תביעה לתשלום יתרת חוב אספקת שירותים בתחום העץ

עודד פן הנתבע 2 בעצמו פסק דין (בעיניינו של הנתבע 2) תביעה בסדר דין מהיר, 5,613 ₪ סכומה, יתרת חוב נטענת בקשר עם שירותים משפטיים שנתנה המשיבה לנתבעת 1 בקשר עם טפול בפטנטים שונים.

בתמצית ממש: התובעת ("קולב"), שותפות עורכי דין, מספקת שירותים בתחום הקניין הרוחני, ובפרט רישום פטנטים.

החברה טוענת ששילמה ממון רב לתובעת בקשר עם השירותים השונים, סוגיה שקולב אינה עוסקת בו. תביעתה נסבה על צמד חשבונות מן השנים 2014 ו-2015 (נספחים 15 ו-16 לתביעה), 1,580 דולר סכומם, שלא שולמו בידי החברה חרף פניות חוזרות אליה, באמצעות פן. בתחילה ביקשה קולב מפן טפול בחוב החברה (נספחים 19-17), ביום 29.11.2015 פנתה כבר בדרישה פורמאלית לתשלום בידי החברה (נספח 20), ביום 19.1.2016 השתכללה הפניה לכלל דרישה מן החברה, פן, ומנהל נוסף בחברה בשם שלמה גלילי, שהלך בנתיים לבית עולמו, וביום 19.6.2017 עברה הדרישה לתשלום מפן אישית (נספח 22).

טענות הצדדים לעת סיום ההליך היו אלה: התובעת טוענת כי בהיות החברה "חברת מעטים" יש להרים את מסך ההיתאגדות בהתאם לפסיקה ולחייב את פן אישית; פן מנגד גורס כי אין כל מקום לחיובו האישי, ובנוסף טוען הוא לנזקים רחבי הקף שגרמה קולב לחברה בכך שבעטיו של אותו חוב של כ-5,000 ₪ נימנעה מלהמשיך ולספק לחברה שירותים משפטיים.

הטענות הן כלליות, לא תוכלנה לבסס טענת קזוז (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355 (1983)), אלא לכל היותר תביעה נפרדת, ולא תוכלנה להיבחן במסגרת הנוכחית.

...

לאחר שמיעת הצדדים, ברי כי דין התביעה להדחות, באין כל עילה לחיובו האישי של פן מכוח דיני הרמת המסך, ובאין אפילו טענה של ממש להצדקה להפעלת דינים אלה.

התביעה נגד פן נדחית אפוא.

לפני תביעה כספית שהגישה התובעת, חברה העוסקת במתן שירותים בתחום אספקת ציוד לאירועים, כנגד הנתבעת – עריית טבריה, לתשלום חוב בגין שירותים שהעניקה לנתבעת.

בשל קשיים כלכליים של הנתבעת, ביקש ראש הערייה דאז, מר עובד, כי במקום תשלום חד פעמי, תקבל התובעת תשלום בסך של 25,000 ₪ בצרוף מע"מ, כל שנה, עבור שידרוג ואחזקת הטריבונה מעץ, כל עוד הטריבונה קיימת במקום.

יתרה מכך, הוכח לפני, כי חלק מהחשבונות הונפקו בגין שירותים שאינם דחופים ובכללם: אספקת מחסומים, שירותים ניידים וציוד לארוע ביקור הרב מבעלז בעיר, ארוע שעל פי עדותו של דודו מיתקיים בעיר בכל שנה (עמוד 11 שורות 5-18 לפרוטוקול; נספח ג'3 לתצהירו של דודו); שירותי קבורה בחודש פברואר 2017 כאשר על פי עדותו של דודו מדובר בשירותים שהיו ניתנים באופן שוטף עבור הנתבעת (עמוד 11 שורות 19-31 לפרוטוקול; נספח ג'4); שירותי כוח אדם ודיילים להיכל התרבות "יד שטרית" (עמוד 12 שורות 8-16 לפרוטוקול; נספח ג'5); אספקת ציוד עבור ארוע ל"ג בעומר בקבר רבי מאיר, ארוע אשר על פי עדותו של דודו מיתקיים בכל שנה (עמוד 12 שורות 25-33 לפרוטוקול; נספח ג'7); אספקת ציוד עבור חידון התנ"ך (עמוד 13 שורות 4-10 לפרוטוקול; נספח ג'8).

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 184,918.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המקורי (05.11.18) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,336 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד השלום המלא בפועל.

נוסף על כך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ כולל מע"מ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט (בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובעת בסופו של דבר), וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד השלום המלא בפועל.

הנתבע עסק בזמנים הרלוואנטיים לתביעה בתחום השיפוצים והיה בקשרי חברות עם התובע.

התובע פירט כך בתביעתו את הנזקים הנתבעים: אלומיניום לא תקין סגירות בויטרינות למטה- סך 1,000 ₪ מסגרות אלומיניום לכל הקומה העליונה- סך 4,500 ₪ פלטה מעץ בגימור שלייפק למטבח- סך 1,500 ₪ ארונית סלון מפוצצת לגמרי- סך 8,000 ₪ ריח ביוב מהמקלחת בחדר השינה ובשירותים בקומה התחתונה- סך 3,600 ₪ ידית שער חצוני נופלת- סך 300 ₪ כמו כן, תבע התובע פיצוי בסך 1,300 ₪ בגין עגמת נפש, אשר לפי הנטען נגרמה לו כתוצאה מן העניין.

לטענתו, סוכם בין הצדדים כי הנתבע יהא קבלן השפוץ, מלוא התמורה תשולם לנתבע והנתבע יעמוד בקשר מול כל הספקים וישלם להם תמורת אספקת החומרים מתוך התמורה ששולמה לו. טענות הנתבע: הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובע פנה אליו לצורך קבלת ייעוץ לקראת ביצוע השפוץ וכי הציע לתובע מספר בעלי מיקצוע עמם היה בקשרי עבודה.

עוד טען הנתבע, כי הצדדים הסכימו ביניהם כי הנתבע יגיע לביתו של התובע במטרה לקבל את יתרת התשלום לנגר בסך של 12,000 ₪ ולאיש האלומיניום בסך 8,000 ₪, אולם, בשלב מסוים החליט התובע כי הוא אינו מוכן לשלם את יתרת החוב.

המייל שצורך ע"י התובע ובו העריך את שווי עבודות הנגרות בסך 8,000 ₪, הנו מיסמך שנערך ע"י התובע עצמו ואין בו כדי להוכיח את הסכום הנקוב בו. לעניין טענת הקזוז אותה טען הנתבע בגין תשלום שחייב התובע לאיש האלומיניום ולנגר: הנתבע לא הגיש לבית המשפט אסמכתות לפיהן פנה אל התובע בתקופת השפוץ בדרישה לשלם החוב לספקים הנ"ל. מכתבי הספקים שהוגשו ע"י הנתבע לבית המשפט נערכו בשנת 2014, דהיינו: לאחר מועד הגשת התביעה וכשלוש שנים לאחר תום השפוץ.

...

משהנתבע לא הציג גרסה באשר לסכום המוסכם בין הצדדים, אני מקבלת את טענת התובע כי סוכם סך כולל 200,000 ₪.

אני מקבלת את טענת התובע כי מדובר בליקויי בעבודה, אשר הנתבע מחויב לשלם את עלויות תיקונו.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה חלקית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,600 ₪.

לטענת התובעת ספקה לנתבעת שירות שנתי לגנרטור בתקופה 11.4.12-10.4.13 ובגינו היא תובעת 11,510 ₪ (בהנחה, לדברי המצהיר מטעם התובעת – (עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול ועמ' 10 שורה 23 לפרוטוקול) מסך של 13,200 ₪ אותו דרשה בסעיף 23 להסכם השרות).

בעקבות זאת כתב מנכ"ל התובעת לאותו צחי מכתב בו הודיע לו כי הוא עומד על סילוק החוב בסך 93,140 בנכוי השיק הנ"ל (החישוב מגיע ל-28,240 ₪).

הנתבעת מסכימה כי חתמה על ההסכם לאספקת שירותים מתאריך 3.4.12 וכן היא טוענת כי שילמה לתובעת, בגין אספקת הגנרטור, 104,000 ₪.

אני רואה בעצם הזכרת עניין זה נסיון לזרות חול בעיני בית המשפט ולהוסיף עצים ליער על מנת להסתירו.

בבקשת הרשות להיתגונן נטען ע"י הנתבעת כי ההפרש בין הסכום שקיבלה מחברת הביטוח והסכום שהעבירה לתובעת (אותם 9,900 ₪) היה בגין יתרת חובה עבור אספקת שירותים (ולא בגין המע"מ כפי שטען מנהלה בחקירתו הנגדית ובכתב ההגנה בסדר דין מהיר שהוגש ע"י הנתבעת לאחר שניתנה הרשות להיתגונן).

המילה "מיידית" מוציאה את המשפט מתחום האירוניה והופכת אותו למשפט מציאותי ואמיתי.

...

גם ללא דיון זה ניתן להגיע למסקנה אליה הגעתי.

מכל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה כאמור ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע, 40,265 ₪ +מע"מ - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.9.14 ועד מועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, בנוסף לאגרה ושכר טירחה החלים עליה בתיק ההוצאה לפועל, את האגרה בה חוייבה בבית המשפט בסך 718 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪, הכולל גם את שכר הטירחה בגין הדיון בבקשת הרשות להתגונן.

במסגרת זו, ומאחר והנתבעת ומנהלה התמקצעו בתחום הנגרות והעץ ואין להם ניסיון בניהול פרויקט מעין זה, הנתבעת היתקשרה עם התובעת בהסכם בנוגע לקבלת השירותים מאת התובעת- ביצוע ניהול אתר, מדידות, תיכנון והרכבה, בכל הנוגע לאספקת עבודות הנגרות והעץ בפרויקט.

בנוסף, התובעת דחתה את טענות הנתבעת כפי שבאו לידי ביטוי במכתב התגובה שנשלח על ידי הנתבעת וטענה, כי האמור במכתב אינו נכון ומהוה המשך היתחמקות מתשלום יתרת החוב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאחר עיון במסמכים השונים שהוגשו ולאחר שמיעת החקירות הנגדיות של המצהירים מטעם הצדדים, מצאתי כי לא ניתן לקבל את אותו חשבון, נספח ד' לתצהיר התובעת, כבסיס לתביעת התובעת ולדרישתה לתשלום יתרת התמורה וכן כי לא ניתן לבסס על אותו חשבון ממצאים כלשהם המאפשרים להעתר לדרישות התובעת.

...

לסיכום, לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בשים לב למחלוקות בין הצדדים ובשים לב להתנהלות הצדדים לאורך השנים, החשבון שנערך על ידי התובעת וצורף כנספח ד' לתצהיר התובעת מהווה פתיחה מחדש את ההתחשבנות בין הצדדים, שאושרה בזמן אמת על ידי התובעת ולא הוצגו ראיות המלמדות על קיומן של מחלוקות בנוגע לאישור החשבונות החלקיים לאורך השנים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין המחצית הראשונה של האגרה בלבד (בשים לב לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק), כנגד הצגת אסמכתא מתאימה, וכן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.