התובעת טענה בתביעתה כי היא זכאית לקבלת יתרת חובם של הנתבעים כלפיה, בהתאם לעבודות שבוצעו בפועל באתר עד המועד בו סולקה ממנו, בסכום של כ- 5.4 מיליון.
בתצהירו חזר מר שמס על הטענות בבקשה וטען כי הנתבעים ביקשו ממנו כמהנדס בפרויקט לבצע עבודות בנייה תוך סטייה מההיתר שניתן על ידי הוועדה לתיכנון ובניה בקרית שמונה, אך הוא סרב לעשות כן.
לאחר שהוצא צו מינהלי להפסקת העבודות בשטח, נתגלה לו עפ"י הצהרתו כי הנתבעים התקשרו עם קבלן מבצע אחר, הכל מבלי שקבל הודעה מהנתבעים או מחברת הניהול מטעמם.
גם הוא בעצמו, כך הצהיר, נעדר כל רכוש ומצבו הכלכלי עגום למדיי, כאשר לטענתו הוא ערב לחלק גדול מחובות החברה ועשה כל שביכולתו לגיוס משאבים לתשלום חובותיה, נטל הלוואות לצורך כך ואף הזרים כספים מכיסו הפרטי אך אלו לא שבו לידיו, והוא נותר חסר יכולת.
המשמעות של פטור מאגרה הנה הטלת נטל התשלום על הקופה הציבורית במקומו של המבקש (ברע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח)
אל מול האינטרסים הציבוריים הללו, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהנה זכות יסוד חוקתית (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629-627 (1997); רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים).
בין יתר המסמכים שצריך להגיש, פירוט אודות רכוש המבקש, לרבות נכסי מקרקעין ורכבים, פירוט לגבי הוצאות המבקש לרבות הוצאות בגין חשמל וטלפון בצרוף אסמכתות רלוואנטיות, פרטים על מקורות ההכנסה בצרוף אסמכתות מתאימות כגון תלושי משכורת ודפי חשבון הבנק אשר יכללו מידע מלא לגבי מצבו של המבקש כולל פיקדונות, הלוואות וחיסכונות וחיובי כרטיסי אשראי.
השאלה כיצד יש לבחון בקשה לפטור המוגשת ע"י תאגיד, נדונה ע"י בית המשפט העליון ברע"א 6344/10 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (14.12.11)), שם נקבע כי:
"מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הנה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. מהות השאלה לא השתנתה בתיקון תקנות האגרות. כאז כן עכשיו – על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין. אמנם, גבולותיה של אותה הבדיקה כלפי היחיד צומצמו ברמת הרוחב – מבקש הפטור, בן או בת זוגו והוריו. ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא היסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה – כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההיתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה המצב האמתי של החברה – יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה."
בעקבות הילכת בלורי נקבע לא אחת כי כשהבקשה לפטור מאגרה מוגשת על ידי חברה, על בעלי המניות בחברה לפרוס תמונה מלאה ועדכנית ביחס למצבם הכלכלי ולפרט אודות מקורות הכנסתם, תוך הצגת תלושי משכורת ותדפיסי חשבון בנק (ראו למשל, ה"פ 50920-03-20 שאוזכר לעיל, וע"ר (מחוזי ת"א) 27650-07-12 רימונים חב' להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ).
...
על בסיס דברים אלה ולאחר שבחנתי את כלל מצורפי הבקשה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות בעיקר בשל אי הוכחת התנאי בדבר העדר יכולת כלכלית.
לא כך ביחס לתנאי השני, הנוגע להעדר יכולת כלכלית; לא שוכנעתי כי תנאי זה מתקיים בנסיבות.
המסקנה מהאמור היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכחת חוסר יכולת כלכלית; לא שוכנעתי כי מצבה אינו מאפשר תשלום אגרת התביעה, ומכאן אני מורה על דחיית הבקשה לפטור.
