תביעה לתשלום יתרת שכר טרחת עו"ד בייצוג בהליכי גירושין

תביעה לתשלום יתרת שכר טירחת עו"ד, במסגרת ייצוג הנתבע בהליכי גירושין.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הוצאות המשפט הינן בסכום מופחת, מאחר שסבורני כי אילו לאחר שינוי מתווה התובענה כבר בשלב הראשון של ההתקשרות, מתביעה בבית משפט לענייני משפחה, לתביעה בבית הדין אשר צריכה להיכרך אליה תביעת כתובה, היה נחתם עדכון או תיקון להסכם שכר הטרחה המבהיר את האמור, ניתן היה לייתר את ההליך דנא.

אמנם בנסיבות העניין היעדר העדכון או התיקון של ההסכם אינה פוטרת את הנתבע מתשלום (וזאת בשים לב לכל האמור לעיל ובכלל זאת לכך שבפועל התביעה שהוגשה עסקה גם בעניין הכתובה, וכך גם הדיונים, הסיכומים ופסק הדין) אולם יש בכך כדי להוות שיקול המצדיק את הפחתת הוצאות המשפט.

ת"א 43650-09-19- תביעה כספית בסך של 80,000 ₪ שהגישה שיר רחל בנימיני (להלן: "שיר") נגד עו"ד רעות לינוי שדה (להלן: "עו"ד שדה"), לביטול הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הצדדים לצורך ייצוגה של שיר בהליכים בבית הדין הרבני האיזורי באשקלון ובבית המשפט לעינייני מישפחה בקרית גת, השבת שכר הטירחה ששולם על ידה בסך של 20,412 ₪, ולחילופין לפסוק לעו"ד שדה שכר טירחה ראוי בגין עבודתה בקיזוז הסכום ששולם לה ולחייבה בנזק לא ממוני בסך של 10,000 ₪.

תא"מ 69483-06-20- תביעה כספית בסך של 59,588 ₪ שהגישה עו"ד שדה נגד שיר לצורך תשלום יתרת שכר הטירחה לפי הסכם ההיתקשרות שנחתם בין הצדדים ובשים לב לשירות המקצועי שהועמד לה וחיובה בפצוי בגין עגמת נפש והפגיעה בשמה הטוב בשל ניהול הליכי סרק בסך של 10,000 ש"ח. העדויות נשמעו בעל פה והוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים שביום 6.2.2019 נחתם בין עו"ד שדה לבין שיר הסכם שכר טירחה שבגדרו הוסכם, בעקרי הדברים, כדלקמן- שירותיה של עו"ד שדה נשכרו לצורך ייצוגה של שיר בהליך גירושין בבית הדין הרבני האיזורי באשקלון ובבית המשפט לעינייני מישפחה בקריית גת; שכר הטירחה הועמד על סך של 70,000 ₪ (כולל מע"מ) שישולם ב-24 תשלומים שוים בסך של 2,916 ₪ החל מיום 10.3.2019; שכר טירחה עבור כל דיון יעמוד על סך של 1,170 ₪; על כך יתוסף שכר טירחה שייפסק על ידי ערכה שיפוטית ובגין כנוס נכסים; שיר תישא באגרות בית המשפט והליכי הוצאה לפועל ובהוצאות שונות; ככל שהטיפול יופסק ביוזמתה של שיר מסיבה כלשהי, ללא קשר לשלב שבו נמצא הטיפול, לא יהיה בכך כדי לגרוע מהתחייבותה לשלם את מלוא שכר הטירחה; צוין שההסכם ובכלל זה הסעיף האחרון הוסבר והוקרא לשיר על ידי עו"ד שדה בנוכחות עו"ד שירה לנדאו ממשרדה.

...

שיר טענה בסיכומיה שעו"ד שדה יצרה לפניה מצג שווא לגבי תום תקופת עיכוב ההליכים (בהמשך להליך יישוב הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה שבו יוצגה על ידי עו"ד אחר), על מנת ללחוץ עליה לחתום על הסכם שכר הטרחה, באופן שמנע ממנה ליטול ייעוץ נוסף בעניין ייצוגה, אך סבורני שהיא אינה יכולה להסתמך על טענה זו. מעיון בכתב התביעה (ת"א 43650-09-19 שיר נגד עו"ד שדה) עולה שהטענה בדבר עשיית מצג שווא על ידי עו"ד שדה בעניין המועד שבו יסתיים עיכוב ההליכים וההשלכה של מצג השווא האמור על שיקוליה של שיר לגבי ייצוגה המשפטי לא עלתה בגדרו באופן מפורש ומשכך המדובר בניסיון פסול להרחבת חזית המריבה ואין מקום להידרש לדיון בטענה זו. בכתב התביעה נטען שעו"ד שדה עשתה כלפי שיר מצג שווא בכך שהציגה את עצמה כרגישה וקשובה לצורכי לקוחותיה (סעיף 9).

בנסיבות העניין, בשים לב להיקף העבודה שנעשתה בהכנת כתבי הטענות והבקשות, לייצוג ולליווי ולפרק הזמן שבו נמשכה ההתקשרות, סבורני שניתן להעמיד את שכר הטרחה הראוי על סך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) וממנו יש להפחית את שכר הטרחה ששולם (לא כולל שכר הטרחה ששולם בגין הדיון).

הצדדים העלו טענות לגבי פסיקת פיצוי כספי בשל נזק לא ממוני אך לא מצאתי לנכון לקבל את הטענות בעניין זה וסבורני שהחיכוך שהתלווה ליחסים שבין הצדדים, על ההיבטים הרגשיים שיכול והיו כרוכים בכך, אינו מצדיק פסיקת פיצויים למי מבעלות הדין.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה ב-ת"א 43650-09-19 שהוגשה על ידי שיר נגד עו"ד שדה נדחית והתביעה ב-תא"מ 69483-06-20 שהוגשה על ידי עו"ד שדה נגד שיר מתקבלת בחלקה.

בתובענה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת שכר טירחתו והוצאותיו.

בזמנים הרלוואנטיים לתובענה (ובהם עוד ידובר) שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע על מנת שזה האחרון ייצגה בהליכי גירושין כנגד בעלה דאז, מר רן וירטהיים (להלן: "הבעל"), בביהמ"ש לעינייני מישפחה בחיפה.

ככלל, משעה שלקוח אשר היתקשר בהסכם שכ"ט עם עו"ד על בסיס שכר טירחה מותנה, ופיטר את עורך הדין מן הייצוג בטרם ההליך שבו מתברר הסיכסוך הגיע לסיומו, עליו לשלם לו שכר ראוי בגין עמלו.

לדידו, הנתבעת פיטרה אותו מייצוגה בחוסר תום לב, במטרה לחמוק מתשלום יתרת שכר הטירחה, לאחר שהתחוור לה, אחרי שערכה תחשיבים שונים ביחד עם עוה"ד סיליס ממשרדו, כי היא עתידה לקבל מבעלה סך של כ-1,250,000 ₪ ומסכום זה היה עליה לשלם את שכרו של התובע בגין הרכיב האחוזי.

...

בהסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 10/06/13 הוסכם, בין היתר, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "ההסכם").

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

משכך אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את רכיב ההוצאות בתביעתו.

סוף דבר: על כל האמור - התביעה נדחית.

בת"א 55818-03-21 עותר התובע (הלקוח) לקבלת פיצוי מהנתבע (עורך הדין) בטענה לרשלנות מקצועית אגב עריכת הסכם גירושין, וכן להשבה של שכ"ט ששולם לעוה"ד אגב מינויו ככונס נכסים בהליך פירוק שתוף במקרקעין; בת"א 63622-12-21 עותר עורך הדין לחייב את הלקוח בתשלום יתרת שכ"ט לו לטענתו זכאי במסגרת הליך כנוס הנכסים בו מונה ככונס.

בנסיבות אלה, קשה לקבל את הטענה כי עו"ד שיבר התעשר ולא במשפט, כאשר בפועל בוצעה על ידו עבודה אשר אינה כלולה במסגרת שכר הטירחה שקבל בגין ייצוג התובע בהליכי הגירושין, גם אם לשיטת התובע מדובר בהקף קטן או "במספר פעולות בודדות" כהגדרתו.

ת"א 63622-12-21 – תביעת הנתבע לתשלום מלוא שכ"ט בגין הליכי הכנוס: בשים לב לתוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה אין כל בסיס לטענה בדבר בטלות הנספח להסכם שכר הטירחה, הרי שהכרעה זו נכונה גם ביחס לטענות עו"ד שיבר, כפי שהעלה בתביעתו כנגד התובע לתשלום מלוא שכ"ט הכונס, שכן גם תוקפו של כתב הויתור הוא הדדי ועו"ד שיבר מחויב ומוגבל מכוח אותו נספח באשר לסילוק הטענות וויתור על התביעות.

...

לטענת התובע, עו"ד שיבר התרשל מקצועית ובעקבות התרשלותו נאלץ לשאת בתשלום היטל ההשבחה כתוצאה מהעברת זכויותיו בבית המגורים לידי הגרושה; עוד טוען התובע, כי על עו"ד שיבר להשיב חלק משכר הטרחה ששולם על ידו בקשר עם כינוס הנכסים של בית המגורים, זאת, משום שבסופו של דבר לא התקיים הליך כינוס נכסים, ובית המגורים לא נמכר במסגרת הליך כינוס נכסים, אלא זכויותיו הועברו לגרושה.

אלא שלא זו בלבד שעו"ד שיבר לא עותר לביטול הנספח להסכם שכר הטרחה, במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת התובע, מבהיר עו"ד שיבר, ברחל בתך הקטנה, מדוע הנספח להסכם שכר הטרחה שריר וקיים, ומדוע אין לאפשר לתובע להשתחרר מההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי דין שתי התביעות להידחות – וכך אני מורה.

אבהיר, כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות הצדדים בשתי התביעות, אולם לא מצאתי כי יש ביתר הטענות כדי לשנות מהמסקנה או התוצאה הנ"ל, ומשכך גם לא מצאתי להידרש להן באופן פרטני.

תביעה שהחלה כתביעה לסכום קצוב שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל, ובמסגרתה תבעה התובעת, שהיא עורכת דין, את יתרת שכר הטירחה המגיעה לה, לטענתה, מאת הנתבעת.

מספר ימים לאחר מכן, ביום 30.10.2022, שלחה הנתבעת לתובעת הודעה ביישומון ווטספ, בזו הלשון: "לא ארצה להמשיך את התהליך, החלטתי שאני לא רוצה להתגרש, אני רוצה להפסיק הכל, אשלם כמה שתקבעי על כל העבודה עד כה. בבקשה תני לי להשתחרר, אני לא יכולה לעמוד בכל זה". בהמשך, השיבה התובעת לנתבעת כי עליה לשלם את מלוא הסכום עליו הוסכם בהסכם שכר הטירחה, והתנהל בין הצדדים דין ודברים במהלכו הביעה התובעת נכונות להסתפק בתשלום בסך 45,000 ₪ בתוספת מע"מ. הינה כי כן, אין חולק, כי בתוך פחות משבועיים מיום חתימת הסכם שכר הטירחה, הודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקת הייצוג.

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 2 להסכם שכר הטירחה מגדיר את הפעולה לשמה נשכרו שירותי התובעת כדלקמן: "בגין עריכת הסכם גירושין, ניהול מו"מ לעריכת ההסכם". גם תחת ההנחה כי במסגרת הסכם זה לא התחייבה התובעת לנקוט הליך משפטי בשמה של הנתבעת (מה שאינו מתיישב עם האמור בסעיף 3 להסכם, בו הובהר כי הטיפולי אינו כולל טפול בבר"ע / ערעור ובערכאות נוספות, הוראה ממנה ניתן להבין כי הוא כן כולל טפול בערכאה ראשונה, מסקנה העולה גם מהוראות נוספות בהסכם שכר הטירחה) – הרי שלכל הפחות כולל הטיפול המשפטי לשמו נשכרו שירותי התובעת ניהול משא ומתן לעריכת הסכם גירושין ועריכתו, כלומר עד לחתימה עליו.

התובעת מבססת את תביעתה גם על סעיף 4.2 להסכם, שזו לשונו (הטעויות במקור): "מוסכם בזאת כי הזכות של עו"ד גייזלר לגבות את שכר הטירחה האמור בסעיפים 2-2.1-2.3 דלעיל הנה זכות אבסולוטית, ושכר הטירחה הנ"ל ישולם על ידי הלקוחה לעו"ד לורי גייזלר גם במקרה בו תחליט הלקוחה להפסיק את הייצוג ו/או להעביר את ניהול התיק לעו"ד אחר מטעמו, בכל שלב, ולא תועלה על ידי הלקוחה כל טענה להפחתה ו/או אי תשלום באם הנ"ל תעביר את הייצוג לצד ג' ו/או הסדר הפשרה או פסק הדין יינתן במהלך ייצוגו של עורך דין אחר". בפסק הדין שניתן בעיניין אבידן נדונה הוראה דומה (הגם שלא זהה) שנקבעה בהסכם שכר טירחה בין עורך דין ללקוחה.

...

כן קובע ההסכם, כי הנתבעת תשלם תשלום ראשון בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ במעמד חתימת ההסכם, ואת היתרה, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ תשלם "בחודש הבא". אין חולק, כי הנתבעת שילמה לתובעת את התשלום הראשון בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ במעמד חתימת ההסכם.

כפי שנקבע בעניין אבידן, המסקנה כי ההוראה הקובעת כי עורך הדין יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה גם אם הופסק הייצוג בשלב מוקדם נוגדת את תקנת הציבור ולפיכך בטלה, מבוססת על שני טעמים: הראשון, כי הוראה כאמור יוצרת ניגוד חריף בין האינטרס הלגיטימי של הלקוח לקבלת שירות מיטבי לבין האינטרס הכלכלי של עורך הדין, בהיותה יוצרת תמריץ לעורך הדין להיות מפוטר בשלב מוקדם ועדיין להיות זכאי למלוא שכר הטרחה; השני, כי הוראה כזו מאיינת למעשה את זכותו של הלקוח להחליף את עורך הדין.

יישומם של דברים אלו בענייננו מוביל, להשקפתי, למסקנה כי הוראת סעיף 4.2 להסכם שכר הטרחה המצוטטת לעיל, ולפיה זכותה של התובעת לגבות את מלוא שכר הטרחה בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ היא "אבסולוטית" ושכר הטרחה ישולם לה גם במקרה בו תחליט הנתבעת "להפסיק את הייצוג ו/או להעביר את ניהול התיק לעו"ד אחר .. בכל שלב" היא הוראה הסותרת את תקנת הציבור ולפיכך דינה בטלות.

לאור התוצאה אליה הגעתי – אף לא מצאתי צורך להיזקק למכלול טענות הנתבעת ביחס להתנהלות התובעת ואופן הטיפול בה. העולה מן המקובץ כי התובעת אינה זכאית לפסיקת שכר טרחה מעבר לסכומים ששולמו לה ולפיכך אני דוחה את התביעה.