תביעה לתשלום נזקים בעקבות נטילת מפתחות משאית ללא רשות

מבוא לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לנוסע באופנוע, שלא בוטח בביטוח חובה, ואשר שייך לאחיו (צד ג' 2).

    נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: (1)        מי שגרם לתאונה במתכוון; (2)        מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964), וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3)        מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (4)        מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע; (5)        מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6)        בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו." (הדגשות לא במקור)

בעל הרכב – צד ג' 2 טען כי לא ידע ולא הרשה לאחיו לקחת מפתחות האופנוע, ברם הפסיקה קובעת כי היה עליו לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע השמוש שלא ברשות, וזאת לא עשה, עת השאיר את המפתחות על שולחן החדר השינה אותו הוא חולק עם אחיו, והם היו למעשה נגישים לנהג (ראו לעניין זה פרוטוקול דיון מיום 21.2.21, עמ' 4 ש' 19-22, עמ' 9 ש' 2-6).

לכאורה, הייתי אמורה לפסוק סכום גבוה יותר, אלא שהתובע לא הפריד בעילות התביעה בין הנתבעים ולא הפנה תחשיב גבוה יותר כלפי נתבע 1, בהתאם לדיני הנזיקין, ולכן יסתפק התובע בסכום זה. הפסד שכר לעבר עובר לתאונה הישתכר התובע כעוזר נהג משאית בפריקת ארגזי פירות וירקות והשתכר כ-5,000 ₪.

...

גריעת שכר בעתיד היות שמדובר במי שהיה קטין בעת התאונה (17.5) וכל עתידו לפניו, נהוג לקבוע את הנכות התפקודית כזהה לזו הרפואית (למעט צלקות), ולכן אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 10%.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 1 בלבד לשלם לתובע סך של  225,800 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד קרנית ומחייבת את התובע לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע על רקע תאונת דרכים.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדותו של התובע אשר העיד בפניי, והתרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי, ואף על פי שנהג המשאית לא התייצב לעדות, אני קובע כי גירסתה של הנתבעת 2 כפי שעולה בכתב ההגנה, הנה מסתברת יותר מאשר גירסתו של התובע.

יש לציין כי כל פעם שבית המשפט גילה תמיהה לגבי הסיבות בהן בחר להכנס לפרטית מבלי שרצה בכלל לנהוג בה, השיב התובע בשאלה בדמות "למה אי אפשר להכנס לאוטו בלי מפתחות" (עמ' 2, שורה 19 לפרוטוקול), או "אני נוהג כשאסור לי לנהוג אז אסור לי להיכנס לאוטו?" (עמ' 3, שורה 4 לפרוטוקול).

תוך 30 יום ישלם התובע לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

...

משום כך, דין התביעה הוא דחייה.

סיכום התביעה נדחית.

תוך 30 יום ישלם התובע לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה כספית בסך של 13,193 ₪ שהגישה התובעת, בעלים של הרכב הנפגע, כנגד הנתבעים, בעלי הרכב הפוגע (להלן: "הנתבע") באמצעות מבטחתו בביטוח צד ג', בגין ארוע ניזקי רכב.

מסכומי הנתבעים עולה כי לשיטתם הנתבעת אינה חבה בתשלום הנזק מאחר שלטענתה לא קמה חבות של המבוטח מכח רשלנות.

] מה טעם לחייב נהג להוציא את מפתח ההתנעה, אם לא ייחשב מחדלו לעשות כן כעילה להטלת חבות? משהפר הנהג את החובה, אין זו משום חכמה שלאחר מעשה, אם אומרים לו שהוא גרם לנזק" (שם, בעמ' 749).

בעיניין אגבאריה התאונה אירעה עקב כך שבעת שהנהג נעדר ממקומו ליד הגה הטרקטור, עלה עליו אחד מנהגי המשאיות ובאמצעות מפתח ההצתה שנשאר תקוע לו התניע את הטרקטור והסיעו.

הטענה לפיה נטילת הרכב ללא רשות מנתקת את הקשר הסיבתי נדחתה, נוכח מאפייניו של הרכב כדבר מסוכן אשר חובה להשגיח עלי ראו "עניין אגבאריה").

...

לאור האמור אני סבורה כי הנתבע התרשל.

לשם בחינת הטענה להעדר כיסוי ביטוחי אין מנוס מבחינת הפוליסה ופרשנותה על פי הכללים החלים בפרשנות פוליסה.

סוף דבר לא נטענו טענות בענין גובה הנזק.

המיגרש הושכר למוסך על ידי הנתבע 2 (להלן: "הבעלים") ביום 28/4/19 ארעה במיגרש שריפה שכתוצאה ממנה נשרפה המשאית ונגרמו לתובעת הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

לטענתו, הוא מעולם לא נתן רשות לאחסן משאיות מחוץ לשטח שהושכר, לא למוסך ולא למבוטח שאותו כלל לא מכיר.

מטעם התובעת העיד המבוטח שאישר מספר פעמים במהלך חקירתו שהמוסך הודיע לו על סיום התיקון, כי התבקש לקחת את המשאית ומסר שיגיע מבלי לנקוב במועד (עמ' 5 ש' 25, עמ' 6 ש' 36, עמ' 7 ש' 3).

עוד העיד שאין זו הפעם הראשונה שהוא מתקן את רכביו במוסך וכי "בד"כ אני משאיר את הרכב לשבוע". כמו כן, אישר המבוטח בחקירה החוזרת שלא היה צריך לדאוג לתשלום באופן מידי על מנת שהמשאית תשוחרר מהמוסך מאחר וסוכם בין הצדדים על תנאי התשלום "שוטף + 120". יקשה עליי לקבוע שעדות המבוטח עמדה במבחן החקירה הנגדית, שכן לחלק נכבד מהשאלות לא ניתנו תשובות ואלו שנענו לא היה בהן כדי ליישב את התמיהות שעולות מהגירסה לנוכח הראיות החיצוניות שהובאו לפניי.

נציג המוסך העיד שהמבוטח ידע אודות המיגרש מאחר ורכש ממנו בעבר חלקי חלוף (עמ' 10 ש' ש' 15) וכי ביקש להעמיד את המשאיות מחוץ לשטח המגודר על מנת שיאסוף אותה משם למבחן הרשוי, שכן ברשותו מפתח רזרבי ומכון הרשוי נמצא בקרב המקום בצומת עד הלום (עמ' 10 ש' 8-9, 11-12, 20, עמ' 11 ש' 33).

לאור האמור, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי במועד ארוע השריפה, המשאית לא הייתה במשמורת המוסך או באחריותו ולכן יש לדחות את הטענה שעליו לפצות את התובעת בגין הנזק שניגרם לה מכח חוק השומרים, תשכ"ז-1967.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי העדים מטעם הצדדים וסיכומי באי כחם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, משעה שלא עלה בידי התובעת להוכיח שחלה על מי מהנתבעים אחריות לאירוע השריפה או לנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

גם אם כעולה מעדות המבוטח, המדובר במשאית חלופית ובבעלותו משאיות נוספות, אין בידי לקבל שבמשך חודש וחצי המשאית נותרה בחצרי המוסך ללא כל הסדר בין הצדדים.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סכום של 26,350 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות נטילת מפתחות משאית שבבעלותו ע"י הנתבע ללא רשות מצדו.

...

לאור האמור, אני קובע כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכחת מרכיב הנזק העקיף – הפסד הכנסות עקב השבתת המשאית לצורך תיקון.

לפיכך, סבורני כי הסיטואציה בה נכנס אדם (שהסתבר בהמשך כי מדובר בנתבע שכאמור מערכת היחסים בין השניים עכורה) לתוך המשאית נטל המפתחות והותיר תעלומה בעיני התובע, הסבה לתובע לכל הפחות אבדן נוחות ופגיעה בשגרת יומו, ומכאן זכאי הוא לפיצוי בגין נזק לא ממוני בדמות עגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

סוף דבר – אני מחייב את הנתבע, לשלם לתובע סך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.