2020 בגין התקופה שמחודש 17/2015 ועד 8/2020 ועד למועד תשלום מלוא החוב בפועל; לשלם לקופת הגמל שבניהול התובעת סך של 6,319 ₪ בצרוף ריבית פיגורים מיום 5.10.2020 בגין התקופה שמיום 11/2014 ועד 6/2020 ועד למועד תשלום מלוא החוב בפועל וכן להורות לנתבעת להמציא לקופת הגמל רשימות חודשיות של נכויי שכר וחלק מעביד בגין הפרשות לתובעת לחודשים 12/2015 – 1/2020 (ס' 24 לכ' התביעה).

חלפה שנה מהיום שהמעסיק חדל לשלם את חובו לקופת הגמל, ולעובד לא נולדה זכאות במשך אותה שנה לתגמולים מקופת הגמל (למשל עובד שמצב בריאותו מזכה אותו בפנסיית נכות או עובד שהגיע לגיל פרישה); קופת הגמל שלחה מכתב לעובד ויידעה אותו על כך שהמעסיק חדל מלשלם את תשלומיו, וזאת לאחר 6 חודשים מהמועד בו הפסיק המעסיק מלהעביר את תשלומיו; קיימת קביעה של בית הדין לעבודה כי הפגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות קופת הגמל או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שיחרור הקופה מהתחייבויותיה כלפי בעובד (כגון שהמעסיק פשט את הרגל).

בהקשר זה יש לציין כי ביום 5.8.2004 תוקנה תקנה 22 לתקנות מס הכנסה כך שבסיפא של התקנה נוספה התוספת הבאה: "הסכומים שיעביר המעביד בהתאם לתקנה זו ייזקפו תחילה לחשבון התשלומים שחב בהם המעביד ולבסוף לחשבון הריבית, ואולם ריבית פיגורים תחול גם על חוב ריבית". מן התיקון ניתן ללמוד לענייננו, כי שעה שבקש מחוקק המשנה להורות על השתת ריבית פיגורים על חוב הריבית הפיגורים עשה כן במפורש.

...

כמו כן נפסק על ידי בית הדין זה כי עם תשלום השכר המולן נפסק מירוץ פיצויי ההלנה והחל ממועד זה ואילך נושאים פיצויי ההלנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק [ראו דב"ע מג/8-2 רשות השידור - מצדה פד"ע טו 147, 155 ; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32 וכן מאמרו של כב' הנשיא סטיב אדלר "פיצויי הלנה : חוק ופסיקה" (שנתון משפט העבודה ו', תשנ"ו) 5, בו נכתבו הדברים הבאים : "מששילם המעביד את הקרן, אך לא שילם את פיצוי ההלנה - פיצוי ההלנה הופך לחוב ביום התשלום, וממועד תשלום הקרן, החוב של פיצוי הלנה נושא ריבית והפרשי הצמדה, כמו חוב רגיל". הדברים שצוטטו לעיל מחזקים את המסקנה אליה הגענו, לפיה לאחר תשלום הקרן נושא חוב ריבית הפיגורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

סוף דבר: לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובראיות ושמענו את העדים, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה וכי הנתבעת תישא בתשלום חוב הפיגורים בסך של 4,149 ₪.

לעניין ההוצאות נציין, כי משמרבית התביעה נדחתה ומשהוגשה תביעה בסך מופרז ביחס לתוצאה ואף לאור התנהלות התובעת שמצאנו בה ליקויים - ישא כל צד בהוצאותיו.

לפני תביעה לתשלום חוב ריבית חוב קרן וריבית פיגורים בשל אי העברת דמי גמולים בגין עובד הנתבעת המבוטח אצל התובעת.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

...

טענת הנתבעת כי חלה עליה חובה לבטח את העובד רק החל ממועד הצטרפותו לפוליסה (אוגוסט 2017) ולא החל ממועד תחילת העסקתו, דינה להידחות.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי יש לקזז מסכום החוב אותו חבה הנתבעת לתובעת בגין דמי גמולים (שגובהו, כאמור, 45,753 ₪) את הסכומים ששולמו לתובע בתלוש 11/18, בסך של 19,126 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.