תביעה לתשלום יתרת תמורה עבור אספקת שקיות

לטענת הנתבע, בחיפוש משטרתי שנערך בדירת התובע ביום 18.11.18 נתפסו סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין במשקל שאינו לצריכה עצמית, שקיות לחלוקה שנועדו לצורך אריזת הסם והפצתו וכן טלפון נייד שהכיל הודעות רבות שעניינן סחר בסמים מסוכנים.

שנית, אין לידרוש ממעסיק להיות ערב לעובד שעסק בפלילים במקום העבודה תוך הפרת התחיבויותיו למעסיק ותוך סיכונו בעת שעסק בשימוש ואולי אף סחר בסמים מסוכנים במסגרת עבודתו או במקום המגורים שסיפק לו כאשר דרישה זו כרוכה בהכנסת העובד לביתו וסיכון משפחתו ואותו עצמו.

לא הוכח מקורם של הכספים הללו אך שוכנעתי כי לתובע היו גם מקורות הכנסה (חוקיים או שלא חוקיים) מעבר לתשלומים שקבל בתמורה לעבודתו אצל הנתבע.

לטענת הנתבע, שולמו לתובע דמי חופשה המגיעים לו ואין הוא זכאי לכל תשלום נוסף בגין רכיב זה. כעולה מתלוש שכרו האחרון של התובע יתרת החופשה שעמדה לזכותו במועד סיום עבודתו עמדה על 8.47 ימים.

לטענת התובע, דרישות הקזוז של הנתבע והתביעה שכנגד נטענו כלאחר יד. לדבריו, התובע שכנגד שילם אגרה אך ורק בעבור הסעד של השבת עלות כרטיסי הטיסה בעוד שלגבי היתר כלל לא שולמה אגרה; טענות הקזוז לא בוססו ולא נתמכו בשום ראיה שהיא לעניין ירידה בהכנסות ו/או נזקים לכאוריים שנגרמו לו על ידי התובע.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור הנתבע ישלם לתובע כדלקמן: הפרשות לקרן פנסיה בסך של 14,972 ₪.

תביעות התובע בגין – פיצוי מכוח חוק הגנת השכר, הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות שבתות וחגים, פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורין שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת, תוספת ותק, דמי כלכלה, מענק שנתי, דמי הבראה ופיצוי פיטורין - נדחות.

לאור התוצאה שאליה הגענו, משזכה התובע בפחות מ-10% מתביעתו, בשל התנהלותו וחוסר מהימנות גרסתו, הגם שתביעתו נתקבלה בחלקה הקטן אך נדחתה ברובה, מצאנו כי יש להטיל על התובע הוצאות בגין הליך זה בסך של 20,000 ₪.

לפני תביעה כספית בגין אי תשלום תמורה עבור הספקת מוצרים ושירותים, בסך 538,280 ₪.

עוד נקבע כי הוצאות התפעול (שכירות, ארנונה, מים, חשמל, שירותי קופה, שקיות, נקיון וכל יתר ההוצאות) יעמדו על סך של 15% מהמכירות ללא מע"מ. נטען כי במשך כל תקופת ההיתקשרות בין אביב לנתבע, אביב הפחיתה לנתבע מידי חודש סכומים שהיה אמור לקבל, ללא כל הסבר, עיכבה העברת תשלומים לנתבע ונהגה בצורה שפגעה באופן קשה בנתבע וגרמה לו להפסדים כבדים.

הנתבע ביקש לערוך לו היתחשבנות סופית ביחס לכל תקופת העבודה מיום 1.2.2015 ועד יום 30.9.2017, ודרש להשיב לו את יתרת דמי הזכיון עבור תקופה של 28 חודשים, בסך של 140,000 ₪.

...

יתר הטענות לגבי נכונות הכרטסת נדחות על ידי, מאחר שהוכח כי בטרם הגשת התביעה היתה לנתבע נגישות מלאה לכרטסת, היה לו רו"ח של העסק שפעל מטעמו, וכל הטענות שהועלו על ידו בקשר להתחשבנות רוכזו במכתבו לנאמן על הסדר הנושים של התובעת מיום 28.10.19, ובהן אין אף זכר לטענה על החיובים בגין הסחורה, הן מבחינת מחירים והן מבחינת כמויות, ואין כל טענה על העברת כספים במזומן לתובעת, שלא נרשמו בכרטסת.

גם הטענות לאי פניות לנתבע לגבי יתרת החוב המצטברת נדחות על ידי לאור כך שמדובר בגרסה מול גרסה, ושמהימנות העדים אינה מביאה להעדפת גרסת הנתבע על זו של ברוך גלעד בנקודה זו, ולנוכח התקופה הקצרה יחסית של הפעלת העסק, שנה.

בנוסף, אני סבורה כי קיימת רשלנות חוזית של התובעת כלפי הנתבע, המצדיקה הפחתה מסויימת של יתרת החוב דנן.

נטען, כי המחאה נוספת בסך 50,000 ₪ שנרשמה לפקודת התובע 1, לתאריך 3.6.20 (להלן: "ההמחאה שבמחלוקת"), בוטלה על-ידי הנתבעים, תמורתה לא שולמה, וכן לא שולם בעדה סכום המע"מ כמתחייב, וזאת על אף שסופקו לנתבעים תנור הנירוסטה ועבודות הנירוסטה הנוספות שהוזמנו על-ידם, והונפקה בעד אותה המחאה חשבונית מס. נטען, כי התובעים פנו לנתבעים בדרישה שיפרעו את חובם, אך פניותיהם לא נענו.

לאחר שהתביעה נותבה לטיפולי, היתקיים בפניי דיון הוכחות בו נשמעו עדי הצדדים, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירי עדות ראשית על נספחיהם, שמעתי את עדי הצדדים ואת טענותיהם, ושקלתי אותן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה, וכי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע 1 את הסכום הנקוב בהמחאה שבמחלוקת.

במעמד זה מסר הנתבע 2 לידי התובע 1 את כלל ההמחאות, כאשר התובע 1 דרש לקבל מקדמה, ואת יתרת התמורה בארבעה תשלומים.

טענות התובע לפיהן התנור חובר לגז ולחשמל בעיסקו, ונעשה בו ניסיון קלייה של שק גרעינים ושקית מלח ששלחו להם הנתבעים, ולאחר מכן חובר ונבדק גם בעסקם של הנתבעים, נתמכו בעדות העובד שהעיד מטעמו, מר רדא קסיס.

הנתבע 2 הפנה לכך שהחשבונית מיום 31.8.20 כללה את מלוא סכום התמורה במנה אחת, ולכך שהחשבונית עבור שיק הפקדון הופקה ביום 6.9.20 בלבד, ונוסף לה סכום מע"מ שכלל לא שולם, ולא הייתה כוונה לשלמו, שכן דובר בשיק פקדון.

...

במכלול הראיות שהובאו ביחס להמחאות, מצאתי חיזוק למסקנה לפיה חמשת ההמחאות כולן נמסרו לתובעים גם יחד, במעמד הספקת התנור, קרי ביום 16.5.20, וכי ההמחאה שבמחלוקת נמסרה לא כמקדמה, ולא כשיק ביטחון.

לגרסת הנתבעים, בנתון זה יש כדי לחזק את המסקנה לפיה דובר בשיק ביטחון, אולם מצאתי לתת אמון בגרסת התובע 1 לפיה, הנתבע 2 ביקש ממנו להמתין עם הפקדת ההמחאה בסכום הגבוה יותר.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.9.20 ועד ליום הגשת התביעה, בסך 659 ₪, הוצאות בסך 1,496 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,850 ₪ כולל מע"מ. ככל שישנה הפקדה בתיק, סכום ההפקדה יועבר במלואו לתובע 1, באמצעות ב"כ, על חשבון הסכום הפסוק.

כחודש לאחר מכן, ביום 29.1.2013, חתמו הנתבע והחברה על חוזה, לפיו, ישפץ הנתבע את הנכס עד ליום 30.5.2013 (סעיף 2ג' לנספח א' לתצהיר הנתבע, להלן "הסכם השיפוצים") והוסכם שיקבל 440,000 יורו עבור העבודות בלווי בנקאי מחשבון החברה בסך 300,000 יורו, והיתרה מרצין, למרות שלא היה צד להסכם, אך חתם עליו כצד א' החברה (סעיף 6 בהסכם השיפוצים).

הנתבע טען שהמסמך הנו חוזה חדש, המבטל את הסכם השיפוצים, למרות שערך את המסמך, נעדרות בו חתימות הצדדים וכותרתו "סיכום ישיבה". ביום 22.6.2014, כ-5 חודשים לאחר מכן, חתם הנתבע על חוזה עם החברה, בו רכש 50% ממניות החברה תמורת תשלום לתובע בסך 144,000 ש"ח (נספח ה' לתצהיר הנתבע, להלן "הסכם רכישת המניות") שכלל הלוואת בעלים שהלווה התובע לחברה בסך 122,000 יורו וכן 22,000 יורו עבור המניות והוסכם שישולם בשני תשלומים: סך 100,000 יורו עד ליום 30.6.2014 וסך 44,000 יורו, עד לחודש לאחר מכן, ביום 30.7.2014.

בבסיס התביעה, טענת התובע, שהסכם רכישת המניות שהנתבע חתם, הופר כשלא שילם עבור מניות החברה שהועברו לו. מנגד, הנתבע טען, שההסכם הוחלף בהסכם דוינסקי, בו שילם דוינסקי את חוב הנתבע ושינה את מכלול חיובי הצדדים.

בנוגע לתשלום במועד חתימת ההסכם, העיד דוינסקי, שהיה עד לכך שהנתבע הוציא משקית ניילון שהיתה ברשותו, סכום כסף במזומן ומסרו לתובע (ש' 35-36 בעמ' 26 וש' 1-3 בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 9.12.2021).

הנתבע טען בכתב הגנתו, שסיפק שירותים לתובע ושילם תשלומים במסגרת חוזים נפרדים, שיש לראותם כתשלומים לרכישת חלקו בחברה.

...

טענות הנתבע לעניין חוזה הייעוץ, הן טענות בעל פה, שאין להן זכר בחוזה הייעוץ, שמתייחס לשירותי התובע כיועץ בלבד ואינו מתייחס בכלל לנכס, לשיפוצים בו או לבעלות בחברה ומשכך, נדחית הטענה.

ולבסוף, דין טענת התובע בנוגע לנתבעת להידחות כי לא הוכחה מעורבותה בנטען ומנגד, משלא הוגשה תביעה שכנגד, דין הטענות בנוגע לסכומים שחייב התובע לנתבע להידחות.

סוף דבר לאור האמור, התביעה נדחית, אך בנסיבות העניין, לאור הקשיים שהועלו גם בטענות הנתבע, אין צו להוצאות.

גרסת ההגנה : בהתאם לגירסת הנתבע שכרו שירותי קייטרינג מלנקרי עבור ארוע חתונה שלו ושל אישתו ביום 5.9.19 (להלן "הארוע"/"שירותי קייטרינג"), כי לנקרי התחייב לגבי טיב וסוג השרות, כי טרם הארוע נימסר ללנקרי השיק פקדון על סך 45,900 אשר נועד להסדרת יתרת התשלום לאחר הארוע וכי לנקרי התחייב להשיב את השיק לאחר הארוע כנגד הסדרת התשלום .

זוהי תביעה שטרית לתשלום סכום השיק של 45,900 ₪ המהוה יתרת התמורה בגין שירותי קייטרינג שסופקו לנתבע לחתונתו שהתקיימה ביום 5.9.19 (להלן "הארוע"/"שירותי קייטרינג").

באשר לטענת הנתבע בדבר שירות שלא ניתן כמתחייב עפ"י ההזמנה ועגמת נפש וכי דברים שהובטחו לא סופקו, העד שמעון הצהיר כי סמוך לעמדות האוכל הונחו שקיות אשפה מלאות וכי כשבקשו צלחות וסכו"ם מצוות המלצרים נענו כי אלה יסופקו בהמשך הארוע וכי הצוות חילקו זמנם בין ריקון פסולת לשקיות האשפה לבין הגשת מזון ללא שימוש בכפפות.

...

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום השיק של 45,900 ₪ בגין יתרת התמורה בקיזוז פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 7,650 ש"ח ₪ ובסה"כ ישלם הנתבע לתובעת את הסכום של 38,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת אגרות בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ועד התשלום המלא.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע.