לפניי תביעה לתשלום עבור יתרת חוב על סך 188,903 ₪ בגין שילוח ימי שביצעה התובעת לנתבעת.
לטענת התובעת, חברה לשינוע מטענים ועמילות מכס, בחודש מרץ 2014 פנתה אליה הנתבעת, חברה ליצור והפצת צנרות ומערכות השקיה, לצורך קבלת הצעת מחיר למתן שירותי שנוע בנלאומי ועמילות מכס של מטענים שונים לשימקנט שבקזחסטן, לסמרקנד שבאוזבקיסטן ולקישינב שבמולדובה.
עוד נטען כי הוסכם שהתעריף עבור הובלה מישראל לשימקנט או סמרקנד יעמוד על 9,637 $ והתעריף עבור הובלה מישראל לקישינב יהיה 3,315 $ ועוד 245 ₪, תעריפים האלו ניתנו בנפרד מתעריף הבסיס ובנוסף לו.
הצעת המחיר המפורטת מבוססת על מידע שהיתקבל מהלקוח ולא כוללת תשלום בגין אחסנת המטענים, מיסים, חיובים החלים על שיחרור מטענים, דמי שהייה ודמי ביטול הובלה, החלים בנובו.
למחרת הפגישה נשלחה הצעת מחיר מעודכנת בסך 6,500$ להובלה חלקית (היינו מנובו ליעד הסופי) ו 8,259$ להובלה מלאה (היינו הובלה מישראל).
...
אני מקבלת את גרסת התביעה הנתמכת בעדויות, מסמכים, והודעות דואר אלקטרוני מזמן אמת, מהם עולה כי הצעת המחיר הראשונה התבססה על כך שהתובעת תבצע הובלת המטענים רק מנמל נובו ליעד הסופי, כי המטענים יונחו על גבי משטחים, וכי המכולות תִפַּרקנה בנמל נובו באתר בו תנאים מתאימים לפריקת המכולות והכנת המטענים להובלה יבשתית – במסוף חברת הספנות Seago Line (מסוף Nutep).
לסיכום, הואיל ואין חולק כי הנתבעת שילמה 188,750$ בעוד היה עליה לשאת בסך 236,935 $ + 2,709 ₪, עליה לשאת בהפרש בסך 48,187$ ועוד 2,709 ₪.
אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 188,903 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (09/06/15) ועד התשלום בפועל.