תביעה לתשלום פיצויי פיטורין דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: התובע הגיש ביום 26.6.17 תביעה כנגד הנתבע במסגרתה עתר לתשלום פצויי פיטורים (הפרשות לפנסיה), דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית.

...

סוף דבר: הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בגין רכיב פיצויי הפיטורים בסך 1,026 ₪.

בהתחשב בכך שתביעת התובע התקבלה בחלקה מצאנו לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

לעניין חיוב הנתבע בהוצאות בגין ביטול פסק הדין הרי שמצאנו לדחות את בקשת הנתבע לביטול פסיקת ההוצאות שנפסקו לאחר שנקבע, כי הנתבע ידע על הגשת התביעה כנגדו ולמרות האמור לא הגיש כתב הגנה במועד.

בפניי תביעת התובעת לתשלום פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים והפקדות לקרן פנסיה (תגמולים ופיצויים).

...

לאור המפורט לעיל, אני סבור כי בנסיבות המקרה הנדון, "בזמן אמת" ויתרה הנתבעת על מתן הודעה מוקדמת מצד התובעת.

לפיכך, בנסיבות העניין, ובהתאם להלכה הפסוקה, אני דוחה את טענת קיזוז ההודעה המוקדמת שהועלתה על ידי הנתבעת [ע"ע (ארצי) 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (09.01.2019)].

לסיכום – התביעה מתקבלת באופן חלקי ורק ביחס לרכיב דמי ההבראה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש ביום 29.7.19 תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי חלף הפרשות לתגמולים, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא סיבה עניינית ומוצדקת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פיצוי בגין תלושי שכר 'פקטביים', הפרישי שכר מינימום בענף הבניין וזכויות נוספות מכח צו ההרחבה בענף הבניין (תוספת יוקר ותוספת מישפחה) בסכום כולל בסך 86,362 ₪.

...

בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה הנתבעת לא פירטה את סיכויי הגנתה, שכן כאמור בעת בחינת הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה ובהתאם ללשון תקנה 116א המצוטטת לעיל, בית הדין בוחן אם התובע הביא 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתו, אם לאו, כאשר בענייננו לא שוכנעתי, כי הובאה 'ראשית ראיה' כנדרש.

על יסוד האמור, ומבלי שיהא בדבריי כדי להביע עמדה בנוגע לסיכויי התביעה לגופה עולה, כי התובע לא הביא 'ראשית ראיה', כמשמעותה בתקנה 116א לתקנות ומשלא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות – מצאתי, שיש מקום לחיוב התובע בערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך.

סוף דבר באיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא, לבין זכות הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תדחה מאידך גיסא, מצאתי, כי יש להטיל על התובע הפקדת ערובה בסך 2,500 ₪.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים המשיב, אזרח מדינת "אריתריאה", הגיש בנגד המבקש והמשיבים הפורמליים תביעה לתשלום זכויות המגיעות לו, על פי הטענה, בגין תקופת עבודתו אצל המבקש וסיומה ובכלל זה: שכר עבודה, פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, שעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ופצוי בגין הפקת תלושי שכר, בסך כולל של 404,077 ₪.

...

בתשובתו לתגובת המשיב, שב המבקש וטען כי בעיניו ובעיני "שאר הנתבעים" סיכויי התביעה בתיק זה הם קלושים, ודין התביעה נגדם להידחות על הסף.

ראשית ראיה- בית הדין הארצי בעניין אחמד אבו מוחסן (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן נגד קיבוץ בית הערבה, ניתן ביום 11.02.21) עמד על טיב ראשית הראיה במקרים כגון דא, וכך הוא מציין: "42. נדגיש, כי ראשית ראייה אינה חייבת להיות מסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). זאת, במיוחד נוכח מאפייני העסקת העובדים עליהם חלה התקנה, שעמדנו עליהם לעיל, ובכלל זאת היעדר תיעוד מסודר בנוגע לעבודתם. על כן, ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטסאפ, הקלטות וכיו"ב." טענת המבקש לפיה סיכויי התביעה של המשיב הם "קלושים" ודין התביעה נגד הנתבעים או חלק מהם להידחות, דינה להידחות.

ומכאן, לא ניתן לומר, ובודאי לא בשלב זה, לאחר שמיעת עדויות הצדדים והגשת חומר הראיות בתיק, כי המדובר בתביעה מפורכת או בתביעה שסיכוייה "קלושים", ודין טענת המבקש להידחות.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

תביעה לתשלום פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הוצאות נסיעה, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ודמי חגים, בסך כולל של 373,611 ₪.

...

התביעה ברכיב זה נדחית אפוא.

כאמור וכפי שפורט לעיל, מצאנו כי דיווח התשלומים למדור התשלומים שביצעה הנתבעת מהימנים, התובע עצמו טען כי שכרו היומי השתנה לאורך התקופה כך שגם לשיטת התובע אין מקום לבצע חישוב לפי שכר יומי אחרון, ועל כן יש לחשב את שיעור ההפרשות מהשכר שדווח ולא לפי ממוצע כנטען על ידי התובע.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. בגין שעות נוספות-סך של 24,657 ₪; ב. בגין חופשה - סך של 3,535 ₪; ג.בגין דמי הבראה - סך של 13,897 ₪; ד. בגין דמי חגים - סך של 5,062 ₪; ה. בגין הפרשי פנסיה - סך של 189 ₪.