תביעה לתשלום הפרשי שער בגין פיקדון בבית דיור מוגן

התובעת מוסיפה כי הנתבעת ובנותיה ידעו כי על פי התביעה שהוגשה נגד הנתבעת ביום 11.7.14 צוין במפורש כי אי תשלום דמי השכירות על פי האמור בהסכם הדיירות המוגנת וההעלאות על פי החוק מקנה לתובעת עילת פינוי מכוח סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר ולמרות זאת המשיכה הנתבעת לשלוח דמי שכירות לשנת 2015 על פי אותו תחשיב, אך התובעת הפקידה סכומים אלה בפקדון ולא משכה אותם.

בהסכם הדיירות המוגנת שנחתם בין הצדדים ביום 20.7.87 (נספח 2 לכתב התביעה) נקבע בסעיף 2 כדלהלן – השוכר ישלם למשכירה סך של – 120,000 $ (מאה ועשרים אלף דולר) בשקלים עפ"י השער היציג ביום התשלום בגין דמי מפתח עבור החנות הנ"ל. התשלום יבוצע בתנאים הבאים: במעמד החתימה על זכרון הדברים שלם השוכר למשכירה סך של 8,000 ₪ (שהם – 5,000 $) והשוכרת אישרה קבלת סכום זה. ביום חתימת הסכם זה סך של 40,250 ₪ שהם – 25,000 $ והשוכרת מאשרת קבלת הסכום.

עם זאת, טענת ההפרשים בשער הדולר נוגעת למספר מצומצם של חודשים (ראה סעיף 47 לסיכומים מטעם התובעת) בעוד שהלכה ותיקה ומושרשת היא (כאן מתוך ע"א 106/52 נקה תעשיות כימיות ורפואיות של המזרח הקרוב בע"מ נ' רפאל אלואלשווילי, פ"ד ט 490 (29.3.1955)) כי – "לא כל הפסקה בתשלום דמי השכירות נותנת לבעל הבית עילת פינוי נגד דיירו החוקי. עילה זו תקום רק כאשר הפסקת התשלום תהפוך לעניין של קבע. מצב דברים זה, של נתוק קבוע בהמשכיות התשלומים, הוא תנאי בל יעבור ... ואין די בכך שיחול איחור קל ופעוט בתשלום דמי השכירות" לאור האמור, ייתכן כי גם אם במשך חודשים ספורים כלל לא היו דמי השכירות משולמים כלל לא היה בכך כדי להקים עילת פינוי כנגד הנתבעת, קל וחומר כאשר עסקינן באי תשלום חלקי לתקופה קצרה.

...

אעיר כי הצדדים הוליכו הליך זה למחוזות נוספים ורחוקים והעלו טענות שונות נוספות, כגון ביחס לטיב עסקת הרכישה בין התובעת לגב' מהלאל ועוד, אולם סבורני כי לאור מסקנותי דלמעלה אין כל צורך להדרש אליהן.

לאור האמור אני מורה על פינויה של הנתבעת מהמושכר תוך 30 יום מקבלת היתר בניה לבניה חדשה שמבקשת התובעת לבצע בנכס או להריסה הנדרשת לשם ביצועה, כפוף לכך שעד אז תעמוד בתשלום מלוא דמי השכירות על פי השער היציג הידוע ביום התשלום.

הפועל היוצא מן האמור הוא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרות בית המשפט בגין שני ההליכים בסך 1,307 ₪, את הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, כל זאת – כאמור – על דרך בית הלל.

פתח דבר התובעת התגוררה בבית דיור מוגן ברח' פינסקר 6 בפתח תקוה (להלן – בית האבות).

עילתה של התביעה דנן, היא בתביעתה של התובעת להשבת כספי הפקדון, לאחר שהתובעת עזבה את בית האבות.

6.1.2.1 דמי פיקדון בסך השווה ל-129,500 $ (מאה עשרים ותשעה אלף וחמש מאות דולר של ארה"ב) שישולמו עפ"י השער היציג של ארה"ב הידוע במועד חתימת הסכם זה, לפי לוח התשלומים (נספח V) (להלן– 'דמי הפקדון').

וכך נכתב שם: "אם יעזוב הדייר את המעון לצמיתות תחזיר החברה לדייר תוך 60 יום מיום פינוי המעון על ידו, את התשלום היסודי שהופקד על ידו אצל החברה". חברת מגדלי לוי התחייבה, כאמור, לקיומם של חלק מסעיפי הסכם ההרשאה, ובין היתר היתה ערבה להשבת כספי הפיקדון עם עזיבת הדייר את בית האבות.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע וכן בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך 27,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

התקיים פה מעשה הונאה בסופו של דבר, של חמותי, אישה קשת יום שכל חסכונותיה נגזלו ממנה".

אם אין הוא מודע לכך, הכיצד יכול הוא לטעון להתרשלותו של הנתבע בניהולה של אותה חברה?! משלא הוכח קיומה של עילה כלשהי להרמת מסך ההתאגדות מעל פניה של חברת מגדלי לוי, והטלת חבות אישית על הנתבע כמנהל או בעל מניות, דין התביעה להידחות.

סיכום התביעה נדחית.

התביעה הוגשה תחילה בהליך סדר דין מקוצר בעתירה של התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את כספי הפקדון שהפקידו הוריו המנוחים בידי הנתבעת, בעת שעברו להתגורר בבית הדיור המוגן שבבעלותה (להלן: "הפקדון").

עובר למעברם של הורי התובע לדיור המוגן, חתמו הורי התובע והנתבעת ביום 12.2.1999, על זכרון דברים שמסדיר, בין השאר ובעיקר, את התנאים הכספיים הכרוכים במעבר האמור, בכלל זה, גובה דמי הרישום, גובה הפקדון שהיה על הורי התובע להפקיד אצל הנתבעת ותשלומו וכן שיעור הנכוי השנתי מסך הפקדון בגין פחת (להלן: "זכרון הדברים" או "המסמך").

שנית: בשים לב לכך שסכום הפקדון שולם במטבע ישראלי (₪), במועדים שונים, הגיוני וסביר ביותר כי נוצרו הפרשים נוכח השער היציג של מטבע הדולר, שמשתנה ממועד למועד, זאת בהנתן העובדה לפיה סכום הפקדון שסוכם הוא בהתאם לשער הדולר.

בנידון דנן, היתייחס בית המשפט בעיניין עמותת דיירי הדיור המוגן לעיל, לכך שהתמורה המשולמת על-ידי הדייר לבתי הדיור המוגן נחלקת לשניים: חלק אחד משולם באמצעות פקדון, ממנו מנכה בית הדיור המוגן אחוז מסוים מדי שנה, והיתרה מוחזרת לדייר או לעזבון שלו עם תום ההסכם, והחלק השני מכונה דמי שימוש או דמי אחזקה חודשיים שמשלם הדייר.

...

השאלות השנויות במחלוקת על יסוד החומר הקיים בתיק ומהתרשמותי מטיעוני הצדדים בדיונים לפניי, סבורני כי השאלות שבמחלוקת הן ארבע שאלות מרכזיות: בהינתן סכום הפיקדון 200,000 $, האם שולם לנתבעת סכום הפיקדון באופן מלא באמצעות התשלום על סך 800,000 ₪ או שמא, כטענת הנתבעת, הסכום ששולם בפועל הוא סך 197,533 $ בלבד ולכן יש לנכות מגובה ההחזר, את ההפרש שלא שולם.

אולם, סבורני כי גם בהקשר דנן, בשים לב להוראת סעיף 4 בחוק ההתיישנות ולנסיבות העניין, טענה זו מעוררת קשיים לא מבוטלים.

נתון שער המטבע לפי האתר של בנק ישראל: http://www.boi.org.il/he/Markets/ExchangeRates/Pages/Default.aspx] סוף דבר התביעה, אפוא, נדחית בחלקה ומתקבלת בחלקה האחר.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,234 ₪ (סך של 18,320 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 25.12.2011 ועד היום).

לפני תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעות לתשלום סך של 168,000₪, וזאת בגין הפרישי שער בגין פקדון ששולם על ידי התובעים בגין שהייתם של הוריהם בבית דיור מוגן, אשר הופעל ע"י הנתבעות.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי רישום עניין ההצמדה לדולר בהסכם ההלוואה הינו תולדה של טעות סופר, ומשהגיעה העת להשבת הפיקדון, נוכח מוטי לראות כי בהסכם ההלוואה נרשם בטעות שהפיקדון יהיה צמוד לדולר, משכך מוטי החליט, בחוסר תום לב, להסתמך על טעות זו שנפלה בהסכם ההלוואה כדי לנסות ולהוציא כספים שאינם מגיעים לו מהנתבעות, בניגוד להסכמות הצדדים.

סוף דבר לפיכך הנני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

רקע נידרש: א) המערערים הגישו תביעה בסך 168,000 ₪ נגד המשיבות בעיניין הפרישי שער בגין פיקדון ששולם על ידם בגין שהיית הוריהם בדיור מוגן שהופעל על ידי המשיבות.

לסיכום: א) הקביעה בהסכם ההלוואה ולפיה הפיקדון או יתרתו יוחזרו לתובעים – המערערים בהצמדה למדד אין מקורה בטעות סופר ולפיכך, היה על המשיבות להשיב למערערים את הפיקדון כמוסכם ודין התביעה בבית משפט קמא להיתקבל.

...

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי המערערים סברו בזמן אמת, כי מדובר בטעות, וכי התנאי בהסכם נכתב בטעות ואינו משקף את ההסכמה האמיתית.

לסיכום: א) הקביעה בהסכם ההלוואה ולפיה הפקדון או יתרתו יוחזרו לתובעים – המערערים בהצמדה למדד אין מקורה בטעות סופר ולפיכך, היה על המשיבות להשיב למערערים את הפקדון כמוסכם ודין התביעה בבית משפט קמא להתקבל.

ב) לפיכך, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא – יבוטל.