תביעה לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויים בגין אי מתן תלושי שכר

דין תביעתו ברכיב זה להדחות כמו גם התביעה לזכויות סוציאליות בגין אותה תקופה בה היה התובע מצוי בחל"ת. התביעה לפצוי בגין אי מתן תלוש שכר ערוך כדין היא למעשה תביעה לתשלום הודעה מוקדמת וסכומים נוספים בגין חודש ינואר, אשר לטענת התובע משלא נרשמו בתלוש השכר הרי שהוא ניתן תוך טעות רישומית ושלא כדין.

...

בהחלטת כב' השופטת חני אופק גנדלר בבר"ע עבודה (ארצי) 52396-12-21 ניבין סיאד – שבע קשתות (ניתן ביום 2.1.22), בה נדחה הערעור על החלטת כב' השופטת שדיאור בסע"ש 40299-11-21 ניבין סיאד – שבע קשתות (ניתנה ביום 7.12.21) נאמר כך: "המבקשת מבקשת סעד זמני בדרך של מתן עבודה בפועל, כשלצורך זה היא מבקשת כי המשיבה, שסגרה את עסקה בתחום המלונאות (למעט עבודות תחזוקה נדרשות), תפתח את עסקה לפעילות שוטפת. טענות המבקשת בבקשה שלפני סבות בעיקרן כנגד שיקול הדעת הניהולי של המשיבה אודות פתיחת המלון או הצורך באיוש תפקיד מפקחת מחלקת הזמנות במלון. אולם, עם כל ההבנה למצבהּ של המבקשת, שיקולים אלו הינם במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה ובית הדין לא יחליף את שיקול דעת המשיבה בשיקול דעתו, ולא יחייב עסק שצמצם פעילותו למינימום המתחייב לצורך תחזוקה בסיסית, להפעילו באופן שוטף.

בהקשר זה מקובלת עלינו טענת התובע כי לנוכח הודעתו לנתבעת כי הוא נכון לעבוד אצל הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת, ומשהוכח כי בחרה שלא לשבצו לעבודה ולא להציע לו עבודות חלופיות (הגם שהיו בידיה), אלא להמיר זאת בתשלום חלף ביצוע עבודה, עליה לשאת בתשלום דמי ההודעה המוקדמת.

תחשיבה של הנתבעת לעניין זה מקובל אפוא בהוספת יום הודעה מוקדמת אותו הפחיתה מתחשיבה, דהיינו 193 ש"ח ליום (לפי היקף משרה) * 18 יום = 3,474 ש"ח. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום הודעה מוקדמת בסך 3,474 ש"ח. כמו כן ובשים לב להתנהלות הנתבעת כלפי התובע כפי שתוארה לעיל כמו גם לחיובה בדין לאחר שהתובע הוצרך לנהל ההליך ולהסתייע לשם כך בעורכי דין, הנתבעת תישא בתוך 30 יום בתשלום הוצאות התובע בסך 500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח. זכות ערעור לבית דין זה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד בהן מצד אחד, דורש התובע תשלום זכויות סוציאליות ופיצויים בגין היתנהלות כטענתו שלא כדין מצד הנתבעת ומאידך, דורשת הנתבעת השבה של זכויות להן לדידה לא קמה זכאות לתובע משהוא הפר לדבריה את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליו.

בחודש מאי 2019, סמוך לאחר שסיים התובע את העסקתו בנתבעת, הוא הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית , גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו ופצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין, בסך כולל של 846,214 ₪.

...

סוף דבר: תביעת התובע מתקבלת בחלקה ונקבע כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסעדים הבאים: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 172,298 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה הרלבנטית (15.10.15).

התביעה שכנגד נדחית.

משהתקבלה תביעת התובע בחלקה ונדחתה התביעה שכנגד, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

להלן עיקר טענות התובע התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה וסיומה במסגרתה טען לתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה.

אשר לטענה בדבר שעות הנוספות נטען כי בכתב התביעה אישר התובע כי שולם לו שכר מוסכם עבור מתכונת עבודה סדורה אך טען כי הפיצול לשעות נוספות היה מלאכותי.

דיון והכרעה התובע הגיש כתב תביעה כנגד הנתבעת לתשלום זכויותיו בגין תקופת עבודה שתחילתה 1/1997 וסיומה ביום 10/2019, בטענה כי הנתבעת העסיקה אותו כנהג משאית "בענף ההובלה". התובע עותר לפצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, השלמת הפקדות לפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה וכן לתשלום אש"ל וקרן הישתלמות.

אשר לרכיב השעות הנוספות בתלוש השכר, נטען כי הוא לא משקף את הגמול הראוי בעד השעות הנוספות אשר ביצע התובע בפועל ועל כן יש לחשב את השכר הנכון בעד השעות הנוספות ולהפחית את רכיב השעות הנוספות הגלובליות.

...

נטען כי הבקשה הוגשה כעת בשל התפתחויות שהיו לאחר הגשת כתב התביעה והדיון המוקדם וכי בנסיבות אלו יש להיעתר לבקשה.

לטענת הנתבעת יש לדחות את הבקשה מסיבה זו בלבד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת בגין התיקון; תקנה 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה), תשנ"ב – 1991 קובעת, כי "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו". גישת בתי הדין למתן רשות תיקון הינה ליברלית, והיא בוחנת בעיקר האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתה האמתית לדיון והאם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

עם זאת, איני מקבלת את טענות התובע כי היה באפשרותו להעלות את כלל טענותיו כפי שהן מפורטות בנוסח כתב התביעה המתוקן, רק לאחר השלמת ההליכים המקדמיים.

מתלושי השכר של התובע עולה כי הנתבעת בשל רצונה לחמוק מתשלום זכויותיו הסוציאליות ציינה בתלושי השכר כי שכרו של התובע הוא שכר מינימום, ושילמה לו הפרישי שכר כרכיב "בונוס". לטענתו, הנתבעת הגדירה רכיב שכר כ"בונוס" אך בפועל מדובר היה בשכר רגיל.

התובע טען כי לא קיבל הודעה על תנאי עבודתו ולא נחתם עמו הסכם עבודה ובקש לקבל פיצוי בגין כך. כמו כן, התובע תבע שכר עבודה עבור חודש יולי 2017, פדיון חופשה ופצוי בשל אי מתן תלוש שכר עבור חודש יולי 2017.

בפסיקה נקבע לענין עגמת נפש: "הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שהמעסיק הפר את חובת תום הלב כיוון שלא ניתנה לעובד היזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו (ראו ענין פלוני; וע"ע (ארצי) 25805-12-11‏ מדינת ישראל נ' מירון חומש (29.11.16). בענין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי" (ההדגשה שלנו).

...

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

בהתחשב בסכום שנתבע לעומת הסכום שנפסק, אנו קובעים כי אין צו להוצאות.

] התביעה דנן הוגשה ביום 27/1/22 לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה של התובעת וכן לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ותלושי שכר פגומים.

...

על יסוד האמור אין מנוס מלקבוע כי התובעת לא נתנה הודעה מוקדמת להתפטרות, ואף לא הוכיחה נסיבות בהן ראוי היה לפטור אותה מחובה זו. בשים לב לתקופת עבודתה של התובעת משך ההודעה המוקדמת שהיה עליה לתת עמד על 16 ימים.

כללו של דבר בתוך 30 יום ישלמו הנתבעים 3-4 לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ג, (10 אוגוסט 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.