תביעה לתשלום עבור עבודות בניה שלד וציפוי חוץ באבן

מהות התביעה והמחלוקת ענייננו בתביעה כספית בסכום של 212,774 ₪ בגין יתרת התמורה אשר לטענת התובעת על הנתבעים לשלם לה עבור עבודות בניית שלד שביצעה עבורם, ובתביעה שכנגד בסכום של 243,000 ₪, שעניינה עלויות עודפות שנגרמו לנתבעים עקב היתנהלותה של התובעת, עלות ביצוע עבודות שלא הושלמו על ידה ופיצויים מוסכמים בגין איחור במסירת השלד.

ראו בעיניין זה, בין היתר, תא (י-ם) 2625/00 גביר קבלנים לעבודות בנייה ופיתוח בע"מ נ' עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ. בתא (ב"ש) 48966-12-10 א.ח. 2003 בניה ניהול והשקעות בע"מ נ' יורו - ישראל (י.ש) בע"מ, ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לבחון את התוספות הנדרשות לגופן: "ככל שהדרישות לתוספת נובעות מכך שהתובעת נטלה על עצמה סיכון שהיתממש לרעתה, או קוותה לתוצאה מסוימת אשר לא התגשמה בפועל, המדובר בסיכון הכלול בהסכם הפאושלי ואין היא יכולה לידרוש מהנתבעת תשלום נוסף. כך למשל, אין התובעת זכאית לפצוי בגין עליית מחירי הברזל במהלך ביצוע ההסכם, שכן המדובר בסיכון מובהק אותו נטלה על עצמה עת חתמה על הסכם פאושלי. עם זאת, ככל שהדרישות לתוספת נובעות מדרישות חדשות של הנתבעת אשר באו לאחר החתימה על ההסכם בין הצדדים, הרי שאין מדובר בסיכון אותו נטלה התובעת על עצמה והנתבעת, אשר דרשה תוספות אלה, היא שצריכה לשאת בעלותן" (שם, עמ' 18 - ההדגשה לא במקור).

מלינה נישאל אם הנתבע הסכים שהקבלן ישאיר קיר בטון חשוף ללא חפוי והוא יישא בציפוי האבן משני צדדיו, השיב כי אינו יודע והוסיף "אני יודע שהוא הסכים לבניית קירות בטון במקום קירות דבש. האם בשלב זה הוא לקח בחשבון שיידרש לעשות ציפוי אבן, אני לא בטוח, לא זוכר, אני מניח שכן" (עמ' 46, שו' 33).

ב"כ התובעת טען כי בתמונה מס' 17, מבין התמונות שהנתבע הגיש, מיום 14.8.14, ניתן לראות כי השלד היה גמור ומה שנותר באותו מועד, עבודות הפיתוח שטרם נימסרה תוכנות בגינן, ואולם לא ניתן על סמך תמונה של המבנה מבחוץ, לקבוע ממצאים לגבי עבודות הפנים, בתוך השלד.

...

אוסיף כי איני מקבלת את עדותו של מלינה במלואה לעניין תקופת העיכוב שנגרמה עקב העבודות הנוספות שנדרשו, הן מפני שאינה עולה בקנה אחד עם המייל ששלח בחודש אוגוסט 2014, הן בשל התמונות שהגיש הנתבע והן מפני שאין זה סביר כי הזמן שהיה כרוך בעבודות הנוספות, לשיטתו, תואם את פרק הזמן אשר מלכתחילה שני הצדדים סברו כי הוא מספיק לצורך ביצוע כל עבודות השלד! לאחר שלקחתי בחשבון את היקף העבודות הנוספות, את הזמן הנדרש לקבלת החלטות מתאימות הכרוכות באותן עבודות, את פרק הזמן אשר מלכתחילה סוכם לביצוע העבודות ולאור כלל העדויות, אני מייחסת עיכוב לתקופה של חודשיים לשינויים שנדרשו ובוצעו ואת יתר התקופה למחדלי התובעת, וכפועל יוצא מכך, אני מחייבת את התובעת בתשלום פיצוי מוסכם עבור תקופה של שלושה וחצי חודשים (105 ימים), בסכום של 52,500 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בנוגע ליתרת התמורה שלא שולמה בסכום של 50,000 ₪, ובנוגע לעבודות נוספות בסכום של 55,280 ₪ (17,280 ₪ +38,000 ₪), ובסה"כ בסכום של 105,280 ₪, בתוספת מע"מ- סכום של 123,177 ₪ כולל מע"מ. מנגד, אני מקבלת את טענותיהם של הנתבעים בחלקן וקובעת כי הם זכאים לפיצוי מוסכם בסכום של 52,500 ₪, ולעלות עבודות נוספות בסכום של 8,815 ₪ (סכום של 6,860 ₪ בצירוף פיקוח הנדסי ומע"מ לפי חוות דעת השמאי), ובסה"כ סכום של 61,315 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות בסכום של 2,000 ₪ [footnoteRef:14] ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

בין הצדדים נכרת החוזה היסודי (המכונה ביניהם "חוזה פאושלי") לבצוע עבודות אבן באתר הבנייה, בסך כולל של 3,700,000 ש"ח. סכום זה לא כלל מספר עבודות חריגות, והזמנת עבודות אלה, לרבות התשלום עבורן, הוסדרה בחלקה בחוזה ובחלקה מחוצה לו. ואכן, הוסכם כי ר. לנדסמן הזמינה מא. לוי עבודות חריגות נוספות בסכום מוסכם של 1,113,659 ש"ח. ר. לנדסמן שילמה לא. לוי סך כולל של 1,113,659 ש"ח בגין עבודות שבתוך החוזה היסודי ובגין עבודות שמחוצה לו. נציג א. לוי נהג לידרוש בעל־פה לאורך תקופת העבודה כספים בגין עבודות שבוצעו.

על כל אלה הוציאה ר. לנדסמן את הסכומים לפי הגרסאות הבאות: בכתב התביעה־שכנגד נאמר כי הסכומים שהוצאו לאחר נטישת א. לוי הם (הסכומים אינם כוללים מע"מ): · חומר גלם בסך של 357,250 ש"ח · סך של 140,000 ש"ח לניקוי הלכלוך ופסולת הבניין שהותירה אחריה א. לוי · נשכרו מנופי עזר בעלות של 85,500 ש"ח · כלי אצירה וחומרי עזר (באלות) בסכום של 30,000 ש"ח · תשלום בגין עבודות קבלן האבן (פתחיה) ששכרה בסך 111,250 ש"ח · הקמת פיגום והפרשים מפיגום קודם בעלות של 22,400 ש"ח · דמי ניהול לעצמה בגין ניהול העבודות בסך 111,960 ש"ח בסה"כ 858,360 ש"ח. בתצהירו נקב מר קרן בסך של 35,000 ש"ח בגין ניקיון האתר כסכום שהוצא בגין נטישת א. לוי את האתר.

בית־המשפט בחן את החשבוניות שצורפו לתצהיר: · חשבון מאת קעא נור משועפט בסך כולל של 600,000 ש"ח עבור עבודות השלמה לשלד, מתוכם ישנו פרק ניקיון בסך של 119,000 ש"ח תחת הכותרת "ניקיון כללי בכל הבניינים". החשבונית מציינת כי נגבו 119,000 ש"ח לפני מע"מ בגין "ביצוע עבודות בניה ותיקונים בפרויקט משכנות האומה" ביום 01.06.15 ולא בגין ניקיון.

כמו כן לא ברור מדוע היה צורך בהנפת חומרים רבים של מלט, חול, שומשום וכד' דוקא בחודש 09/15, החודש האחרון לעבודתו של פתחיה, ומנגד לא נידרש תשלום עבור אף הנפה או שנוע של אבני ציפוי.

...

לשיטת ר. לנדסמן, הייתה נטישת האתר יזומה, לאחר שא. לוי הגיעה למסקנה שלא כלכלה את צעדיה בצורה נבונה, וכי ביצוע גמר העבודות שלהן התחייבה במחיר החוזה היסודי עלול היה לגרום לה הפסדים.

התוצאה היא כי אין לקבל את תצהירו ועדותו של דובי קרן כהוכחה לעניין ההצדקה בהורדת סכום ניקיון של 11,340 ש"ח בחשבונות 13 ו־14.

תביעת לשון הרע של א. לוי נוכח קביעת בית־המשפט כי נטישת האתר על־ידי א. לוי היוותה הפרה בלתי־מוצדקת של החוזה בין הצדדים, יש לדחות את תביעת לשון הרע של א. לוי בהיעדר עילה.

לטענת התובע בכתב התביעה, סיכמו בעלי הדין על תמורה בסך של 322,500 בצרוף מע"מ עבור בניית 3 צימרים, וסך של 152,500 ₪ בצרוף מע"מ עבור בניית צימר נוסף ויחידת דיור על גג בית הנתבע (להלן: "יחידת דיור").

תחילה, אפנה לעדותו של אבירם בעמוד 7 לפרוטוקול, המתאר כך את שלבי בניית הצימר: ריצפת בטון, קירות, קורות גג, ציפויים מבחוץ, גג, מחיצות פנים, מדרגות, רצוף, קרמיקה אסלות, חלונות, צבע.

בתצהירו של הנתבע נטען כי לקראת סוף חודש יוני 2015, עמד צימר אחד בשלד בלבד, ויתר הצימרים היון חסרים, רעפים, מדרגות, כלים סניטרים, חלונות אלומיניום, חפוי אבן בקירות החוץ ונדרשו בכולם עבודת נגרות, צבע, חשמל וריצוץ.

משכך, ונוכח הצעת המחיר ת/8, לפיה נקבע, שהתמורה עבור בניית צימר 70,000 ₪, גלריה, 30,000 ₪, ופרגולה 7,500 ₪, אני קובעת כהלן: תשלום עבור צימר ראשון, בוצע כ- 80% מהעבודה של צימר וגלריה.

...

לסיום חלק זה, אני קובעת כי אין כל ממש בתביעה שכנגד ודין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

לסיכום, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום כספי על סך של 120,000 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

הנתבעים הגישו את המסמכים הבאים: בקשה להיתר בניה או לשימוש במקרקעין שהוגשה מטעם התובעים לעריית אילת במרץ 2008 לצורך קבלת היתר לעבודות שבוצעו בביתם (סומן נ/1); חוות דעת מטעם ב.ר.ו.ש – רונן וייזל שמאים מיום 17.1.2010 בנוגע לנזק שניגרם לביתם של התובעים כתוצאה מדליפה מצנור מים בחדר הרחצה (סומן נ/2); תשריט ומכתב מאת המודד ויטלי סוסניצקי מטעם מדידות אילת הנדסה (1996) בע"מ, מהם עולה כי ביום 23.3.2015 נמדד החלק הצפוני בביתם של התובעים ונימצא שהקיר הצפוני ניבנה בשטח צבורי פתוח (סומן נ/3, נ/4); מכתב מאת חתומה האדריכלית אושר טובלי ממנהל הנדסה, אגף רשוי ופקוח על הבנייה, מיום 4.11.2015, לפיו נוכח המדידה שביצע ויטלי סוסניצקי ניתן לקבוע כי קיר התמך הצפוני של המיגרש נמצא בשטח צבורי פתוח, מחוץ לגבולות המיגרש של הבית (סומן נ/5); הצעת המחיר שנחתמה על ידי הצדדים (סומן נ/6); צילומים של החומה הצפונית, החומה נראית בנויה בלוקים כאשר באחת התמונות בלוק אחד שבור.

לפיכך, אף אם מדובר בבעיות חוזרות ונישנות שמקורן באי התאמת בניית שלד הבית לתנאי השטח, הרי שלא הנתבע הוא שאחראי לכך, אלא יתכן והקבלן או מי שתיכנן בזמנו את הבית הוא הנושא באחריות לליקויים היסודיים של הבית, מבלי לקבוע כל מסמרות בעיניין זה במסגרת ההליך דנא.

התביעה שכנגד מבוססת אם כן על שני ראשים: האחד, יתרת התמורה שטרם שולמה לנתבעים בגין העבודות המפורטות בהצעת המחיר בסכום של 30,500 ₪; השני, מלוא התמורה עבור ביצוע עבודות נוספות עליהן סיכמו הצדדים בעל פה לאחר שסוכם הקף העבודה ועלותה בהצעת המחיר.

לפי הנתבע, רשימת העבודות הנוספות בתמורה לתשלום נוסף של 140,000 ₪, כללה את המלאכות הבאות: הוצאת אבן מישתלבת בחלק האחורי של הבית; יציקת בטון נוספת בחלק האחורי (חנייה ופינת אוכל); שפוץ ובנייה של שירותים בחלק האחורי; עבודות אינסטלאציה באזורים נוספים בבית; החלפת ברזים בקומה העליונה; עבודות ריצוף בכל חלקי הבית; עבודות גבס נוספות; מערכת ביוב חדשה; הגדלה של קיר החיץ; הנחת קו ביוב לבריכה; הגבהת הגדר הסמוכה לבריכה; הרכבת ספי חלונות; הגבהת החומה במטר נוסף, ציפוי בטייח וצביעה.

...

מכל המקובץ עתרו התובעים לקבלת פיצוי מאת הנתבעים בסכום של 780,720 ₪.

מכל המקובץ, מתבקשת המסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בהליך זה כדי להוכיח את ביצוען של העבודות הנוספות ובנגזר מכך קיומו של החוב הנתבע על כלל רכיביו.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום כולל של 38,000 ₪, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, בצירוף ריבית והצמדה כדין, שיחושבו ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבעים נדחית במלואה.

אלו הם איפוא, הנזקים אשר על-פי טענות התובעים הם זכאים לפצוי בגינם: החזר תשלום ריבית פיגורים, אשר לטענתם נגבתה מהם שלא כדין (35,238 ₪); חיובם בתוספת תשלום עבור עבודות שלטענתם לא הצדיקו תשלום נוסף (12,130 ₪); תשלום שנדרשו לשלם עבור מס רכישה בשל מחדלים נטענים של הנתבעות (8,366 ₪); נזק שניגרם לתובע בשל ירידת ערכה של דירת מגוריו הקודמת (120,000 ₪); נזק שניגרם לתובע בשל כך שנאלץ ללוות הלוואת גישור (37,899 ₪); נזקים שנגרמו לתובעים 2 ו-3 כתוצאה בשל כך שנאלצו להאריך את תוקפה של בטוחה לגרירת משכנתא (9,650 ₪); נזקים שעניינם ליקויי בנייה (13,420 ₪); פיצוי בגין עוגמת נפש (30,000 ₪).

למרות האמור, ביום 13.11.2000 הודיעו הנתבעות כי תנתן ערבות בנקאית להבטחת תשלומי התובע, אך על התובע יהיה לשאת בעלותה (נספח ו של תצהיר התובע), וביום 22.11.2000 הודיעו הן על סיום בניית השלד (שם, נספח ז).

התובעים טוענים כי לא היה מקום לחייבם בתשלום זה וכי על הנתבעות אף להשלים את עבודות הגמר בעליית הגג, ובהן: חפוי גבס ובידוד קיר ההפרדה בין הדירות והקירות ההיקפיים בעליות הגג; חפוי גבס לגג הרעפים; ריצוף השטח הפנימי והקמת מחיצות פנימיות; מעקות בחניה; חפוי אבן בחניה.

לביסוס טענותיהם מפנים התובעים אל המפרט הטכני המצורף להסכם, הכולל: ריצוף כל שטח הדירה (סעיף 3.7); ציפוי קירות פנים בגבס (סעיף 3.5); מחיצות פנימיות מגבס (סעיף 2.7); ציפוי קירות חוץ באבן (סעיף 2.11).

בנסיבות אלו, שבהן אין בידי התובעים כל ראיה להסתמך עליה, יש לדחות את תביעתם בעיניין האמור, על שני ראשיו: הן בעיניין טענתם כי חויבו בתוספות תשלום ביתר, הן בעיניין העבודות הנוספות שלטענתם, על הנתבעות להשלים ביחידות הדיור שרכשו מהן.

...

התוצאה היא אפוא, שהתובעים זכאים לסעד הנתבע בשל ירידת ערך דירתו של התובע ובשל הריבית שנדרש לשלם בשל נטילת הלוואת הגישור ופירעונה המוקדם.

אין לקבל את טענת הנתבעות כי משהתברר שלא היה בידי התובעים חוות-דעה של מומחה מטעמם, אין לאפשר להם להסתמך על חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

סך הכול תשלמנה הנתבעות, יחד ולחוד, לתובעים סך של 246,207 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים הנקובים לעיל.