תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין אי-תשלום

סע"ש 62828-01-18 (שחר כהן – נ.ש. גונזלס הפצה בע"מ) הרקע הצריך לעניין עניינה של התביעה בתשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים.

לאור האמור תבע שחר את הרכיבים הבאים: · 5,700 ₪ (300 ₪ ל-19 חודשי עבודה) בגין תלושי שכר פקטביים (פיצול רכיבים) ופגומים (אי ציון צבירת ימי מחלה); · 12,941 ₪ בגין אי תשלום נסיעות.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

לא בדיעבד, בסיום העסקתו ובמסגרת הליך זה. לפיכך, התביעה להשבת כספי הפיצויים נדחית.

סוף דבר על גונזלס (הנתבעת) לשלם לשחר (התובע) את הרכיבים הבאים: סך 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד; סך של 3,800 ₪ בגין עריכת תלושים פגומים ופיקטיביים; סך של 1,258 ₪ בגין אי תשלום דמי הבראה; סך של 50 ₪ בגין הפחתת הודעה מוקדמת ביתר; סך של 2,550 ₪ לרכיב גמל וסך 2,418 ₪ לרכיב פיצויים.

ביום 15.11.2020 הגישה התובעת, אזרחית הודו, את התביעה שבכותרת, לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתה נימנעו ממנה בתקופת עבודתה כמנקה אצל הנתבעים.

מדובר בהתנהלות הנוגדת את הוראת סעיף 13 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: "כללי לישכת עורכי הדין") הקובע כי – קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דיעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טירחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.

...

יחסי העבודה נמשכו שנתיים ורבע עד אשר נאלץ להתפטר בשל אי תשלום שכר מתמשך, וכן בשל אי תשלום זכויות סוציאליות אחרות.

עוד הוסיף כי התובע פועל לבטל את רישומה של הנתבעת כקבלן רשום דרכו, וכי "הנכם מתבקשים להמנע מהנפקת תלושי שכר עבור מרשי אגב חודש 9/2019". אחר זאת הוגשה, בשלהי שנת 2019, התביעה שלפנינו בה טוען התובע כי בינו לבין הנתבעת הוסכם כי יועסק אצלה במקצועו בתמורה לשכר בגובה 7,500 ₪ ברוטו "לא כולל דמי נסיעות". וכי לבד מהסכומים שמנה ואשר שולמו במהלך תקופת העבודה הנטענת (בגובה כולל של 38,000 ₪), לא שילמה לו הנתבעת שכר כלל, ואף לא כל זכות סוציאלית אחרת.

...

כללם של דברים, ממכלול הראיות עולה בברור כי מטרת ההתקשרות החוזית שנערכה בין התובע לנתבעת לא הייתה עבודה אלא שימוש ברישומו של התובע כהנדסאי בפנקס הקבלנים ויצירת מצג כוזב כלפי הרשויות השונות.

בהתאם דין התביעה דחיה על כל ראשיה.

על כן אנו מחייבים את התובע בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח הנתבעת בסכום כולל של 20,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי לאורך כל תקופת ההיתקשרות, היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וכי הנתבע שילם לתובעת סכומים זעומים תמורת עבודתה ולא שילם את הזכויות הסוציאליות המגיעות לה. התובעת טוענת לסכומים הבאים: הפרישי שכר מינימום בסך 97,376 ₪; פצויי פיטורים בסך 6,974 ₪; דמי חגים בסך 5,120 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 32,443 ₪; פדיון חופשה בסך 2,865 ₪; הבראה בסך 5,586 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 4,508 ₪ נטו; שכר חודש 2/2017 בסך 4,783 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושים בסך 100,000 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודתה בסך 15,000 ₪; ועוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

...

לא מצאנו כי התנהלות הנתבע עולה לכדי המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

סיכום תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לה את הסכומים הבאים: הפרשי שכר: סך של 6,134 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.4.12 (אמצע התקופה לצורך הנוחות) ועד מועד התשלום בפועל.

בנסיבות אלו ישלם הנתבע לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

התובעת תבעה את עטון ואת הנתבע ועטון הגיש תביעה שכנגד על אי תשלום זכויותיו הסוציאליות ופצוי בגין עוגמת נפש.

...

התנהלות הנתבע אף אם היינו מגיעים למסקנה כי עטון הפר סוד מסחרי, לתובעת לא הייתה צומחת ישועה מכך.

לפיכך, הנתבע לא פעל שלא כדין ודין התביעה כנגדו להידחות.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.