תביעה לתשלום עבור שירותי הגברה

] בנסיבת העניין, על רקע חוסר האחידות שבין גרסת התובע לפני פקידת התביעות (בדבר קיומן של 4 עד 6 הופעות בחודש בממוצע) לבין גרסת התובע בבית הדין (בדבר קיומן של שתי הופעות בממוצע בשבוע); ועל רקע העובדה כי גרסת התובע לעניין מספר ההופעות בחודש לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהיא ועומדת בסתירה לכרטסת הנהלת החשבונות שניהל התובע במהלך תקופת העבודה, איננו מקבלים את גרסת התובע לעניין עבודה בהופעות כזמר כפעמיים בשבוע.

בנסיבות העניין, משהכרטסת משקפת גם תשלומים עבור שירותי הגברה שלא כללו שירותי שירה, הרי שיש באמור כדי לצמצם את הקף העבודה בשירה או הנחיה הדורשות שימוש במיתרי הקול.

...

הטענה שלפיה במשך למעלה מעשרים שנה התובע נכנס כל יום לאולפן ההקלטות ומתאמן במשך שעתיים, ואולם, אין אדם כלשהו (למעט אשתו ויכול להיות ילדיו) שיודעים על כך ויכולים להעיד בעניין זה, אינה סבירה בעיננו ולא מצאנו לתת בה אמון.

לאור תשובתו ובהצטרף לאמור לעיל בעניין הכרטסות והצהרתו מול פקיד התביעות, שוכנענו כי התובע בעצמו ראה את עיסוקו כזמר כעיסוק משני וכי לנוכח היקף עבודתו כזמר לא דיווח לרופא המטפל אודות שימוש יתר במיתרי הקול.

סוף דבר לאור האמור, התביעה נדחית.

תשלום סך של 54,000 ₪ +מע"מ עבור מחצית משווי שירותי ההגברה, תאורה ומקרנים בנכוי הוצאות ההפעלה.

כמו כן הוכח כי החל מה-1/2/19 הפסיקה הנתבעת לשלם את התשלומים בגין שירותי תאורה והגברה בסך של 54,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי השיקים שמשכה הנתבעת בגין התשלומים לא כובדו (נספח ט' לתביעה שהוגש וסומן כ-ת/2 ואישורו של נציג הנתבעת בחקירה כי השיקים לא כובדו -פרוטוקול הדיון בעמ' 14 שורות 16-19).

...

גם העובדה שמר ציון בובליל לא התייצב לדיון ההוכחות אין בה להעיד דבר, שהרי הוא לא נתן תצהיר בהליך זה. בשולי החלטתי אבהיר כי לא מצאתי לייחס חשיבות להודעת ה-SMS ששלח מר ציון בובליל לנתבעת טרם קיומו של ההליך ואין בהודעה כדי להוות הודאת בעל דין כי קיים חוב של התובעות לנתבעת.

אשר לטענת הנתבעת, כי התובעת לא צרפה קבלות על רכישת החלקים שהוחלפו במערכת המיזוג ועל כך שהצעת המחיר אינה מפרטת את עלותם של חלקים אלו: מצאתי לדחות טענה זו. התביעה היא לתשלום עבור שירות ולא לתשלום עבור אספקת מוצר.

הנטל להוכיח טענה זו הוא נטל מוגבר (ע"א 392/64 ע"א 614/84 **** ספיר נ' דוד אשד (9.4.87)).

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, משדחיתי טענות הנתבעת, כי לא אישרה את הצעת המחיר, כי העבודות לא בוצעו וכי התובעת עשתה יד אחת עם מנהל הנתבעת על מנת לחייבה בסכומים שלא כדין - התביעה מתקבלת במלואה.

לפיכך: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 60,840 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,300 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח. אעיר, כי מצאתי לפסוק ההוצאות על הצד הנמוך, לאחר ששקלתי טענות הצדדים לעניין זה ובשים לב לנסיבותיו של מקרה זה, לרבות לעניין טענות הנתבעת בדבר גובהה של הצעת המחיר לעומת הצעת המחיר השנייה וביחס לסכומים ששילמה התובעת בפועל לקבלן המשנה מטעמה.

בסיום החקירות, לאחר שנערכה הפסקה על מנת לאפשר לצדדים לעבור על הפרוטוקול, מסרו באי כוח הצדדים תמצית סיכומים בכתב והשלימו סיכומיהם בעל פה. בתביעה העיקרית, מעוף מבקשת לחייב את ג'י לפצותה בגין הסחורה שהושמדה ופגיעה במוניטין בסך כולל של 292,246 ₪ וזאת כפצוי בגין נזק שניגרם מהפרת ההסכם, כפצוי בגין הנזק שניגרם מהתרשלות ג'י או כפצוי לפי עוולת הפרת חובה חקוקה בגין הפרת סעיף 2(ב) לחוק השומרים על ידי ג'י. בתביעה שכנגד, ג'י מבקשת לחייב את מעוף לשלם עבור השירותים אשר סופקו למעוף בחודשים מאי – אוקטובר 2018 בסך כולל של 181,153.66 ₪.

יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בע"א 1176/17 לחוביץ נחמיה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, (18.02.2018) כי: "כידוע, לא כל מי שעוסק בשמירה נחשב כשומר במשמעותו בחוק השומרים (רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 817 (2003)) אלא נידרשת החזקה המבוססת על מידת השליטה המעשית של השומר בנכס מושא ההחזקה (ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין, פ"ד ל(1) 716 (1976))." ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 817 (2003) נקבע כי אחריות מוגברת כשומר בשכר תוטל כאשר ההחזקה באה לידי ביטוי במידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת.

...

המסקנה המתבקשת היא, כי לו היו מובאות ראיות אלה, היה בהן ללמד כי הסחורה התקלקלה ללא קשר להתרשלות של השומר.

מסכום זה הוסכם בהתכתבות שנעשתה בין הצדדים (נספח ג לתצהיר חמי) כי יופחת סך של 13,923.83 ₪ + מע"מ (= 16,290.88 ₪) שהינו הסכום אשר נרשם על הכרטסת בכתב יד. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי למעוף חוב כלפי ג'י בגין שרותי השמירה בסך של 195,781.14 ₪ בהתאם לכרטסת (נספח ד לתצהיר חמי) אשר אושר למעשה בחקירתו הנגדית של יוסי.

סיכום התביעה העיקרית נדחית במלואה.

תיק איחוד תיקים וניהול הליכי הוצאה לפועל - התובע לא צירף הסכם שכר טירחה והדיון הוא בראי ההתיחסות אליו בשטר החוב שהגיש התובע בתביעה הראשונה נטען לשכר טרחה בסך 70,000 ש"ח. תיק דנזר - כאמור לעיל בסעיף 3ז נטען לשכר טרחה בסך 60,000 ש"ח. בנוסף לחתימת הסכמי שכר הטירחה, טען התובע, שהנתבע 1 חתם גם על שטר חוב ריק, כבטוחה לתשלום שכר הטירחה (עמ' 23 לתצהיר התובע).

נקבע, כי "יש להזכיר את ההלכה הנוהגת לעניין החובה הכללית המוגברת המוטלת על עורך-הדין, מכוח חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו (סעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961; רע"א 6222/13 משה סטרוגנו, עו"ד נ' שלמה שרבט פסקה 13 (17.11.2013)), בין היתר, נפסק כי עליו לערוך הסכם שכר טירחה בכתב, שאם לא כן יישא בסיכונים הנובעים בשל מחדלו לעשות כן (רע"א 4723/05 שלמה לוי נ' יהונתן ברוש (12.9.2005); רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' גנא פאעור (8.10.2007); ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004))". (תא (י-ם) 20955-05-12 יחזקאל ביניש, עו"ד נ' אהרן כהן, מיום 9.12.2013).

בהיעדר הוכחות לטענות, הן נדחות ובהתאם ישלם הנתבע 1 לתובע את מלוא שכר הטירחה עבור שירותיו המשפטיים.

...

התובע לא הציג ראיות להוכחת הסכום הנוסף לו זכאי לשיטתו ולו משכך נדחית טענתו.

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובע סך 390,000 ש"ח ממנו יקוזז סך 60,000 ש"ח עבור שתי המחאות בסך 40,000 ש"ח ו-20,000 ש"ח שהצדדים מסכימים שהתובע קיבל עבור חובו ממר פרלמן, שאינו צד להליך (ש' 30-33 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.1.2023).

משכך ישלם הנתבע 1 לתובע סך 330,000 ש"ח. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה אך בחלקה, ישא הנתבע 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 33,000 ש"ח. אף שהתביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחתה, ישא כל צד בהוצאותיו, בנסיבות בהן הודו הנתבעים 2-4 שסייעו לנתבע 1 ברישום פיקטיבי של הנכס.