תביעה לתשלום פרמיות ביטוח בגין פוליסות שחודשו

נטען בכתב התביעה כי ביום 1.8.14 חידשה חברת הביטוח, לבקשת הנתבעת, פוליסה לביטוח רכב שמספרו 87-313-61 (להלן הרכב).

בתביעה זו עותרת התובעת לחייב הנתבעת בתשלום הפרמיה ממועד הקמת הפוליסה, 1.8.14, ועד מועד ביטולה ביום 24.11.14.

יש לציין כי אין מדובר על חידוש "אוטומאטי" של פוליסת ביטוח כאשר סוכן הביטוח עושה שימוש באמצעי התשלום שנימסר בעבור על ידי המבוטח, כגון הוראת קבע.

...

בחינת מכלול הראיות בפני מובילה למסקנה כי חברת הביטוח, התובעת, עמדה בנטל להוכיח כי ניתנה הסכמת הנתבעת, באמצעות בעלה גבריאל, לחידוש הפוליסה.

בעוד שחברת הביטוח טוענת כי בסופו של דבר ביקש גבריאל לחדש את הפוליסה, גבריאל טוען כי סירב להצעה לחדש את הפוליסה.

גם כאן ניתן להבין כי השירות עצמו אינו כרוך בתשלום וכי באם לא יפנה למוסך יידרש לשלם השתתפות בלבד בסך של 100 ש"ח. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

על -פי רוב, הצד הטוען לחידוש החוזה הוא המבטח, תביעה טיפוסית בהקשר זה היא תביעת מבטח לתשלום דמי ביטוח בגין הפוליסה המחודשת.

במיוחד רלבאנטיות אסמכתות התשלום אשר צורפו להתנגדות הנתבעת ומתייחסות לשנת הביטוח הקודמת לתקופות נשוא תביעה זו, תקופת שנת 2011, דהיינו החל מחודש ספטמבר 2011 ועד יוני 2012 (התקופה הנקובה בפוליסות), ומהן עולה בבירור כי כטענת הנתבעת שולם בגין פוליסות אלה סך של כ- 23,000 ₪ בלבד, בעוד שעל פי הרשימות שהוגשו, ת/1 ו-ת/3, דמי הפרמיה עומדים על סך של כ- 30,000 ₪.

...

הנתבעת טוענת מנגד כי לא הוחתמה על תנאי ההתקשרות או על הוראת חידוש הפוליסה, אלא, בהתאם לסיכום שנעשה עם סוכן הביטוח מר מוטי שריפי, באמצעותו נהגה לבטח את עסקיה, בוטחה בדמי פרמיה בגובה 47,000 ₪, אך זאת בעבור שנתיים, לתקופה מיום 1.7.12 ועד ליום 30.6.14 (דהיינו 23,500 ₪ לשנה).

עוד יצוין כי לא ניתן לשלול כלל את האפשרות כי הפניות לתובעת בשל הפעלת הפוליסות במסגרת תביעה נעשו באמצעות הסוכן באופן שאף בהגשת התביעות, ככל שאלה קדמו לסיכום הפרמיה הסופי, טרם נחשפה הנתבעת לדמי הפרמיה הנקובים ברשימה.

לאור כל האמור לעיל, מששילמה הנתבעת דמי פרמיה מלאים בעבור כל תקופות הביטוח הנתבעות (מלבד שתי המחאות שבוטלו, בסכום של 9,400 ₪), ומשבוטלו הפוליסות קודם לסיום תקופתן, ולפי תקופת החיוב היחסית וסכום דמי הפרמיה ששולם בפועל, אין הנתבעת חבה בדמי פרמיה, ולפיכך התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪.

בהנתן העובדה שלא מונה למנוחה אפוטרופוס לרכוש או לחילופין מיופה כח לצורך ניהול ענייניה, ובהיתחשב בכך שהתובע 1 לא שלל בעדותו את האפשרות ששוחח עם המנוחה על כך שיש צורך בחידוש הפוליסה בשל אי תשלום הפרמיות (ראה : עמוד 8 שורה 35 – עמוד 9 שורה 21 לפרוטוקול), הרי שדי בתוכן השיחה השנייה, שממנה עולה באופן מובהק כי מדובר במנוחה עצמה, על מנת להסיק שהמנוחה אכן שקלה לרכוש חוזה בטוחי חדש בתנאים הזהים לאלו של התובע 1) אולם בסופו של יום נמלכה בדעתה ובחרה מטעמיה האישיים שלא לחדש את פוליסת ביטוח החיים שהוצעה לה על ידי מר סולימני.

אשר על כן, הנני מוצא לנכון לקבוע כי יש מקום לייחס למנוחה מודעות קונסטרוקטיבית/מודעות מכללא לכך שפרמיות הביטוח לא שולמו במועדן ומודעות מוחלטת בנוגע לתובע 1, אשר בשל סיבה זו רכש לעצמו פוליסה חדשה בשנת 2013, ומשכך הנני מוצא לנכון לדחות את התביעה.

...

מן המקובץ לעיל די בתוכן השיחה השנייה על מנת להסיק שלאחר השיחה מיום 12.6.2013 המנוחה הייתה מודעת לכך שפוליסת הביטוח הרלוונטית לענייננו אינה בתוקף וכי נציג הנתבעת, מר סולימני, אף הציע לה לרכוש פוליסת ביטוח חיים חדשה בתנאים הזהים לאלו של התובע 1.

לאור המקובץ לעיל ניתן להסיק בבירור שהמנוחה הייתה מודעת לכך שהפוליסות בוטלו תקופה לא ארוכה לאחר רכישתן, כתוצאה מאי תשלום פרמיות ביטוח החיים כאשר מידע זה הובא לידיעתה בין אם כתוצאה מקבלת חלק ו/או כלל מכתבי ההתראה ו/או כתוצאה משיחות עם התובע 1 במהלך שנת 2013 ו/או כתוצאה מהשיחה הטלפונית אותה ניהלה עם מר סולימני בתאריך 12.6.2013 .

סוף דבר : התביעה נדחית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפניי הגעתי למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובעת לגבי המיכרז במעלה אדומים, ואילו לגבי העבודות שביצעה בבית שמש, תביעתה מתקבלת אך ורק בנוגע ליתרת התשלום החוזי שלא שולם (36,400 ₪ בתוספת מע"מ), טענת הקזוז שהעלתה הנתבעת נדחית, הכל כמפורט להלן.

בהודעת דוא"ל מיום 14.11.12 נכתב כך: "... בעת שיוחלט על חידוש העבודות, אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפנות אליך שוב, ולתת לך זכות ראשונים לקבלת העבודה...". טוענת הנתבעת ובצדק כי אין כאן התחייבות אלא שמירה על זכות הנתבעת לפנות בשנית לתובעת.

לענין החזר תשלום הפרמיה בגין פוליסת הביטוח במנורה מבטחים, הודעת ביטול המיכרז נשלחה לתובעת שלושה חודשים וחצי לפני כניסתה של הפוליסה לתוקף, ולכן יכולה הייתה התובעת לבטל הפוליסה ולא הוכח שלא עשתה כן, לא צורפה כל ראיה לתשלום הפרמיה בפועל, מה גם שמדובר "בפוליסה הצהרתית", ונכתב בה במפורש כי "הכסוי הבטוחי מותנה בכך שקודם למתן הכסוי הבטוחי יצהיר המבוטח אודות הפרויקט המיועד להיכלל תחת פוליסה זו" (עמ' 2 למיפרט הפוליסה).

...

אשר על כן אני קובעת כי המכרז בוטל כדין על ידי הנתבעת ולכן לא קיים חוזה מחייב בין הצדדים, הנתבעת לא התנהלה בחוסר תום לב כי אם בהתאם להחלטות עסקיות שנאלצה לקבל, בלא קשר לתובעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את כל רכיבי התביעה הנוגעים למכרז במעלה אדומים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 36,400 ₪ בצרוף מע"מ ובסה"כ 42,588 ₪.

התובעת במסגרת התובענה ביקשה מבית המשפט לקבוע כי על המבקשת היה לחדש את הפוליסה בתאריך 1.1.17, ולכן הפוליסה הייתה תקפה במועד פטירת המנוחה, והיא זכאית לתשלום תגמולי ביטוח כמוטבת המנוחה.

במצב דברים זה, התגמול למבוטח, כל עוד הפוליסה עומדת בתוקפה, הנו בתגמולי ביטוח כנגד תביעה ככל שארע מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה ואינו כולל החזר פרמיות ששולמו.

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה על כל סעדיה.