תביעה לתשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי על פי חוק

מגימלה זו מקוזזת קצבת זקנה של המל"ל. על פי החלטת פקיד התביעות ובעקבות ייזום תביעות שעשה הנתבע, משולמת קצבת הזיקנה לתובעת מיום 27.8.19 ורק מיום 1.8.15 ולא מיום הגעתה לגיל זקנה.

על פי החוק והפסיקה קצבת זקנה לא תשולם באופן רטרואקטיבי לתקופה העולה על 48 חודשים.

...

הכרעה לאחר ששמעתי את עדותה של גב' אורה יודקביץ, בתה של התובעת, עיינתי בתעודות עובד הציבור שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט בהמשך.

מסקנתי היא שהתובעת הגישה תביעה לקצבת זקנה וממילא הנתבע דיווח כל השנים למשרד האוצר כי התובעת מקבלת קצבת זקנה, וקצבה זו קוזזה מגמלת האוצר המגיעה לתובעת ולכן היא זכאית לקבל את קצבת הזקנה למצער בשנה בה החלה לקבל גמלה מהאוצר.

התביעה מתקבלת.

" ובהמשך נפסק שם: "מכיוון שתשלום חד פעמי בדיעבד בעד תקופות עבר ארוכות אינו עונה על תכלית החוק לתשלום קיצבה חודשי כמענה לצרכים שוטפים. הפיתרון החוקי של צמצום הזכאות למגיש תביעה בלבד, על ידי הגבלת תשלומה הרטרואקטיבי על פי חוק - הנו מידתי ונעשה לתכלית ראויה באופן ההולם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית האחראית לקיומם המינימאלי של תושביה. פיתרון זה עדיף, על פני הפגיעה בזכותם הקניינית החוקתית של הזכאים לגימלה באופן שוטף, ואלה הזכאים לה בכוח.

כך בקשר עם קצבת זקנה (ר' נספח 2 לנוהל המתייחס למעבר אוטומאטי מהבטחת הכנסה לזקנה) וכך בקשר עם קצבת דמי אבטלה (ר' נספח 3 לנוהל המתייחס לאפשרות הגשת תביעה לגימלת הבטחת הכנסה של דורש עבודה, שיכולה להוות תביעה לדמי אבטלה).

...

סבורים אנו כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הנתבע כלפי התובעת ואין מקום לקבוע, כטענת התובעת, שנסיבות ענייננו עולות כדי "אחריות המוסד" באופן המאפשר תשלום הפרשי גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי ל 7 שנים.

שלישית, והרבה למעלה מן הדרוש, מקובלת עלינו טענת הנתבע, שלא הופרכה, לפיה הנתון אודות בעלות בנכסי מקרקעין אינו מצוי בידיעת הנתבע, אינו קיים במאגריו ואין הנתבע עושה בו שימוש אוטומטי.

מהטעמים המפורטים – התביעה נדחית.

בבקשה לאישור הועלו שתי טענות מרכזיות – הראשונה כי המשיבות מס' 1-9 (להלן: "המשיבות") גובות דמי ניהול מסך נכסי הקרן שלא כדין ("דמי ניהול מנכסים מנוהלים"); השנייה – כי המשיבות מייעצות לעמיתים שלהן לרכוש פוליסת "הסכם המשכת ביטוח – מבוטח עצמאי", שלא כדין, גם במצבים שבהם העמיתים אינם זקוקים לפוליסה מסוג זה מפאת הגיעם לתקרת הצבירה לזכאות לקיצבת זקנה (70%) (ואינם אף זכאים ליצבור מעבר לכך), דבר המסב להם נזקים כספיים – בכלל זה הפסד תשלומים של קצבת זקנה עקב דחיית מועד היציאה לקיצבה עד אשר המבוטח יפעל באופן אקטיבי לביטול הפוליסה (או ילך לעולמו).

בבקשה לאישור נתבעים הסעדים הבאים: להורות על השבת דמי הניהול מנכסים מנוהלים ולצוות על המשיבות להפסיק לגבות אותם וכן לקבוע מחדש את סכום הזכאות לקיצבה של המבוטחים; לפצות את חברי הקבוצה השנייה במלוא סכום קצבת הזיקנה שהייתה משולמת להם מיום שהגיעו לגיל קצבת זקנה וכן הגיעו לתקרת הזכאות לקיצבת זקנה (70%) (על פי המאוחר), להשיב להם את דמי הביטוח שנגבו מהם לאחר הגיעם לתקרת הצבירה או מועד יציאתם לקיצבה (לפי המאוחר) וכן לצוות על הפסקת ההתנהלות כאמור.

מה גם שלא הוכח שניגרם נזק למבקשת ונראה כי מדובר בטענה של חוסר כדאיות כלכלית בדיעבד שלא ניתן לטעון באופן גורף ביחס לכל עמית שבקש לדחות את מועד היציאה לקיצבת זקנה.

לטענת המשיבות, אין יסוד לתביעה לשלם קיצבאות זקנה עבור חודשים בהם שולמו דמי גמולים לפי סעיף 10 לתקנון האחיד.

...

במקרה שלפנינו, הגענו למסקנה לפיה מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים שיש לדון לחוד בטענה לסילוק על הסף וכי דין הבקשה לסילוק על סף של הבקשה לאישור נגד המשיבות 9-4 להתקבל.

נוסף על האמור, דין הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור נגד המשיב 1 – להידחות.

משכך – הבקשה מתקבלת בחלקה.

לאחר שתביעתו התקבלה, פנה התובע לביטוח לאומי בהתייחס לתקופה 5/15 עד 5/20, בטענה שההחלטה משנת 2016 הדוחה את התביעה, לא היתה נכונה שכן התובע צבר תקופת אכשרה והיה תושב על פי חוק.

חלה היתיישנות גם על החלטה מיום 17/5/20 שלפיה תשולם קצבת אזרח ותיק מיום 6/20 שכן גם תביעה זו הוגשה באיחור.

מכתב מיום 7/2/16 בו נידרש התובע להמציא מסמכים נוספים לצורך בחינת זכאותו לקיצבת זיקנה על פי אמנת הולנד ובכלל זאת תקופות ביטוח בהולנד, אישור הפסקת עבודה ואישורים על הכנסות.

לכתב ההגנה צורף מכתב המל"ל מיום 23/4/22 בו הודע לתובע כי חל שינוי בזכאותו לקיצבת אזרח ותיק וכי אושרה זכאות באופן רטרואקטיבי החל מחודש 2/18, שהם 48 חודשים קודם להגשת המסמכים.

...

מכתב מיום 5/6/16 המתייחס לתביעה לקצבת זקנה מיום 23/12/15 ובו נכתב כי התביעה נדחית שכן לא נמסרו כל הנתונים הנדרשים להחליט בה וכי התובע נדרש להמציא לנתבע מסמכים אודות תקופות ביטוח מהולנד ושומות מס לשנים 2005 עד 2010.

התובע הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה בחודש פברואר 2022, למעלה משנה לאחר שקיבל את ההודעה מיום 17/5/20 אף מטעם זה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לאור האמור, התביעה נדחית.

לטענת התובע, הנתבעת פנתה אליו בשנת 2009 כדי שייצגה בתביעה לקיצבה על פי חוק נר"ן. במועד הפנייה המדינה כימעט ולא הכירה ביהודי לוב כזכאים להכרה על פי חוק נר"ן. התובע טיפל בעיניינה של הנתבעת החל מחודש 1/2009 ובמשך שנים רבות.

על פי תיקון זה, הסכם שכר טירחה שנחתם לאחר ההחלטה המנהלית יוגבל לסך של 473 ₪ בצרוף מע"מ. הסכם שכר טירחה שנחתם לפני ההחלטה המנהלית, יוגבל רטרואקטיבית ל-949 ₪ בצרוף מע"מ. ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש בפועל ערר לועדת העררים – 4,910 ₪, ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש בפועל ערעור לבית המשפט – 5,960 ₪.

" כאמור, עסקינן בהסכם שכ"ט שנכרת בין הצדדים בחודש 1/2009 בטרם התקבלה ההחלטה המנהלית, אשר בעקבותיה הוכרה הנתבעת כזכאית לקיצבה על פי חוק הנר"ן. לפיכך, נכון ליום עריכת הסכם שכר הטירחה הראוי הנו בהתאם לצוו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טירחה), תשכ"א-1961, קרי, סכום הקצבה ביום ההכרה במכפלה של 4.8 רנטות (8% מהתקבולים לתקופה של 5 שנים) ובתוספת מע"מ. קרי אופן חישוב שכר הטירחה המגיע לתובע צריך להיות כדלקמן: 1,822 ₪ * 4.8 * 1.17 = 10,232 ₪.

על אף האמור בכל הסכם, לא יידרש אדם לשלם בעד טפול בתביעה אחת תשלום העולה על שכר הטירחה המירבי לפי סעיף 22א, גם אם יותר מאדם אחד טפול בתביעתו, בין יחד עם אחר ובין לחוד; לעניין זה – (1) יראו כל טפול בתביעה שהוגשה בעיניינו של אדם להכרה בו כנכה לפי חוק זה או כנרדף לפי חוק הטבות לניצולי שואה, לרבות בקשה לפי החלטה מינהלית או לפי החלטה בדבר מענק שנתי והגשת ערר או ערעור, כטיפול בתביעה אחת; (2) לא יראו תביעה שהיא אך ורק להגדלת תגמולים בשל החמרה בנכות או בשל הכנסה כחלק מתביעה אחת כאמור בסעיף זה. לטענת התובע, המחוקק הגביל את שכר הטירחה לטפול בתביעה להכרה הבסיסית באדם כנכה על פי חוק הנר"ן, כאשר כל התיקונים לחוק מתייחסים אך ורק למקרים שמדובר בהכרה בסיסית כנכה עד 25% ובהתאם להחלטה המנהלית.

משהנתבעת אישרה את סכום הגימלה אותה קיבלה למועדים רלוואנטיים לתביעה בגין 57% נכות – סך של 7,857 ₪ (פרוטוקול 29.6.21 עמ' 1 ש' 28-עמ' 2 ש' 1), אני מקבל את חישוב התובע וקובע כי הגידול בתגמולים עלה מ- 1,822 ₪ ועד ל- 7,857 ₪ בקיזוז 2,222 ₪ קצבת זיקנה – סה"כ העלייה בגימלה המשולמת (בעקבות עליה באחוזי הנכות) מסתכמת ב- 5,635 ₪.

...

באשר לטענה לשכר טרחה בנושאים אחרים שטיפל בהם עבור הנתבעת: הנתבעת לא נתנה בידי התובע ייפוי כח לצורכי טיפול בעניינים נוספים שלה, כגון פניות לחב' עמידר, שכן נכתב במפורש בייפוי הכח מיום 27.1.2009 שהגיש התובע לתיק כי ייפוי הכוח הוא "בכל הקשור לתביעה בעניין תביעה ע"פ חוק נכי רדיפות הנאצים בלבד". כמו כן הוסף בטופס ייפוי הכוח הנוסח הבא: "מבלי לפגוע בכלליות המינוי הנ"ל יהיו באי כוחי רשאים לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות, כולן או מקצתן הכל בקשר לעניין הנ"ל בלבד!" (ההדגשה במקור י.ב.) ולמען הסר ספק גם בסיפא של סעיף 12 של ייפוי הכח נכתב כך בהדגשה: "למען הסר ספק מודגש כי ייפוי כוח זה מתייחס רק לתביעה ע"פ חוק נרדפי הנאצים ולא לשום עניין אחר". בהתאם לכך, בהעדר הרשאה מפורשת מטעם הנתבעת, אני דוחה את טענת התובע לשכר טרחה מגיע בסך 2,000 ₪ בגין טיפול בעניינה של הנתבעת מול חב' עמידר.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בגין שכר טרחתו סך של 22,556 ₪.