התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (25,000 ₪), פצויי פיטורים (10,543 ₪), הפרשות לפנסיה (9,118 ₪), פדיון חופשה (590 ₪), ודמי חגים (2,809 ₪).
...
בפרשת איליאסייב נקבע:
"מצאנו לקבל את טענתה המשנית, הנוגעת להוכחת מספר ימי החג שבגינם קמה זכאות לדמי חגים. בתביעה לדמי חגים יש לבחון קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות המקור הנורמטיבי שחל. משכך, הנטל המוטל על העובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו - למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת (במקרים אלה, הן לפי ההסדר הכללי לדמי חגים והן לפי הסכם 2008, אין זכאות לדמי חגים). אין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הוותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים. במקרה זה המערער לא פירט את ימי החג שבגינם תבע. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמערער אינו מיוצג ועל אף בקיאותו היחסית בזכויות, לא מצאנו שיהיה זה מוצדק לדחות את התביעה לדמי חגים רק מטעם זה" (ע"ע 47268-07-13 איליאסייב אלכסנדר - כפיר, בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (19.2.2017); הדגשה שלי - י.א.ש; ראו גם ע"ע(ארצי) 56816-05-16 חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ (5.7.17)).
עוד נקבע בסעיף 19(ב) לצו ההרחבה הנ"ל, שיעור התגמול שישולם לעובד שעבד בחג וכן "למען הסר ספק, עובד שיועסק בחג לא יהיה זכאי לדמי חגים כאמור בסעיף קטן (א) לעיל (אשר חל על עובד שלא יועסק בחג) אלא לזכויות על פי סעיף קטן זה בלבד".
העולה מכל האמור, על רקע העובדה שהתובע כלל לא טרח לפרט מהם ימי החג שבגינם הוא תובע תשלום דמי חג ומהם הימים שבהם עבד לפני ואחרי החג כאשר התובע עצמו טוען כי לעיתים עבד ביום החג ובגינו קיבל תשלום, לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חגים ודין תביעתו ברכיב זה – להידחות.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, כל תביעות התובע נדחות.