תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין יחסי עובד-מעביד

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות בגין עבודת התובע וסיומה.

רק לאחר קביעת מהות יחסי הצדדים, יהא מקום לבחון את טענת התובע לזכויות הסוציאליות שלהן הוא זכאי.

אשר לסיום יחסי העבודה על המונית - סיפרה הנתבעת: "ת. הוא עבד קצת ברגע שהמשטרה הרחיקה אותי מהבית דפקו לי על הדלת ואמרו לי להתייצב בבית הדין באשדוד ונאמר לנו שלא נהיה יותר אמרו לו שהוא צריך לתת לי את הזכות הציבורית הוא הוציא את זה מהכיס ונתן לי. יכול להיות שהוא עבד עוד כמה ימים. הובהר לו בבית המשפט שהוא חייב לתת לי את זה ואנחנו חייבים להפרד. הוא פתח לעצמו. יכול להיות בתוך כדי השנה האחרונה שהיינו ביחד והייתה קשה הוא פתח חשבון משלו ולא אמר לי שלא רוצה אותי יותר, יכול להיות שאז פתח לו עוסק מורשה וכאילו פיטר אותי מהעסק שלי אבל לא זכור לי מה היה עם הזכות הציבורית עצמה. אבל לא עשה עם זה בעיות לא שלא החזיר או משהו כזה" (עמ' 18 ש' 14-20 לפרוטוקול).

התובע נהג בכספים כמנהג בעלים כמקובל בין בני זוג והטענה כי די בעובדה שהרכב רשום על שם הנתבעת על מנת שיחסי הצדדים יחשבו כיחסי עובד-מעסיק, דינה להדחות.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שבתיק, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

התובע נהג בכספים כמנהג בעלים כמקובל בין בני זוג והטענה כי די בעובדה שהרכב רשום על שם הנתבעת על מנת שיחסי הצדדים יחשבו כיחסי עובד-מעסיק, דינה להידחות.

על יסוד האמור, התביעה נדחית.

התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתו וסיומה.

לטענת הנתבעת 1: א. הנתבעת 1 לא העסיקה את התובע ולא שררו בינו לבינה יחסי עובד מעסיק.

ס' 5א לחוק הודעה לעובד (שניכנס לתוקפו ביום 11.8.11) קובע כי "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2 והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3 בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"א-1971". הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהוה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה.

...

סוף דבר: לאור האמור, נקבע בזאת כי על הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים כמפורט להלן: פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בגין רכיב התגמולים בסך של 12,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה הנתבעת (5/15).

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

לנוכח דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 (אשר יוצגה בהליך ע"י אותו נציג ואותו ב"כ של הנתבעת 2) וקבלת התביעה כנגד הנתבעת 2 בחלקה, מצאנו לחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הנתבע טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן התביעה הוגשה כתביעת נקמה נגד הנתבע, אשר הגיש נגד התובעת תביעה לתשלום זכויותיו הסוציאליות בגין עבודתו אצלה.

כך, "לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לידון בעיניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לידון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד" (עניין רוחם, פסקה 67).

...

טענה זו של המבקש אין בידינו לקבל.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.

בפנינו תביעתו של מר נאור בוסי, לתשלום זכויות סוציאליות אשר לא שולמו לו לטענתו, בעקבות סיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת 1.

...

כבר בתחילת הדברים נציין כי מצאנו לנכון בנסיבות העניין, לקבל את טענות התובע בכל הנוגע להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2.

התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

לסיכום – אנו קובעות כי על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים, אשר ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד סיום יחסי העבודה ועד למועד התשלום בפועל: · פיצויי פיטורים בסך של 12,000 ₪, בתוספת פיצויי הלנה בסך של 3,000 ₪ · פדיון ימי חופשה בסך של 6,285 ₪.

כן ישלם הנתבע סך של 5,000 ₪, בגין אי עריכת שימוע כדין אשר ישולמו ממועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 18.2.22 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה אצלה וסיומה.

עוד נטען, כי התביעה מופרכת ומשוללת כל יסוד, שכן הנתבעת ובנה מעולם לא העסיקו את התובעת והם אינם מכירים אותה כלל ולא צורפה ולו ראשית ראיה לתביעה המוכיחה את קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

...

המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנדחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העדר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חסרון כיס לנתבעת.