תביעה לתשלום חוב בגין אי תשלום מס הכנסה לפי פקודת מס הכנסה

התביעה הוגשה על סך של 811,200 ₪ והנה לתשלום דמי השכירות עבור האולם הקטן ועבור האולם הגדול, אשר נטען כי לא שולמו, וכן בגין חובות החברה לעירייה בהם נשאו לשמן וצביר במקום החברה, בשנים טרם העברת הנכסים בערייה על שם החברה.

כן ראו את סעיף 318 לפקודת העיריות, לפיו: "פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת – כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן". הנתבעות לא הוכיחו אחרת ולא סתרו את האמור בספרי העיריה.

חבות צביה בתשלום חוב הארנונה המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים עוסק בשאלה מתי ניתן לחייב בעל שליטה, באופן אישי, בחובות ארנונה של החברה שבשליטתו, הסעיף קובע כדלקמן: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;

בסעיף זה – 'חוב ארנונה סופי' – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; 'חברה פרטית' – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה' – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה". סעיף 119 א (א) לפקודה קובע: "(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

...

סבורני כי די באמור ובעדויות שלעיל, בכדי להורות על דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר תביעת העירייה – מתקבלת כדלקמן: התביעה מתקבלת במלואה נגד החברה על סך כולל של 227,068.1 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

הנאשם הורשע בעבירות עוון לפי פקודת מס הכנסה (אי הגשת דוחות מס).

ניתן היה לבצע פעולות לאיתור הנאשם, ניתן היה לשלוח ולהמציא לו דרישה לתשלום החוב, וניתן היה להגיש נגדו תביעת חוב במסגרת הליכי הפש"ר. המאשימה לא עשתה דבר מכל זה".

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהקנס התיישן, ולכן, אין להוציא פקודת מאסר בגין אי תשלום הקנס ויש לבטל את כל פעולות הגבייה הקיימות בתיק.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות המבקש ותגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי הצדק עם המבקש שהקנס התיישן מבלי אפשרות להחיותו.

לסיכום, לא ניתן לומר שנאסר על המשיבה לנקוט בכל אפיק גבייה בצל צו הכינוס, ומכאן שמירוץ ההתיישנות המשיך, למצער משנת 2008 ועד לשנת 2020 (לפי תגובת המשיבה).

בהעדר מחלוקת כי בין השנים 2018 ועד 2018 ללא ננקטו פעולות שמפסיקות או מאפסות את מירוץ ההתיישנות, אני קובע כי הקנס התיישן, שכן אין בצו הכינוס משום אירוע מנתק כאמור.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהקנס התיישן, ולכן, אין להוציא פקודת מאסר בגין אי תשלום הקנס ויש לבטל את כל פעולות הגבייה הקיימות בתיק.

נטען, כי העיכוב בטיפול בתיק נבע מהעובדה כי המדובר במבקשת - דירקטורית מבוגרת, בת 83, ובצורך לקבל אישור מס הכנסה על העידר פעילות והגשת דו"ח שנתי.

זאת, בהתאם לתקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001 (להלן: "התקנות") הקובעת כי חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה"), לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען על פי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה.

לטענת ההתיישנות - המדובר בטענה מקדמית שיש לטעון בהזדמנות הראשונה ולכן אין המבקשת רשאית לטעון אותה בשלב זה. רשם החברות מגביל את פעולות הגבייה והטלת הסנקציות בגין אי תשלום חובות אגרה שנתית ל- 7 שנים בלבד.

לטעמי, במקרים מעין אלה, מועד החייאת החברה הוא המועד שבו נולדת עילת התביעה, כמובנו בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ותקופת ההתיישנות לגבי חוב אגרות בגין השנים בהן הייתה מחוקה מתחילה רק במועד זה, במובן זה שממועד ההחייאה נוצר החוב, וכל החוב, במלואו, הוא חוב בר תביעה שלא חל מחסום דיוני של היתיישנות לגביו למשך שבע שנים נוספות.

...

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המשיב, כי המבקשת אינה זכאי לפטור המוענק מכוח התקנות ( עניין קריתי").

לטענת ההתיישנות – אני מקבלת את עמדת המשיב, כי בעת שהחברה הייתה מחוקה לא ניתן היה לנקוט כנגדה בהליכי גבייה נגדה.

לאור האמור, הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית.

המבקשת תשלם את האגרה כתנאי להחייאתה.

(ב) בית המשפט רשאי לדחות את מתן ההחלטה בבקשת פשיטת הרגל למועד שיקבע, על מנת לאפשר לחייב להסדיר את חובותיו בדרך של פשרה או הסדר לפי פקודה זו."

תביעת החוב של מס הכנסה, שהוגשה על סך של כ- 35,000,000 ₪ (35 מיליון ₪), מהוה חלק ארי מתוך החובות הנתבעים של החייב בהליך דנן, וכאשר נלקחת בחשבון העובדה כי עסקינן בחובות בגין אי תשלום מס הכנסה כנדרש, והעובדה כי שומת המס הפכה חלוטה לאחר שהליך העירעור על שומת המס נמחק, הרי שניתן לומר שיש, במקרה הטוב, טעם לפגם בהתנהלות החייב ביחס לאופן יצירת החובות, ובמקרה הרע - חוסר תום לב. אכן, החייב העלה טענות שונות בהתייחס לאופן קביעת השומה מצד הנושה מס הכנסה, ואפנה בהקשר זה למשל תגובת החייב מיום 9.2.2021 להודעת העידכון מטעם המנהלת המיוחדת בדבר הגשת תביעת החוב של מס הכנסה, במסגרתה פרט החייב טענותיו בהקשר זה. בהמשך מונה כאמור רו"ח טרבלסי לצורך בחינת הטענות – ואולם בשל עמדת הנושה מס הכנסה, לא ניתן היה לקדם את הבירור במסלול זה. אלא שדומה, שבהקשר זה אין לחייב אלא על עצמו להלין.

...

לכן, ניתן לסכם ולומר כי גם התנהלותו של החייב במסגרת ההליך לוקה בחוסר תום לב, וכאשר נבחנות מכלול הנסיבות – המסקנה המתבקשת היא כי פני ההליך לביטול.

לפיכך, ולאחר שבחנתי את בקשת בעלי התפקיד ואת טענות הצדדים, ובנסיבות המפורטות ביחס לתיק זה, אני מורה על ביטול פסק הדין המכריז ומחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

בהקשר לנכס בעתלית: אני מורה כי הצו לאיסור דיספוזיציה שהוטל בהתייחס לנכס בעתלית (הידוע כמגרש 134 בגוש 10534 חלק מחלקות 55 ו-75 בעתלית) יוותר על כנו ויפקע בעוד 60 יום מהיום.

השופטת עינת רביד: ערעור על פסק דין מיום 27.12.2021, שניתן בבית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי, ת"א 7444-09-17) בגדריו נדחתה תביעת המערער כנגד שתי המשיבות, לתשלום סך 1,440,000 ₪ בשל התנהלותן הרשלנית כלפיו, והוא חויב בהוצאות בסך של 80,000 ₪ (40,000 ₪ לכל משיבה).

לא מיותר להזכיר כאן, שמאפיין מרכזי של הסדרי הגבייה המינהליים הנוגעים לעיקולים בגין אי תשלום ארנונה "הוא העובדה שמדובר בהסדר הנותן לרשות את הכוח לפעול לגביית חוב, וזאת מבלי שהחוב יאושר קודם לכן בפסק דין של בית משפט. הליך הגבייה המינהלי ניפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו לרשות (סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); סעיף 306 לפקודת העיריות). אם לא מילא הנישום אחר דרישת התשלום, רשאי הגורם המוסמך לכך לפי דבר החקיקה הרלוואנטי (פקיד גבייה לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); ראש הערייה לפי סעיף 309 לפקודת העיריות) להרשות נקיטת צעדי אכיפה במסגרת הליך הגבייה המינהלי. הסדר הגבייה המינהלי מעניק לרשות סמכויות שונות המסייעות לה לפעול לגביית חובה. כך, למשל, מעניקה פקודת העיריות לרשות סמכות לתפוס את נכסי הסרבן ולמוכרם וכן להטיל עיקול על משכורתו (סעיפים 313-310 ו- 320 לפקודת העיריות). פקודת המסים (גביה) מכילה סמכות להטיל עיקול על מיטלטלין של הסרבן" (סעיף 12 לפסק הדין ברע"א 187-05 נעמה נסייר נ' עריית נצרת עילית , פ"ד סד(1) 215, 20.6.2010, להלן: פסק דין נסייר).

על פי דוחות תפיסת המיטלטלין שבנספח 12 לתצהיר המערער התראה כזו לא נימסרה טרם עיקול המחשב האישי בספטמבר 2012, מחשב אשר עליו היו נתוני העסק ["תוכנות שונות, אשר שמשו, בין היתר, לצורך ניהול העסק (רשימת לקוחות, פרטי חשבוניות, תשלומים למס הכנסה, תוכנת מוסיקה, תוכנת הפעלת תאורה, תפריטי החברה, אירועים עתידיים, מסמכים ומכתבים)]" ואשר מעולם לא הוחזר למערער (סעיף 32 לתצהיר המערער).

...

עוד איני מקבלת את הטענה לפיה היה על המערער לטעון את הטענות שטען בתביעתו זו בעתירה המנהלית, שאם לא כן הרי הן בבחינת טענות כבושות.

לטענתו הוא הוציא לשווא סכומי כסף משמעותיים בניסיונות לתקן את סוגיית לחץ המים, למרות שבסופו של דבר הנושא כלל לא נדרש.

סוף דבר הערעור בנוגע לעירייה (המשיבה 1) בסוגית העיקולים – יתקבל.