תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ועוד

עוד נטען כי שגה בית הדין האיזורי בכך שדחה את תביעתו לתשלום פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ובחיובו בתשלום הוצאות משפט לעירייה חרף העובדה שהתקבלה תביעתו להכרה ביחסי עובד ומעסיק ודחיית התביעה שכנגד.

...

תוכן הנשיאה ורדה וירט-ליבנה - 3 - פתח דבר - 3 - הדיון המשפטי - 4 - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד - 4 - "לאן פנינו"? - 21 - ההצדקות לדיני עבודה - 22 - עקרון הקוגנטיות - 24 - הלעולם קוגנטי? - 30 - שוק העבודה בעידן הנוכחי - "מה נשתנה"? - 30 - השלכת לגיטימיות ואותנטיות של תבנית העסקה, שאלת תום לב והסכמת הצדדים על הכרה ביחסי העבודה – עקרונות מנחים - 33 - עיצוב כללים שלאורם תיבחן הסוגיה - 46 - חשיבה מחודשת על 'חישובית', 'הרתעתית' ו'מסורתית' - 54 - ההכרעה המשפטית, עשיית צדק ומה שביניהן - 63 - סיכומם של דברים – המישור המעשי - 64 - מהכלל אל הפרט - 67 - ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) - 67 - רקע עובדתי - 67 - טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי - 69 - טענות הצדדים בערעור - 72 - ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) - 73 - טענות הצדדים בערעור - 73 - עמדת הממונה על השכר - 74 - דיון והכרעה - 77 - ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) - 79 - רקע עובדתי - 79 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 82 - טענות הצדדים בערעור - 85 - דיון והכרעה - 86 - ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ - 94 - רקע עובדתי - 94 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 95 - טענות הצדדים בערעור - 96 - דיון והכרעה - 97 - אחרית דבר - 102 - השופטת סיגל דוידוב-מוטולה - 107 - סגן הנשיאה אילן איטח - 152 - השופטת לאה גליקסמן - 156 - השופט רועי פוליאק - 160 - השופטת חני אופק-גנדלר - 170 - השופט אילן סופר - 180 - נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון - 189 - נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ - 194 - סוף דבר - 198 - הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ארבעה ערעורים (ע"ע 15868-04-18, ע"ע 12372-04-18, ע''ע 34665-10-17, ע''ע 7338-10-17) שהם שלושה תיקים (גבריאל כותה – עיריית רעננה, דן רבין – מדינת ישראל, זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ), העוסקים בשני מגזרים (הציבורי והפרטי), בהם מתעוררת שאלה משפטית אחת משותפת והיא הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו. נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה, נדרש בית דין זה לדיון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות.

ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ על דעת רוב חברי המותב: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, יש לקבל את ערעורו של מר לוי בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בנסיבות העסקתו.

זאת כנגד דעתם החולקת של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר לוי לבין המשיבה.

עם זאת, על דעת כלל חברי המותב תוצאת הערעור היא כי מר לוי אינו זכאי לזכויות ממוניות כלשהן, וגם לא לפיצוי לא-ממוני ולכן תביעותיו הכספיות נדחות.

במסגרת ההליך הראשון עתר התובע, בין היתר, לפצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פצויי פיטורים, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ועוד.

עוד הטעים בית הדין הארצי בפסק דינו בעיניין טרה הנדסה (ר' סעיף 22) כי הכלל של מעשה בית דין נועד גם להגשים טעמי יעילות שיפוטית וחסכון במשאבים: בשולי הדברים נבהיר, כי אין כל בסיס לקביעה לפיה "זכותו של התובע להגיש תביעה כנגד מספר נתבעים בהליכים שונים בגין אותה תקופת עבודה ובילבד שלא ייגבה כפל תשלומים בגין רכיבי התביעה", לא רק מחמת העובדה שפסק הדין הראשון בהליכים השונים מהוה מעשה בית דין החוסם את דרכו של התובע בהליכים הנוספים, כפי שהובהר לעיל, אלא גם לנוכח החיוב המוטל מכח תקנה 26 לתקנות בית הדין לרכז את כל ההליכים בגין עילת תביעה בתובענה אחת.

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף נוכח השתק עילה שנוצר עם מתן פסק הדין בהליך הראשון, כאשר כלל מעשה בית דין חל לא רק על הצדדים שהיו חלק מההליך הראשון אלא גם על חליפיהם (ר' ס' 7-10 לבקשת הסילוק).

עניין זה מחזק את הקשר שבין הנתבעת כאן לנתבעת אפיקים בהליך הראשון, ואת המסקנה כי מדובר בחברות שיש ביניהן קרבה משפטית כלשהיא.

עם זאת, נקבע מפורשות כי הסכומים הנקובים בו משולמים לתובע בגין תקופת עבודתו "אצל הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן". סוף דבר אשר על כן, שוכנענו כי מדובר במקרה מובהק בו יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

במאמר מוסגר נציין כי אכן קיים טעם לפגם בכך שהתובע לא גילה בכתב התביעה את דבר קיומו של ההליך הראשון ולא עדכן את בית הדין אודות הסכם הפשרה שהתקבל בגדרו, באופן העולה כדי חוסר תום לב. תביעת התובע נדחית על הסף.

לפנינו תביעה לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ונסיבות סיומה.

התביעה דנן הוגשה בחודש אפריל 2019 ובמסגרתה טען התובע כי פוטר מעבודתו לאלתר, ולפיכך הוא תובע פצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

עוד יש לציין כי מנתוני שירות התעסוקה כי לאורך תקופת עבודתו הופרשו עבור התובע סכומים על חשבון הפרשת מעסיק לפיצויים וכן ל "השלמת פיצויים". לנוכח האמור לעיל, משלא הוכח שהתובע פוטר מעבודתו, תביעת התובע לפצוי פיטורים ולפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת- נדחית.

...

על רקע האמור היא טועני כי לתובע יתרת חובה עבור רכיב זה. תחשיבו של התובע בדבר דמי החופשה להם היה זכאי בשלוש השנים האחרונות לעבודתו בהתאם לוותק שצבר – לא נסתר ואנו מקבלים את התחשיב לפיו בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות היה זכאי לפדיון חופשה בסך 10,810 ₪.

. בהתאם להוראות צו ההרחבה הזכות לדמי נסיעות קמה לעובד שהמעביד אינו מעמיד לרשותו הסעה (ודוק - אין נאמר "הסעה מביתו") משאין חולק כי הנתבעת העמידה לתובע הסעה ממחסום תרקומיה ועד לאתרי העבודה ומשהתובע לא צירף כל ראיה ביחס לסכומים שלטענתו שילם בגין הנסיעה מביתו למחסום, ובשים לב לסכומים שממילא הופרשו לשירות התעסוקה בגין נסיעות הרי שהתביעה לתשלום דמי נסיעות נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין אי מתן הודעה לעובד 1,000 ש"ח בגין דמי הבראה 7,604 ש"ח בגין פדיון חופשה 3,574 ש"ח בגין דמי חגים 4,408 ש"ח בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

עוד יש לומר, כי התובע אף לא טרח לציין בפני בית הדין מועד מדויק בו פנה אל הנתבע כאשר ביקש לכאורה לשוב לעבודתו, ולא הביא בפנינו כל ראייה לתימוכין בגירסתו זו. אם כן, אנו סבורים כי התובע כשל להרים את הנטל להוכיח כי פוטר ממקום עבודתו, כאשר עולה מחומר הראיות כי התובע בחר לנתק קשר עם המעסיק ואף היתעלם מהודעותיו ולא מסר דבר לעניין העדרותו מהעבודה וחזרתו הצפויה.

לאור הדברים האמורים, תביעת התובע לתשלום פצויי פיטורין ,דמי הודעה מוקדמת וכן פיצויים בגין אי עריכת שימוע, נדחית.

...

לאור כל האמור לעיל, כעולה מעדות התובע ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבע, הסכום שנותר לתשלום בגין רכיב זה עומד על סך של 1,638 ₪ בלבד.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: אי מתן הודעה לעובד – סך של 5,000 ₪.

ביום 17.12.2019 הגישה המשיבה לבית הדין האיזורי בחיפה תביעה לתשלום פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרישי שכר מינימום והפקדות לקרן פנסיה מהמערערות [סע"ש 43414-12-19].

[וראו עוד: ע"פ 725/16 מחמד איזברגה נ' מדינת ישראל (27.01.2016); המ' 183/52 ש. א. שצ'ופק נ' מועצת עריית תל-אביב-יפו, פ"ד ז 603, 606-605 (1953); אורי גורן סדר הדין האזרחי 732—733 (2013) (להלן – אורי גורן)].

...

המשיבה טענה מנגד כי דין הערעור להידחות, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המערערות עצמן נהגו ברשלנות, כיוון ש"בדיון ההוכחות שהתקיים, המערערות לא דאגו לזמן את המתמלל במועד והמשך הדיון נדחה (ביוזמת המערערות)" (ס' 19 לכתב התשובה); אין מקום להכיר ברשלנות מקצועית של באי כוחה של המשיבה, כיון שתוצאת ההליך לא הייתה משתנה אלמלא הרשלנות [בעניין זה הפנו לע"א (חיפה) 887-08 כהן רפאל נ' פרוכט חנה (17.8.2009) וכן לע"א (ת"א) 68465-12-19 יצחק הוד נ' אלי גיל (15.10.2020)]; המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה ביחס להוכחת הסיבה לקבלת בקשתן לחיוב בהוצאות אישיות; המערערות הגישו את הערעור "בגלגול רביעי" באופן שמבזבז משאבים שיפוטיים ואת זמנם של באי כוח המשיבה.

לאור זאת, ביקשו לדחות את הערעור ולחייב את המערערות בהוצאות ראויות ובשכר טרחת עו"ד. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ומן הכלל אל הפרט: בנסיבות המקרה שלפנינו אנו סבורים כי אין הצדקה לחיוב באי כוח המשיבה בתשלום הוצאות אישיות.

סוף דבר: משלא הציגו המערערות נימוק המצדיק חיוב באי כוח המשיבה בהוצאות אישיות - הערעור נדחה.