תביעה לתשלום חוב בגין טיפולי שיניים

הסעדים התובעים עותרים לחיוב הנתבעים לשלם חוב כספי בגין כל טפולי שיניים שהוענקו להם על ידם, ואילו הנתבעים (התובעים שכנגד) עותרים בתביעתם הנגדית לחיוב הנתבעים שכנגד (התובעים), להשלים את טפולי השיניים הנדרשים וכן לתקן את הנזק שניגרם לשיניהם, ולחלופין לחיובם בתשלום פיצוים (לעניין גובה הפצוי בתביעה הנגדית בגינו שולמה אגרה, ראו: החלטת ביהמ"ש מיום 10.11.2020).

עם זאת, בנסיבות האמורות, נראה כי הנתבעים היו מודעים (ולמצער אמורים היו להיות מודעים) לכך שהם נתנו את הסכמתם להתחלת ביצוע תכניות הטיפול שהוצעו להם במרפאת התובעים על סמך תנאי פוליסת ביטוח שיניים מוגדרת שבה הכסוי הבטוחי (התשלום בגין הטיפולים למרפאה או השיפוי בגינם למבוטח) מותנה, בין השאר, בקיומה של פוליסה תקפה (בכפוף להוראותיה),וכן בתשלום הפרמיה החודשית כסדרה לחברה המבטחת ע"י המבוטח/בעלת הפוליסה, בהתאם למוסכם במסגרת יחסי העבודה שבין הצדדים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים בתביעתם הנגדית נחה דעתי לדחות את הסעדים המבוקשים על שני מרכיביהם (מתן צווי עשה/פיצויים).

סוף דבר מכל האמור לעיל - אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה, ומחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעות, באמצעות ב"כ, את הסך 40,000 ₪ בצרוף החזר אגרות משפט יחסית לסכום שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

התביעה שכנגד נדחית.

עוד טוען התובע, שמעולם לא נימסר לו שההחזר בגין טיפולים אורתודנטיים מוגבל עד לסך של 8,000 ₪ ושמידע זה הובא לידיעתו לאחר הגשת התביעה.

עוד טוענת המדינה שגובה ההחזר בגין טיפולים אורתודנטיים מוגבל עד לסכום של 8,000 ₪ (בתוספת סט אורתודנטי עד לסך של 480 ₪) וזאת בהתאם ל"נהל טפולי שיניים" מיום 23/7/20 ומשרד הרווחה אינו מאשר החזרים מעבר לסכומים אלו.

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, נחה דעתי שיש להורות על דחיית התביעה נגד אור שלום ולחייב את המדינה בתשלום פיצוי לתובע עקב האיחור הממושך והקיצוני בהעברת הכספים שלהם הוא זכאי בהתאם לנהל הרלוואנטי.

המצוקה הכלכלית של התובע, אב מישפחה המונה שש נפשות, בנוסף לשתי בנות האומנה, עולה בבירור, שלא לומר זועקת, מפניותיו (הגובלות בתחינה) לאור שלום אשר בהן הוא מתאר את החוב התופח בחשבון הבנק.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, נחה דעתי שיש להורות על דחיית התביעה נגד אור שלום ולחייב את המדינה בתשלום פיצוי לתובע עקב האיחור הממושך והקיצוני בהעברת הכספים שלהם הוא זכאי בהתאם לנהל הרלוונטי.

המסקנה האפשרית היחידה שיכולה להתקבל לנוכח מכלול הראיות שהובא לפניי היא שלא נפל כל פגם בתפקידה של אור שלום כגוף מתווך בין התובע לבין משרד הרווחה, הטפסים שנחתמו אצלה נשלחו ללא דיחוי לחתימת הגורמים הרלוונטיים, היא פעלה במהירות וביעילות ואף יזמה פניות רבות אל המשרד על מנת לברר את סטטוס הטפסים ולקדם את קבלת הכספים.

לאור כל האמור, מצאתי שיש לדחות את התביעה שהוגשה נגד אור שלום.

המסקנה שונה בכל הנוגע למשרד הרווחה.

לפניי תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪ בגין תשלום חוב נטען עבור טפולי שיניים שבוצעו על ידי התובע, רופא שיניים במקצועו לשני הנתבעים.

...

המסקנה הסופית: המסקנה הסופית הינה שהנתבעים קיבלו את השירות וכי טענתם בעניין כשל רפואי לא הוכחה.

על כן אני מקבלת את התביעה ומשיתה על הנתבעים את הסכומים הבאים: · על הנתבע מס' 1 את הסך של 2,800 ₪.

· הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד את הוצאות ההליך כולל שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף החזר אגרה ששולמה בסך כולל של 812 ₪.

ואולם, לצורך הענין די בכך שאין חולק כי התובע לא היה מעוניין לחתום על ההסכם ואף העלה טענות נוספות לעניין פגיעה בזכויותיו בשנים הקודמות (פגיעה בהפרשות הפנסיוניות שלו לפני שנת 2010, אי תשלום בגין טפול שיניים שניגרם לטענתו עקב תאונת עבודה משנת 2012).

בין הצדדים התפתחה מחלוקת שכן לפי עצת גב' אליאסי, הנתבעת ביקשה לעגן בכתב את הנוהג שהיה קיים מאז תחילת העסקתו של התובע ולפיו שעות העבודה המבוצעות ביום ו' הן חלק מהשכר הכולל, ואין משלמים בגינן שעות נוספות ואילו התובע סרב לכך, והעלה טענות לעניין חובות מן העבר הן בגין שעות יום שישי והן בעניינים אחרים.

וכך בלשונו של כב' בית הדין הארצי לעבודה בית הדין (ראה ע"ע 31964-03-16 יאסו נ' איי אס אס – פורסם בנבו): "אכן, בהתאם לעדותה של העובדת השכר שסוכם עימה היה בעד כל שעות עבודתה, לרבות שעות נוספות (ע' 27, ש' 25 – 28). אולם, בתקופה בה שולם לעובדת שכר הכולל תמורה בעד עבודה בשעות נוספות, הרי שלאור סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, השכר ששולם לעובדת הוא השכר הרגיל, ועל בסיסו יש לשלם גמול שעות נוספות [ע"ע (ארצי) 623/06 בוטלז'י –מלון שלום פלאז'ה אילת [פורסם בנבו] (11.2.2010)]. על כן, בכל הנוגע לתביעה לגמול שעות נוספות בעד התקופה שעד יום 31.12.2008 נדחה ערעורה של החברה.

...

אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נדרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.

לפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

כללו של דבר על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 55,377 ₪.

בשים לב לכך שמרבית התביעה כנגד הנתבעים (אשר יוצגו במשותף) נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

התובעת עוד טענה כי לפני תחילת הטיפולי הנתבע עבר סדרת בדיקות וצילום פנורמי וכי הוסברה לנתבע תכנית הטיפול הצפויה אשר הנתבע הסכים לה. התובעת עוד טענה כי המנהל מטעמה הבהיר לנתבע את עלויות הטיפול והאחרון הבין והסכים לשלם את עלותם, אך ביקש מהתובעת לדחות את התשלום מאחר והיה אמור לקבל כספים מאמו המתגוררת ברוסיה ובקש כי רק עם קבלת הכספים הוא ישלם לתובעת את התמורה בגין הטיפולים.

תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים: התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם בעל המניות בתובעת ורופא השיניים ד"ר נסאר גדבאן אשר חזר על הנטען בכתב התביעה והוסיף כי מהביקור הראשון של הנתבע במרפאת התובעת השרה אוירה נינוחה ונעימה וכן הצליח לזכות באמון הצוות הרפואי כולו ואף המצהיר דיבר עם אמו של הנתבע במספר הזדמנויות והיא הבטיחה שתעביר כספים לבנה במטרה לשלם עבור הטיפולים.

המצהיר מטעם התובעת עוד טען כי הנתבע שילם עבור הטיפולים באופן חלקי בלבד כך שיתרת חובו עומדת ע"ס 46,890 ₪ כמפורט ברשימת פירוט התשלומים וכרטיס הטיפול של הנתבע אשר צורפו לכתב התביעה לתצהיר עדות ראשית.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הוכח בפני כי הנתבע קיבל טיפולי שיניים במרפאת התובעת ע"ס של 58,300 ₪, שילם סך של 11,410 ₪ ומכאן יתרת חובו כלפי התובעת עומדת ע"ס 46,890 ₪.

לכן, אני קובעת כי הנתבע מחויב בסכום התביעה הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לפיכך, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, קרי סך 46,890 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 31.12.2020 ועד למועד התשלום בפועל וזאת בקיזוז סך של 3,500 ₪ המצויים בקופת בית המשפט ואשר יועברו לזכותה של התובעת.