בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים הבאים: הפרישי שכר - 48,326 ₪ (הפרישי רכיב קבוע השלמה לשכר מינימום בסך של 2,110 ₪; עמלות שנובעות מתקופת הלידה השנייה בסך של 30,000 ₪ והפרשי עמלות בגין מכירות ללקוחות חדשים בסך שך 16,216 ₪); הפרישי פצויי פיטורים – 21,553 ₪; הפרישי הודעה מוקדמת – 3,556 ₪; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – 34,668 ₪; דמי הבראה – 1,165 ₪; פיצוי בגין הפקדות בחסר לקרן פנסיה – 18,699 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה – 15,000 ₪; פיצוי בגין תלושי שכר לקויים ו/או חלקיים – 5,000 ₪ וכן פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.
לטענתה, מאחר שאין בידיה מידע מלא ומדויק לגבי הקף המכירות והגבייה בחופשת הלידה הנ"ל, היא מבססת את הסעד על ממוצע "הקף העמלות" החודשי ב-6 החודשים שקדמו לחופשה לידה, בסך של 7,431 ₪, ומכאן בסך הכל עתרה להפרשי שכר בסך של "כ-30,000 ₪".
דיון והכרעה – לעיל קבענו כי לתובעת זכות לתגמול בעד מכירות/גבייה שהושלמו עת שהתה בחופשות הלידה, וכן קבענו כי בחודש 12/2018 הנתבעת שילמה לתובעת על חשבון זכות זו סך של 6,100 ₪.
...
לסיכום, על רקע כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פגמים בתלושים, כאשר בשים למכלול הנסיבות, הפיצוי הנתבע סביר בהחלט.
קיזוז
הנתבעת טענה כי כנגד זכאות התובעת לדמי הבראה, יש לקזז פיצויי פיטורים ששולמו לתובעת ביתר, וכן דלק ועלות הרכב שקיבלה התובעת לפנים משורת הדין ב-14 הימים שלאחר סיום העסקתה, לרבות נזק פח שנגרם לרכב – דין הטענות להידחות.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר (השלמת הרכיב הקבוע לשכר המינימום) - בעד כל אחד מהחודשים 7-12/2016 – סך של 175 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מסוף כל חודש אליו מתייחס התשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
