נטען, כי התובעת ביצעה פעולות ייעוץ ובהן גיוס יועץ עסקי בשם ****, ועריכת פגישות רבות עמו; הכינה מסמכים עבור הנתבע לקבלת מימון מהבנקים; פעלה לגייס משקיע לעסקו של הנתבע, והנתבע הישתתף בקורס דיגיטאלי של התובעת בפייסבוק.
מיתרת הסכום לתשלום, העומדת לטענת התובעת על סך של 35,100 ₪, יש לקזז צמיגים שרכשה התובעת מהנתבע בסך 1,200 ₪, ועל כן יתרת חובו של הנתבע עומדת על סך 33,900 ₪.
עתירת התובעת להשית על הנתבע את סכום התביעה מתבססת על הוראת סעיף 5E להסכם, על פיו: "ללקוח תנתן אפשרות לנקודת יציאה מההסכם בסיום כל חודש שירות, בהתראה של 30 יום ובכתב, בחודש זה הלקוח ימשיך לקבל שירות כרגיל. במידה והלקוח יחליט לממש את נק' היציאה, ישלם חודש אחד בנוסף."
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם לתובעת תמורת חודש היתקשרות אחד בלבד, ולא שילם עבור חודש ההתראה מראש או עבור החודש הנוסף בהתאם להוראות סעיף 5E להסכם.
הנתבע טען כי הוטעה ביחס לתוכן ההסכם עליו חתם, לאחר שהתובעת יצרה כלפיו מצג שתגייס עבורו מימון משמעותי לעסקו, אך לא עשתה כן. עיון בהוראות סעיף 1 להסכם מעלות כי השרות יכלול ייעוץ בתחומים כגון שיווק, כוח אדם, תיכנון כספי, מבנה אירגוני, חומרים פרסומיים, אימון אישי, קופירייטינג, ניהול קמפיינים שיווקיים, ניהול תקציבים פינאנסיים והגדרת יעדים.
...
התובעת טענה כי בהתאם להוראות ההסכם, ניתנה לנתבע אפשרות לסיים את ההסכם בסיום מוקדם, בתום כל חודש שירות, בהתראה בכתב של 30 ימים מראש, כאשר בחודש זה ימשיך הנתבע לקבל שירות כרגיל, וכן ישלם הנתבע תמורת חודש שירות נוסף.
שוכנעתי בטענת התובעת לפיה לא ניתן לבצע הסכם מהסוג הנדון ללא השתדלות ראויה מצד הנתבע, בהעמדת מסמכים ומידע, ובמילוי אחר המשימות העסקיות שהוטלו עליו.
הנתבע טען במובלע בכתב ההגנה כי ההסכם עליו חתם הוא בבחינת חוזה אחיד, אך לא פירט את הטענה, נציג התובעת לא נחקר באשר לכך, והטענה גם נזנחה בסיכומים, כך שלא מצאתי מקום להרחיב ולדון בה.
לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 33,900 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט בסך 4,700 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום שיתקבל פסק הדין בידיו, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד האחרון לתשלום עד לתשלום המלא בפועל.
