תביעה לתשלום צריכת גז והפרת חוזה

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 45707-12-19 אור - גז צובר בע"מ נ' חרבג'י ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור תובעת אור - גז צובר בע"מ נתבעים 1. עווד חרבג'י 2. עיסאם חרבג'י פסק דין

אחרי התקנת הצובר על ידי התובעת, הנתבעים פנו אל התובעת וטענו כי לא קיבלו רישיון עסק למאפייה מהעירייה ולכן ביקשו לקיים את ההסכם "בקירוב" ולשלם לתובעת בעבור צריכת גז של חמישה בתי מגורים, אך התובעת סירבה.

. אי הזמנת גז מהתובעת, מהוה הלכה למעשה הפרה של ההסכם בין הצדדים, שכן לו סברה התובעת כי הנתבעים יזמינו כמות גז לחמישה בתי מגורים, לא היתה מתקינה צובר גז המיועד לעסק ואשר עלותו ועלות התקנתו גבוהה לאין ערוך מהדרוש לצריכה ביתית ולא הייתה מתקשרת עם הנתבעים בחוזה זה. הנתבעים במעשיהם גרמו להפרת החוזה בהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970.

...

לא שוכנעתי בגרסת הנתבעים לפיה לא התחייבו כי צריכת הגז תהיה בעבור מאפיה בלבד, כאמור בכתב ההגנה.

לא שוכנעתי, ואף הנתבעים לא טענו, כי החוזה היה בתנאי כלשהו ואין לנתבעים להלין אלא על עצמם כי הזמינו צובר גז וקיבלו מלוא השירות, כולל עבודות התקנתו לפני קבלת האישורים הדרושים.

לסיכום, התביעה מתקבלת במלואה.

לאור העובדות האמורות, התובעים עותרים בתביעה זו לפיצויים עקב הפרת החוזה בכך שהנתבעים לא פינו את הדירה במועד הקבוע לכך.

תשלום עבור צריכת גז שלא שולמה – 550 ₪.

אם כי יש להיתחשב בכך שלתובעים היו הוצאות נוספות כפי שפורטו בכתב התביעה של צריכת גז והוצאות שונות, לכן החשבון בין בעלי הדין מתאזן.

...

לכן אני קובע שדרישת הפינוי מ- 3.8.14 לא הייתה מוצדקת .לא מגיעים לתובעים פיצוי יומי בגין אי הפינוי אלא רק דמי שכירות רגילים על פי ההסכם.

משום שהגעתי למסקנה שהתביעה לא התקבלה, אין צורך לדון בשאלה אם התובעים ויתרו על התביעה הזו בעת שמימשו את השטר, אם כי לפי הראיות ששמעתי אני נוטה להאמין שכך היו פני הדברים.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים ביחד 1,000 ₪ בגין הוצאות הדיון.

השוכר התחייב לשאת בהוצאות השוטפות של הדירה לפי המונים המותקנים בה ובסעיף 16 של החוזה הוא התחייב ,לכשיעזוב את הדירה, לשלם לתובע עבור צריכת הגז עד מצב המונה כפי שיהיה בתחילת החוזה של הדייר הבא (זאת במידה ולא נעשה רישום במעמד מסירת הנכס).

התובע טען כי קבלת הכתובת החדשה של השוכר הייתה לו חשובה מאוד עד אשר הוכנס סעיף מיוחד בחוזה השכירות אשר כלל סנקציה בסך 2,000 ₪ דמי הפרת הסכם אם השוכר יסרב למסור לו את כתובתו החדשה (סעיף 30 לחוזה השכירות).

סיכומו של דבר אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך 352 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה בלבד החל מיום 16/9/05 ועד למועד המלא בפועל.

...

לפיכך, התביעה ככל שהיא מתייחסת לשכר המנקה ולחומרי הניקוי נדחית.

חיוב הערב: אני קובע שהערב חייב באופן הדדי לכל חיוביו של השוכר על פי פסק דין זה מכוח ערבותו על פי השטר אשר בא להבטיח כל חיוביו והתחייבויותיו של השוכר כלפי התובע ולאו דמי השכירות בלבד.

סיכומו של דבר אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך 352 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בלבד החל מיום 16/9/05 ועד למועד המלא בפועל.

לאור כל האמור ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך 30,000 ₪ וזאת בגין הפרת הסכם לאספקת גז באמצעות מערכת מרכזית; אי-מתן שירות לצרכן בהתאם להסכם, התקנות ו/או הצוים, ועקב כך נגרם נזק כספי לתובע; גביית כספים מהתובע, הצרכן, בנגוד לתקנות; פיצוי בגין השלמת עבודת שפוץ בחזית הקדמית של המבנה על חשבון התובע לאחר פירוק מערכת הגז; רכישת כיריים אינדוקציה במקום כיריים גז ועלות טפול בשידרוג מערכת החשמל בהתאם.

מעבר למחיר זה, אין חברות הגז רשאיות לגבות תשלום נוסף בגין מתן שירות מן השירותים המנויים בסעיפי המשנה של סעיף 8 הנ"ל. נמצאנו למדים, כי אף אחד משני הצוים עליהם נסמכות התובענות ובקשות האישור – צו הפיקוח 1989 וצו היציבות 1996 – אינו אוסר על גביית תשלום קבוע מאת צרכני גז מרכזי בגין השירותים הנלווים לאספקת הגז לרבות אלה המנויים בסעיף 8 לצוו היציבות 1996, בנוסף לתשלום המחושב על פי הצריכה; ובילבד שהתשלום הקבוע שנגבה הוא בסכום אחיד לכל אחד מהלקוחות הללו, ואינו תשלום נוסף על החשבון התקופתי הנגזר משירות נילווה ספציפי הניתן לדרישת לקוח זה או אחר ואינו מהוה תנאי למתן שירות כאמור.

...

אומנם, הנתבעת טענה כי אין היא מחויבת לפי החוק לתקן נזק זה וכי לו היה התובע מבקש ממנה, הייתה מתקנת את הקיר כמחוות רצון טוב, אין בידי לקבל את טענתה.

באשר לטענה הראשונה, מקובלת עלי עמדת הנתבעת, לפיה היא הייתה רשאית להמשיך ולגבות תשלום בגין דמי שימוש קבועים גם בתקופה, שבה הגז סופק באמצעות מרכזית מכלי הגז, וזאת מאחר והצריכה נמדדה באמצעות מונה, דבר שדרש המשך פעילות תחזוקה וקריאת מונים מצד הנתבעת, כאילו האספקה עדיין מבוצעת באמצעות מערכת מרכזית.

מעבר למחיר זה, אין חברות הגז רשאיות לגבות תשלום נוסף בגין מתן שירות מן השירותים המנויים בסעיפי המשנה של סעיף 8 הנ"ל. נמצאנו למדים, כי אף אחד משני הצווים עליהם נסמכות התובענות ובקשות האישור – צו הפיקוח 1989 וצו היציבות 1996 – אינו אוסר על גביית תשלום קבוע מאת צרכני גז מרכזי בגין השירותים הנלווים לאספקת הגז לרבות אלה המנויים בסעיף 8 לצו היציבות 1996, בנוסף לתשלום המחושב על פי הצריכה; ובלבד שהתשלום הקבוע שנגבה הוא בסכום אחיד לכל אחד מהלקוחות הללו, ואינו תשלום נוסף על החשבון התקופתי הנגזר משירות נלווה ספציפי הניתן לדרישת לקוח זה או אחר ואינו מהווה תנאי למתן שירות כאמור.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך 910 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

עניינה של התובענה בטענת המבקשים כי המשיבה, חברה המספקת גז לשימוש בייתי, הפרה את הוראות הסכם ההיתקשרות בינה לבין בעלי הדירות בשכונה הצבאית שבשכונת השמשוני בעיר מודיעין, ולא עמדה בהתחייבויותיה לתת לתושבים אלו את ההנחה במחיר הגז ובמחיר התשלום הקבוע שנקבעה בהסכם זה. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

עילות התביעה - עילות התביעה הוגדרו בסעיפים 26- 42 לכתב התביעה שצורף לבקשת האישור, כדלקמן: חוק הגנת הצרכן: "התובעים טוענים כי גביית תעריפים גבוהים מן הקבועים ב[הסכם המקורי] עולה כדי הפרה בוטה של הוראות סעיף 2 (א) (13) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 ... הנתבעת היתעלמה מהוראות החוק כאמור לעיל, הסתירה מהצרכן/ חברי הקבוצה את התעריף שנקבע ב[הסכם המקורי], הציגה בחשבוניות תעריף אחר גבוה יותר, וחייבה את חברי הקבוצה לפי התעריף הגבוה". הפרת חובה חקוקה: "הנתבעת הפרה את הוראות החוק כמפורט בסעיפים 23 - 26 לעיל וגבתה מן חברי הקבוצה תעריפים המנוגדים ל[הסכם המקורי], בכך גרמה נזק כלכלי ועוגמת נפש לחברי הקבוצה". עשיית עושר ולא במשפט: "הנתבעת גבתה מהתובעים ומן חברי הקבוצה תעריפים כפולים עבור צריכת גז, עבור דמי שימוש חודשיים מעבר לתעריפים הקבועים ב[הסכם המקורי], זאת תוך ניצול חוסר ידיעתם של חברי הקבוצה, על ידי כך גלגלה לכיסה כספים רבים שלא כדין במשך למעלה משבע שנים, והתעשרה שלא כדין על חשבון התובעים וחברי הקבוצה." עוולת הגזל: "מעשיה ומחדליה של הנתבעת כמפורט לעיל, עולים גם כדי עוולת הגזל בהתאם לס' 52 לפקודת הנזיקין..." רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין: "הנתבעת התרשלה בכך שהפרה את הוראות [ההסכם המקורי], והוראות חוק הגנת הצרכן, הנתבעת חייבה את התובעים וחברי הקבוצה בתעריפים שונים, גבוהים יותר, מאלו שנקבעו בחוזה, בכך גרמה לתובעים ולחברי הקבוצה נזק כלכלי". התחייבויות המשיבה – התחייבויות המשיבה לחברי הקבוצה הובאו בסעיף 5 להסדר הפשרה, והן נחלקות להתחייבויות ביחס לעבר (החזר כספי) ולהתחייבויות ביחס לעתיד (הסכם היתקשרות חדש).

...

עניינה של התובענה בטענת המבקשים כי המשיבה, חברה המספקת גז לשימוש בייתי, הפרה את הוראות הסכם ההתקשרות בינה לבין בעלי הדירות בשכונה הצבאית שבשכונת השמשוני בעיר מודיעין, ולא עמדה בהתחייבויותיה לתת לתושבים אלו את ההנחה במחיר הגז ובמחיר התשלום הקבוע שנקבעה בהסכם זה. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

ב"כ היועמ"ש הודיעה כי אין היא מתנגדת להסדר הפשרה, ואיש מחבריי הקבוצה לא הודיע על רצונו להתנגד להסדר הפשרה המתוקן או שלא להיכלל בו. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק דין, וזאת בהתאם למפורט בפסק דין זה. מינוי בודק במקרה שלפני מצאתי כי ניתן לאשר את הסכם הפשרה ללא מינוי בודק, לאור זאת שאינני רואה כיצד מינוי בודק יועיל לבחינת ההסדר, בשים לב לגובה הפיצוי שניתן לכל אחד מחברי הקבוצה ולהסכם ההתקשרות החדש צופה פני העתיד שנעשה.

גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי הכוח המייצגים כאמור לעיל, הצדדים המליצו כי המשיבה תישא בתשלום הגמול למבקשים בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם, ושכר הטרחה לבאי כוח הקבוצה יעמוד על סכום של 65,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. שכר טרחה זה מהווה תשלום ברף הגבוה של שכרי טרחה בתביעות מעין אלו, אך בשים לב להסכם ההתקשרות החדש שיעמוד בתוקפו בשנתיים הקרובות (לפחות) לו דאג ב"כ המבקשים (הסכם המהווה הטבה כספית עתידית לא מבוטלת לכ- 600 בתי אב), ובשים לב לבקשת המשיבה למחוק את בקשתה לסילוק על הסף לאחר שניתנה תגובת המבקשים, ולהחלטת בית המשפט מיום 14.5.2014 ששאלת ההוצאות בקשר למחיקה זו תידון בסיום ההליך, ובהתחשב בשלב הדיוני בו הושגה הפשרה ולהשקעה שנדרשה מבא כוח המייצג בעת ניהול הליכי המשא ומתן – הגעתי למסקנה כי יש לקבל את המלצת הצדדים על במלואה.

ו. סוף דבר לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה. הסכם ההתקשרות החדש יכנס לתוקף ביום 1.11.2015.