התובע עותר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו הראשונה, ביניהן, שכר עדוד, הפרישי שעות נוספות, הפרש שעות עבודה בגין אי קיצור שעות התקן, הפרישי דמי הבראה, הפרישי קצובת נסיעות, תשלום אחזקת רכב, דמי כלכלה, הפרישי מענקים וגילום מס, קצובת ביגוד, הפרישי דמי חופשה, תשלום בגין העידר זכאות לימי בחירה, תשלום בגין נכויים עבור ימי מחלה, החזר דמי חברות באירגון מקצועי, החזר אגרת רישיון מהנדס, החזר הוצאות טלפון, גמול הישתלמות א' ו-ב', הפרישי הפקדות לפנסיה ופיצויים והפרשי הפקדות לקרן הישתלמות.
עיון ברכיבי תביעה אלה מעלה כי: (א) תביעותיו בגין שכר עדוד, הפרישי שעות נוספות, הבראה ונסיעות מבוססות על טענותיו בדבר סכומים ממוצעים שמשולמים לעובדי מדינה בגין רכיבים אלה, ולפיכך עותר התובע להפרש בין סכומים ממוצעים אלה לסכומים ששולמו לו בפועל בממוצע בגין רכיבים אלה; (ב) תביעותיו לאחזקת רכב, קצובת ביגוד והחזר הוצאות טלפון מבוססות על טענותיו בדבר הסכומים להם היה זכאי כעובד מדינה בגין רכיבים אלה, כאשר לטענתו סכומים אלה לא שולמו לו כלל במהלך עבודתו בנתבעת 2; (ג) תביעתו של התובע להפרשי שעות עקב אי קיצור שעת תקן מבוססת על טענתו כי תקן שעות עבודה ליום בשירות המדינה נמוך בחצי שעה מהתקן בנתבעת 2 וכן על טענתו כי כעובד מדינה היה זכאי לקיצור של 3.5 שעות עבודה ללא קזוז משכרו החודשי; (ד) תביעתו של התובע להפרשי הפקדות לפנסיה, פיצויים וקרן הישתלמות מבוססת על טענתו להפקדות בחסר שבוצעו לו בנתבעת 2 ביחס להפקדות להן היה זכאי כעובד מדינה (בין היתר משלא שולמו לו כל הרכיבים כעובד מדינה).
עם זאת, מר אלפי הצהיר בהקשר זה כי:
"27. יובהר כי נכון למועד עריכת התחשיב הראשוני על ידי המדינה לא התקבלו אסמכתות לעניין תשלומי אחזקת רכב, ועל כן אלו לא נכללו במסגרת התחשיב שנעשה. עם זאת יוער, כי מאוחר יותר, במסגרת תצהיר התובע צורפו אסמכתות בכל הנוגע לביטוח ואגרת רשוי עבור שנים 2013-2015. הגם שסכומים אלה לא נכללו בגדר התחשיב הראשוני, אין למדינה היתנגדות להכניסם אליו, זאת בכפוף לחישובם בהתאם לכלל נהלי המדינה בנושא, וממילא יוער כי מדובר באלפים בודדים של שקלים, שאין בהם בכדי להטיות את הכף או לשנות את המסקנה העולה מהתחשיב הראשוני".
עיון בחקירתו הנגדית של מר אלפי מעלה כי הצהרתו לא נסתרה.
נוכח התנאים לקצובת אש"ל כפי שהוצגו על ידי הנתבעת 1, ומשתביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נטענה באופן כללי, ללא הפניה לאסמכתאות או מקור כלשהוא, לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו ביחס לרכיב זה.
מענקים וגילום מס
לטענת התובע, שולם לו בגין רכיב זה אצל הנתבעת 2 בממוצע 299 ₪ מידי שנה, אך כעובד מדינה היה זכאי לתשלום שנתי ממוצע של 1,555 ₪.
...
שעה שתביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נטענת באופן כללי, ללא הפנייה למקור סמכות כלשהו, ואף משקבענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נקלט בשירות המדינה ללא שנות הוותק שלו, וכי המדינה פגעה בזכויות המגיעות לו, ודחינו את מלוא רכיבי השכר אשר נתבעו על ידו – הרי שלא שוכנענו כי יש מקום לפסוק בענייננו פיצויים עונשים, ותביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נדחית.
סוף דבר
משכך התביעה נדחית.
בנסיבות העניין שוכנענו כי כל צד יישא בהוצאותיו.
