תביעה לתשלום עבור חלקי חילוף לרכב בגין מעילה של עובד

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 11054-11-19 04 יולי 2021 לפני: כב' השופט יוחנן כהן גברת רחל מצרי – נציגת ציבור (עובדים) מר מרדכי בסר – נציג ציבור (מעסיקים) תובעת נורית כהן ע"י עו"ד אברהם אלבו ואח' נתבעים 1. פנל מטבחים א. כהן בע"מ 2. אמנון כהן 3. אילה טובי ע"י עו"ד נדב דלומי פסק דין (חלקי)

כאמור לעיל, הבקשות שבפנינו הן למחיקת חלק מעילות התביעה, שקדמו לחודש 11/2012, ולכן בשים לב למועד הגשת התביעה, לשיטת הנתבעים, חלה עליהן היתיישנות ויש לסלקן על הסף.

לטענת הנתבעים, שולמו לתובעת כספים גם בגין שעות נוספות ואחזקת רכב.

באשר לימי המחלה של התובעת, טענו הנתבעים כי התובעת ניצלה 90 ימי מחלה ולא 120 ימים כנטען בתביעתה והחישוב של הכפלת שכר יום העבודה כפול 30 ימים שגוי (כיוון שאין 30 ימי עבודה בחודש) ונוסף על כך, בחודש 01/2016 שולמו לתובעת דמי מחלה בסך 10,975 ₪, על אף שהיא ניצלה את מלוא ימי המחלה ותוך שהיא נכנסת ליתרה שלילית ולכן, נטענה טענת קזוז.

כמו כן, בחודשים 01/2016 עד 06/2016 המשיכה הנתבעת 1 להפריש עבור התובעת כספים לפנסיה תוך שהנתבעת נושאת הן בתשלום חלקה והן בתשלום אותו היה על התובעת לשלם ולפנים משורת הדין.

על בסיס השימוע הפרונטלי ועל בסיס חילופי התכתובות בין הצדדים ומשלא המציאה התובעת אישור רפואי המעיד כי היא כשירה לשוב לעבודה, למרות שנתבקשה לעשות כן – החליטה הנתבעת 1 על פיטורי התובעת, ולכן, לטענת הנתבעים, הרי שפיטורי התובעת נעשו כדין.

...

באשר למחלוקת בין הצדדים בנוגע לתקופה שהתובעת נעדרה מעבודתה ולגבי השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד, מהם מספר ימי המחלה שניצלה התובעת והאם ניצלה את מלוא מכסת ימי המחלה הצבורים לה, אנו סבורים כי אין כאן מקום לדון בבקשה זו כעת, שכן היא נוגעת לעיקרי התביעה ונראה כי קיימות גם מחלוקות עובדתיות בין הצדדים בנוגע לתקופה שבין השנים 2016 עד 2018 – יש לדון במחלוקת זו במסגרת ניהול התיק העיקרי.

סוף דבר הבקשה מתקבלת חלקית כמפורט לעיל.

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש לחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד החלטה זו ועד התשלום בפועל.

] ממוצע תקופתי ליום בק"ג של הנתבע הנתבע ממוצע תקופתי של העובד המחליף העובד המחליף מיום 6/12/16 ועד 18/3/18 10,851 חודשים 3-5/2018 11,175 אפריל 2017 10,206 אפריל 2018 10,539 חודשים 3-5/2017 10,532 חודשים 3-5/2018 11,175 כאמור המעסיקה לא הציגה כל חישוב נגדי מטעמה, לרבות לא בסיכומי התגובה, ומכאן שחישובי העובד בעיניין זה לא נסתרו.

לשם ההמחשה להן דוגמא: מס' תעודה חברת הובלה מס' רשוי תאריך כניסה כניסה יציאה משקל כניסה משקל יציאה משקל לקוח שם החומר 644753 משרד הבטחון 74-706-12 06/12/2016 13:05 13:54 30,600 16,120 14,480 י.ר.א.ב צפון אשפה ביתית עוד נציין כי המעסיקה לא צרפה חשבוניות או כל אסמכתא אחרת ממנה ניתן ללמוד על התשלומים בהן נשאה עבור ההטמנה במועדים הרלבאנטיים לתביעה הגם שמנכ"ל המעסיקה אישר כי הוא עובד רק עם חשבוניות[footnoteRef:21].

על כן, בעקבות מעשי העובד עליו לשלם למעסיקה את הסכומים הבאים: סך של 149,000 ₪ עבר דמי היטל והטמינה בהם נשאה המעסיקה עבור כל טון פסולת בתקופת הגניבה; סך של 192,000 ₪ בגין אובדן רווח שהופק על ידי העובד בשל מעשי הגניבה; סך של 26,250 ₪ בגין עליות הדלק בהן נשאה המעסיקה בשל נסיעותיו הפרטיות של העובד כל יום מנהריה לג'דידה מכר; סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש.

בענין יוליה יצחקוב[footnoteRef:32] פסק בית הדין הארצי סכום של 25,000 ₪ כפצוי בגין נזק לא ממוני בשל מעילת עובד בכספי המעסיק, וזאת בנוסף לסכום גניבה שהוכח באותו מקרה בסך 41,000 ₪.

המעסיקה תבעה סך של 26,250 ₪ בגין הוצאות דלק ואחזקת רכב בהן נשאה לגירסתה בגין נסיעות פרטיות שביצע העובד וגם זאת ללא שהציגה כל ראיה שתתמוך בכך.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת חלקית באופן כזה שאנו קובעים כי על העובד לשלם למעסיקה סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 17,364 ₪ להם זכאי העובד במסגרת התביעה שכנגד בגין הרכיבים דמי הבראה (2,686 ₪), הפרשות פנסיוניות- תגמולי מעביד (2,700 ₪) ופדיון ימי חופשה (11,978 ₪).

...

על כן, אנו סבורים שבנסיבות אלה, אין מקום לחייב את העובד בפיצוי ממוני בגין מעשי הגניבה, אך יש לחייבו בפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪.

גם כן נציין כי בחקירתו מנכ"ל המעסיקה כלל לא נשאל בעניין זה. בנסיבות אלה ומשלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענות העובד, תביעתו ברכיב זה נדחית.

לא מצאנו לנכון לפסוק לעובד פיצוי בגין הלנה ברכיב זה. דמי הבראה: הצדדים הסכימו בדיון המוקדם כי העובד זכאי לסך של 2,686 ₪ בגין דמי הבראה[footnoteRef:50].

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת חלקית באופן כזה שאנו קובעים כי על העובד לשלם למעסיקה סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 17,364 ₪ להם זכאי העובד במסגרת התביעה שכנגד בגין הרכיבים דמי הבראה (2,686 ₪), הפרשות פנסיוניות- תגמולי מעביד (2,700 ₪) ופדיון ימי חופשה (11,978 ₪).

תביעת העובד בגין רכיבים –הפרת חוק הגנת השכר, אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, אי עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחית הכל כמפורט לעיל.

התביעה העיקרית עניינה הטענה כי העובד נטל לכיסו כספים השייכים לחברה המעסיקה, העוסקת בייבוא ושיווק חלקי חילוף לרכב.

כספי המכירות לזוקילנד מעולם לא הגיעו לידי התובעת, ולפי קצב המכירות שהוכח בתקופה האחרונה, על הנתבע לשלם עבור המעילה במכירות לא מתועדות סך 102,141 ₪ כולל מע"מ. הנתבע הנפיק חשבוניות זכוי פיקטיביות רבות למול המכירות לזוקילנד בשנים 2015 – 2017, בשיעור 92% מהמכירות.

הגרסה לפיה התובעת ביקשה מן הנתבע לשוב לעבודה באותו מעמד אינה מתיישבת עם העובדה שבסיום אותה פגישה נימסר לידיו מכתב פיטורים שהוכן כבר מבעוד מועד (נספח 7 לתצהיר מר אורן כהן), בזו הלשון: "אנו מודיעים לך בזאת על פיטוריך מהחברה לאלתר עקב מעילה חמורה בכספי החברה.

בעע (ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בעמ - לירון אהרון בן יאיר (16.8.15), נפסקו כך, במקרה קל לעין שיעור, בעיניינו של עובד שהקים עסק עבור רעייתו שלא על חשבון שעות עבודתו אצל המעסיק, הדברים הבאים: "במסגרת יחסי העבודה חלים בין הצדדים יחסי אמון. חובות האמון הן דו - סטריות, ואינן נחלתו של צד אחד בלבד. במסגרת חובות האמון רשאי המעסיק להניח כי עובד, המועסק אצלו במשרה מלאה, מקדיש את כל מרצו לטובת מקום עבודתו". על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בעניינינו.

...

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין רכישות במזומן בשבוע העבודה האחרון של הנתבע בסך 4,263 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

הנתבעות טענו, כי דו"ח החוקר אימת את חשדותיהן של הנתבעות והעלה, כי התובעת הונתה את הנתבעות, בשיתוף פעולה עם יעקב מילר, באמצעות הנפקת חשבוניות פיקטיביות בגין שנת 2015, אשר יעקב מילר אישר אותן לתשלום, ובהן חויבו הנתבעות, בגין סחורה עבור רכבים פרטיים וכלי חקלאיים (חלקי חילוף, מצברים, תוספים, שמנים, ועוד) שהתובעת לא סיפקה, בסך של 769,532 ₪ בתוספת מע"מ בשנת 2015, היא השנה שנחקרה על ידי החוקר.

בסיכום טענותיהם ביקשו הנתבעות לתקן את סכום התביעה ולהעמידה על סך של 596,740 ₪ בתוספת מע"מ. נטען, כי בעת הכנת התצהירים הסתבר, כי כמה רכיבים הוקלדו פעמיים לטבלה ועל כן יש לתקן ולהפחית את סך ההונאה לסך של 596,740 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעות טענו, כי עצם זה שההונאה בוצעה בשיתוף פעולה עם עובד של הנתבעות, יעקב מילר, לא מוריד מאחריות התובעת להונאה, שכן נכון שהעובד הפר את חובת הנאמנות למקום העבודה, אך היתה זו התובעת שחייבה את הנתבעות, מדי חודש, בגין סחורה שלא סיפקה וקיבלה תשלום בגינה, וכל האחריות מונחת על כתפיה.

ככל שהתזה הנה הפוכה, מה שלא נטען על ידי הנתבעות, ובפועל התובעת כן סיפקה את כל החלפים והציוד שנכלל בחשבוניות אך הציוד מצא את דרכו מחוץ לחצרי הנתבעות, אף שנירשם במירמה, כי החלפים הותקנו ברכבי הנתבעות, לא הוצג מה נעשה עם חלפים אלו וכיצד התובעת קיבלה את חלקה במעילה.

...

על כן, דרישה זו דינה להידחות.

למען הסדר הטוב אבהיר, כי אין סתירה בין המסקנה אליה הגעתי בעניין התביעה העיקרית לבין המסקנה בעניין התביעה שכנגד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וכן על דחיית התביעה שכנגד.

אלדן טענה, כי מסקנה זו מתחדדת נוכח עילות התביעה שבגינן הוגשה בקשת האישור, שכן המבקשת בבקשת האישור העלתה טענות, הן מכוח חוק החוזים האחידים, והן מכוח חוק הגנת הצרכן, אולם מאחר והמבקשת כלל לא היתקשרה בהסכם להשכרת רכב עם אלדן, הרי שטענותיה הנוגעות להפרת המשיבה את חוק החוזים האחידים ואת חוק הגנת הצרכן, רלוואנטיות למערכת היחסים המתקיימת בין אלדן למומנטום, שכן היא זו שהתקשרה עם אלדן ואף שילמה לה עבור נסיעת המבקשת בכביש 6, כאמור לעיל.

בהקשר זה טענה אלדן, כי מתן פרשנות אחרת, המעניקה זכויות מכוח חוק הגנת הצרכן לעוסק, וקל וחומר לעובד של עוסק, שחוק הגנת הצרכן אינו חל עליו, תיפרוץ את גדרי חוק הגנת הצרכן, ותאפשר הגשת תביעות צרכניות עקיפות ע"י צדדים שלישיים בגין תנאי עסקה שחוק הגנת הצרכן אינו חל ואינו אמור לחול עליה.

ולענין זה הוסיפה אלדן וטענה, כי ממילא מומנטום זוכתה בגין החלק הארי של סכום החשבונית כאמור, בעקבות פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שהוגש לאישור בית המשפט בת"צ 56926-05-13 קפלן נר אלדן (6.7.15) (להלן: "ענין קפלן"), לו מומנטום הייתה צד. כך או כך, אף באם לא זוכתה המבקשת עצמה על ידי מומנטום, מקום בו עילת התביעה של המבקשת נגזרת מעילת התביעה של מומנטום, הרי שברגע שזוכתה מומנטום ואין בידיה עילת תביעה, הרי שאף למבקשת אין עילת תביעה כנגד אלדן.

לטענת אלדן, משהמבקשת צרפה לבקשת האישור את החשבונית שהופקה למומנטום אך לא צרפה אף את חשבונית הזיכוי, יש בכך בכדי ללמד על חוסר תום ליבה, שכן היא הציגה בפני בית המשפט תמונה חלקית ומטעה של הדברים או למצער את העדר כשירותה של המבקשת לשמש כתובעת מייצגת משלא ערכה בירור עובר להגשת בקשת האישור.

במסגרת תשובתה לבקשה למחיקה על הסף, טענה המבקשת, בין היתר, כי ככלל, אין מקבלים בקשה לסילוק על הסף במסגרת בקשה לאישור שהנה בקשה מקדמית לכשעצמה וכי מקרה זה אינו החריג שבחריגים המצדיק קבלת בקשה כאמור וכי אף אילו היה בית המשפט סבור כי יש לסלק את הבקשה על הסף, הרי שלאור טיבה של העילה זהו המקום לעשות שימוש בהוראת סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, ולהורות על החלפת המבקשת במבקש חלופי בעל עילת תביעה אישית.

...

אני מקבלת את הבקשה לתיקון בכל הנוגע לעניין פנגו (אם כי לטעמי ענין זה אינו מצריך את תיקון הבקשה לכשעצמו).

אני מורה על מחיקת המשיבות 4-5 מבקשת האישור המתוקנת.

אני מקבלת את בקשת אלדן למחיקת בקשת האישור שהוגשה על ידי המבקשת ובקשת האישור כנגד אלדן מבוססת כעת על תביעתו האישית של פרופ' בודסקו.