כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעת 4, התבזה התובע בפני כל עובדי הנתבעות 1-3 ו/או בפני חבריו לעבודה, הממונים עליו והכפופים לו.
התובע הפנה להודעת המייל, שנשלחה כיומיים מיום סיום עבודתו, על ידי הנתבעת 4 ובהודעה זו, לטענתו, עוולו הנתבעות כלפיו עוולת לשון הרע.
לנתבעות עומדת הגנת אמת הפירסום, אשר קבועה בחוק איסור לשון הרע, שכן הדבר שפורסם הוא אמת (התובע הודה במישטרה כי לא עבד לפי הנהלים) והיה בפירסום עניין צבורי (לנתבעות עומדת הזכות להביא לידיעת עובדי מחלקת המכירות את מדיניותה לגבי הפרות משמעת חמורות, כדי להטמיע מדיניות לגיטימית).
בעיניין שוורץ הנ"ל קבע בית הדין הארצי כי בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לאיזונים הנ"ל גם את המאפיינים היחודיים של יחסי העבודה, ובכלל זה יש להיתחשב בכך שמקום עבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מידי יום, ויש חשיבות לאפשר בו שיח פתוח, גלוי ויום יומי.
משפסקנו לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ומשלא מצאנו בסיס לפסיקת פיצוי נוסף (אשר נטען בעלמא), דין התביעה ברכיב זה להדחות.
סוף דבר
התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין:
א. הפרישי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.
...
בנסיבות האמורות, מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.
סוף דבר
התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין:
א. הפרשי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.
