תביעה לתשלום יתרת חוב לקבלן משנה

לפני תביעת קבלן משנה לתשלום על עבודות שבצע לפי הסכם מול הקבלן הראשי, ולצידה הודעת צד ג' של הקבלן הראשי לחיוב מזמין העבודות בתשלום, ככל שימצא חייב כלפי קבלן המשנה.

בסיכומיה, טוענת הנתבעת שהגישה בלית ברירה תביעה נגד עתידים ובמסגרתה עתרה לחיוב עתידים בתשלום יתרת החוב לה התחייבה (ת.א. 66472-03-16).

...

אין מנוס מהמסקנה כי הנתבעת הייתה ערה לכך שהתובעת עלולה להגיש תביעה לתשלום על העבודות שבצעה, ובחרה להשלים את ההתחשבנות עם עתידים למרות אפשרות זו. כי הנתבעת לקחה על עצמה את הסיכון שתימצא נאלצת לערוך התחשבנות מול התובעת, לאחר שהשלימה את ההתחשבנות שלה מול עתידים.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 656,113 ₪.

ההודעה לצד ג' – נדחית.

הנתבע 2 שלח הודעת צד ג' למר מוסטפא בדחה, קבלן משנה שעבד עם הנתבע 1 ואשר ערב בחוזה שנכרת בין הנתבע 1 לנתבע 2, להתחייבויותיו של הנתבע 1, ואולם בפתח הדיון שהתקיים עתר הנתבע 2 למחיקת ההודעה משלא עלה בידו להמציאה לצד ג'.

מעדותו של מנהל התובעת עלה כי בחודש 09/19 הוגשה תביעה קודמת כנגד הנתבעים במסגרת תא"ק 1722-09-19 ע"ס של כ-60,000 ₪ בגין יתרת חוב שנותרה בכרטסת בגין אספקת חומרי בנייה וכי יום לאחר הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה למחיקתה, מהטעם ש"הצדדים מצויים במגעים להסדרת המחלוקת בדרכי נועם" זאת לאחר שנאמר לתובעת ע"י מי מהנתבעים כי החוב יוסדר, ועל כן, יום לאחר הגשת התובענה, נמחקה התובענה לבקשת התובעת ובסמוך לאחר מכן שילם הנתבע 1 לתובעת סך של 45,000 ₪.

...

אשר על כן – ולנוכח כל האמור לעיל – משהוכיחה התובעת כי החומרים סופקו לאתר בו בוצעו עבודות ע"י הנתבע 1 או מי מטעמו, ומשקבעתי כי הנתבע 2 אינו מחוייב לשלם את יתרת החוב שכן ערבותו הייתה רק בכפוף לאישורו מראש, אישור אשר לא ניתן ביחס לסחורה האמורה, ומשהנתבע 1 הינו הלקוח בכרטסת, אשר התחייב בהסכם עם הנתבע 2 לספק את כל החומרים לאתר , והחומרים סופקו לאתר ע"י התובעת לדרישתו או לדרישת מי מטעמו וטענותיו ביחס לשימוש שנעשה בחומרים לצורך עבודות טיח ע"י מוסטפה לבקשת הנתבע 2 לא הוכחו – הרי שעל הנתבע 1 לשלם את יתרת החוב ועל כן התביעה כנגדו מתקבלת.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 15,937 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

לפני תביעה כספית לתשלום יתרת חוב נטענת בגין ביצוע עבודות אינסטלאציה בסך של 128,681 ₪.

הדבר נובע מסוג העבודות בהן מדובר – עבודות אינסטלאציה בפרויקט בניה של בית-ספר בו הנתבע הוא קבלן משנה ביחס לעירייה והתובע – קבלן של הנתבע לעבודות אינסטלאציה.

שני הצדדים אינם עשויים לגזור את המגיע לתובע מן ההיתקשרות עם הקבלן החלופי; יתרה מכך, הנתבע הודה שהוא היתנדב לשלם לקבלן זה תוספת של 12,000 ₪ מעבר לסך של 50,000 ₪ שנקבע עמו, זאת שלא בגין עבודות נוספות [עמ' 39 ש' 36-34].

...

אני דוחה את מבוקשו של הנתבע לקזז מיתרת המגיע לתובע את עלות החומרים שהקבלן החלופי משך מספק החומר בתקופת עבודתו, ממאי עד אוגוסט 2017 [עמ' 39 ש' 30-23].

התביעה מתקבלת אפוא בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סכומים מצטברים אלה (להלן יחד הסכום הפסוק): 45,630 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום הקובע, 26.4.2017, עד יום פסק-הדין, אגרת משפט (מחצית ראשונה ושניה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בו נשא התובע בתשלום כל חלק של האגרה עד יום פסק-הדין ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ הכולל מע"מ בערכי יום פסק-הדין.

דיון בתביעות הכספיות של חב' פוליאוריאה ציפוי ושל חב' טמבור (ת.א. 10844-05-09 ות.א. 22196-10-09): התיק הראשון שבכותרת עניינו תביעה כספית לתשלום סכום של 1,900,000 ₪ שחב' פוליאוריאה ציפוי הגישה נגד חב' טמבור בגין מלוא התמורה החוזית שחב' פוליאוריאה ציפוי צפויה הייתה לקבל לפי הסכם קבלנות המשנה שנחתם בינה לבין חב' טמבור לבצוע הפרויקט.

מסקנה זו עולה מתוך ה'הואיל' הראשון של ההסכם שם צוין, כי מי שהציע לחב' טמבור להיתקשר בהסכם לבצוע העבודות בפרויקט הייתה לא אחרת מאשר חב' פוליאוריאה ציפוי עצמה, וכך צוין שם: "והואיל וקבלן המשנה (חב' פוליאוריאה ציפוי) פנה לחברה (חב' טמבור) בהצעה כי תגיש הצעה לברן....בקשר לבצוע עבודות...". בהואיל השני צוין כי: "הואיל והחברה, על יסוד התחייבות קבלן המשנה, הסכימה להגיש הצעה למזמין לבצוע העבודות והצעתה נבחרה כהצעה הזוכה". הנוסח שצוטט לעיל מתוך הסכם קבלנות המשנה מתיישב עם עמדתה של חב' פוליאוריאה ציפוי בסעיף 11 לכתב התביעה מטעמה (ת.א. 10844-05-09), בו ציינה כי היא האמינה ביכולתה לפרוע את החוב לחב' טמבור מתוך ביצוע הפרויקט של חב' אינטל ובהתאם לכך "הציעה" לחב' טמבור לבצע עימה את הפרויקט.

גם העובדה שזמן קצר לאחר התחלת העבודות בפרויקט חב' טמבור הסכימה לשלם לחב' פוליאוריאה ציפוי מקדמה בסכום משמעותי של 350,000 ₪ כולל מע"מ, שברור לכל כי רק הגדיל את יתרת החוב במקום להקטין אותה, תומכת במסקנה כי חב' טמבור ידעה היטב כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא יכולה לממן את הוצאות הפרויקט בעצמה, חרף הצהרותיה בהסכם קבלנות המשנה.

...

אשר לטענה כי סכום החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא על סכום התביעה – מדובר בטענה כללית שלא מתיישבת עם הכרטסת ויתר המסמכים שהוגשו בנדון מטעם חב' טמבור, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את תביעת חב' טמבור בתיק שבכותרת (ת.א. 22196-10-09).

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בת.א. 2283-07-8 ומחייבת את הנתבעים (חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן) לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת חב' טמבור הפצות בע"מ סכום של 1,167,055 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור התוצאה, אני מאשרת את העיקולים שהוטלו על הנתבעים בתביעה הנ"ל. אני דוחה את התביעה בת.א. 10844-05-09 ודוחה את התביעה בת.א. 22196-10-09.

לפניי תביעה כספית לתשלום יתרות חוב בגין עבודות קבלניות שבוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת כפי שיפורט להלן.

פרויקט אלדהראת פרויקט זה התבסס על הסכם מיום 25.12.11 שנחתם בין התובעת כקבלן משנה לבין הנתבעת, לבצוע עבודות ביוב שהוזמנו על ידי תאגיד מי עירון בשכונת אלדהראת בכפר ערערה (ההסכם צורף שכנספח א' לתצהיר התובעת).

...

על כן הנני קובעת כי הסכומים ששולמו לתובעת בגין פרויקט זה מסתכמים בסך של 592,154 ₪.

טענתה הנתבעת בעניין הרחבת חזית בסוגית עבודות האספלט נדחתה במהלך הדיון, ומשהועלתה בסיכומים, דינה להידחות שוב שכן לכתב התביעה צורף נספח ז' המפרט את העבודות הנטענות שבוצעו על ידי התובעת בפרויקט זה ובכללן עבודות האספלט.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 85,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (27.3.16), וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).