לפני תביעה לתשלום יתרת הלוואה בלתי משולמת, הלוואה בסך 50,000 ₪, אשר כפי הנטען נטל הנתבע מהתובע והוזרמה לחשבונו.
המדובר במסכת עושק שלמה במסגרתה נעשק הנתבע ע"י בוקר ואבו ג'מע ליטול הלוואות ממספר גורמים לאחר ששוכנע לעשות אתם עסקים, תוך זיוף חתימתו ופרטיו, כאשר הנתבע לא נהנה משום סכום שהיתקבל במסגרת הונאה זו.
התובע הפר את חובותיו כלפי הנתבע ונהג ברשלנות, בהטעיה ושלא בדרך מקובלת ובתום לב, עת נימנע מנקיטת אמצעים להגנת הלקוח, ובהם דרישה לאימות מידע ע"י מסמכים, העברת משכורת לחשבון, קבלת פרטים על התא המשפחתי, דרישת בטוחות, דרישה לקיום זיקה למקום מגורים, וכיוצא באלה פעולות שהיו עשויות למנוע את התרחשותו של העושק.
בשולי הדברים, לא ברור כיצד מבוקש לבסס דבר מה על הטענה לגניבת תעודת הזהות של הנתבע, שעה שתעודה חדשה הונפקה רק 6 חודשים לאחר מועד נטילת ההלוואה, ביום 19.12.18, כאמור בסיכומי הנתבע, ושעה שלנציגה הועבר גם צלום רישיון נהיגה וכרטיס אשראי של הנתבע.
הנתבע לא הצביע על נוהל קונקריטי שהופר ע"י התובע במתן הלוואה מסוג זה, גם בהנתן הקפדת התובע על הגבלת סכום ההלוואה הנתנת ללא המצאת מסמכים לסכום של 50,000 ₪, ועיון כללי בנוהלי בנק ישראל הפיקוח על הבנקים בנושא בנקאות בתקשורת (ובכלל זאת פתיחת חשבון מקוון ומתן הלוואה מקוונת) אינו מלמד על הפרה כאמור, הגם שנוהל כאמור לא הוצג כראיה והעדים לא נחקרו לגביו.
...
בנוגע לטענה לחובת ההגנה על הלקוח גם מפני עצמו יפים הדברים שנאמרו בת"א (חי') 47617-11-15 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (17.5.20, פורסם במאגרים):
"ממכלול הראיות לא הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי בתקופה הרלוונטית נפגם כוח השיפוט של התובע, נפגם כוחו לגבש רצון וכוונה, או נפגמה כשרותו לפעולה משפטית. הוכח שהיה אובססיבי במתן הוראות למסחר במט"ח, על גבול ההתמכרות, אם לא התמכרות לשמה; מצב דכאוני ככלל, גם אם הוא מג'ורי, איננו מלמד על העדר כשרות משפטית לפעול ולתפקד, להיות מכוון מטרה, לגבש רצון ולפעול לפיו...
"
מכל המקובץ, ואף משום העדר הוכחת נזק לאחר שכספי ההלוואה התקבלו אצל הנתבע, אך זה לא עתר מעולם לביטול ההסכם, לא השיב יתרת ההלוואה ולא הציג דבר בנוגע לגורל הכספים – ההתנגדות נדחית.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות המשפט בסך 7,000 ₪.
