תביעתו המקורית של המבקש לגימלה לתשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין נבדקה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונדחתה, לאחר שקבע כי מעמדו של המבקש הוא עצמאי.
בשולי ההחלטה נקבע כי אין מניעה שהמבקש ימשיך לתת שירות בתחום עסוקו ללקוחות אחרים, וסיום ההיתקשרות עמו מצד החברה, לא מונע ממנו להמשיך לקיים היתקשרות עסקית עם חוג לקוחות אחר.
על פני הדברים, סעיפים 9.1 ו- 9.3 להסכם השרות מלמדים אותנו כי המבקש הוגדר כקבלן עצמאי; הובהר כי לא מתקיימים בינו לבין החברה יחסי עבודה; הוטלה עליו האחריות להפרשת תשלומי חובה ומסים ולקיום דרישות הדין; ונוסף על כך, הובהר כי לא יהא זכאי להטבות סוציאליות או כל הטבות אחרות הכרוכות ביחסי עבודה.
...
בנסיבות אלה, עתר המבקש לקבוע כי בהעדר ראיות שיסתרו את בקשתו לפיה הוא עומד במבחנים להגדרת עובד, ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי השתהה משך זמן ניכר בטיפול בתביעתו, ובשל הימנעות פקיד התביעות מבחינה עניינית ומהותית של מסגרת ההעסקה בחברה, יש להיעתר לבקשה ולהורות למוסד לביטוח לאומי לשלם למבקש את מלוא זכויותיו כעובד של החברה.
סיכום:
בנסיבות המקרה שלפנינו, חרף העובדה שבפן הפורמלי, הוגדר המבקש במסגרת הסכם השירות כקבלן עצמאי, תוך שלילת יחסי עבודה בין הצדדים, סבורני כי על הצד המעשי, בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נראה כי מתכונת העסקתו של המבקש נוטה – על צד העיקר – יותר לכיוון ההגדרה של יחסי עובד-מעביד.
לאור כל האמור לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי שימש כעובד של החברה.
סוף דבר:
על יסוד כל המוסבר לעיל, הבקשה מתקבלת, ובהתאם אני קובע כי המבקש שימש עובד החברה לשעבר, עובר לכניסתה להליכי חדלות פירעון.