תביעה לתשלום הפרשי דמי לידה בגין חישוב שכר חסר

נוסף על הפרישי השכר, התחשיב יתייחס גם לכספים שכל תובע היה אמור לקבל בגין הפרשות לקרן הישתלמות, הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), הפרשים בגין רכיב שעות נוספות, הפרשים בגין רכיב תוספת כוננות ודמי לידה - הפרשים אלו יחושבו לפי הפער בין מה ששולם בפועל בגין רכיבים אלו לבין הכספים שהיו אמורים לקבל אילו היו התובעים נקלטים ברמת שכר המקבילה לדרגות 39 – 41 מח"ר (ולא ברמת השכר שבה נקלטו בפועל), כל זאת ביחס לתקופה בגינה הוגשה התביעה".

כמו כן, אין באפשרות המדינה לאתר מסמכים במשך תקופה של כ- 20 שנים; שגויה דחיית טענת השהוי; לא מתקיימים התנאים להווצרות השתק פלוגתא, שכן לא קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בעיניין עזרא לבין הפלוגתא בהליך זה. כמו כן, פסק הדין בעיניין עזרא אינו מחייב את המדינה לגבי עובדים אחרים; בית הדין האיזורי לא ערך איבחנה נכונה בין הפררוגטיבה הניהולית הנתונה המדינה לקביעת תקן לבין מתכונת העסקת המשיבים וסוגי התפקידים שהנציבות קבעה שבהם ניתן להעסיק החוזים מיוחדים; שגויות הקביעות שהמדינה פעלה בחוסר סמכות, שהמדינה הציגה ריבוי גרסאות, וכי העדר פירסום חוזר מרקוביץ הנו פגם היורד לשורש העניין; שגויים הסעדים אותם נתן בית הדין האיזורי ושגויה קביעתו כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה קבלת התביעה תוביל לפגיעה במבנה האירגוני וחריגת שכר שלא כדין.

...

בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 33 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 34- 38); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 40), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה.

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 62); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 78), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 80- 103); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 104- 113).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.

נוסף על הפרישי השכר, התחשיב יתייחס גם לכספים שכל תובע או תובעת היו אמורים לקבל בגין הפרשות לקרן הישתלמות, הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), הפרשים בגין רכיב שעות נוספות, הפרשים בגין רכיב תוספת כוננות ודמי לידה - הפרשים אלו יחושבו לפי הפער בין מה ששולם בפועל בגין רכיבים אלו לבין הכספים שהיו אמורים לקבל אילו היו התובעים נקלטים ברמת שכר המקבילה לדרגות 39 – 41 מח"ר (ולא ברמת השכר שבה נקלטו בפועל), כל זאת ביחס לתקופה בגינה הוגשה התביעה".

כמו כן, אין באפשרות המדינה לאתר מסמכים במשך תקופה של כ- 20 שנים; שגויה דחיית טענת השהוי; לא מתקיימים התנאים להווצרות השתק פלוגתא, שכן לא קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בעיניין עזרא לבין הפלוגתא בהליך זה. כמו כן, פסק הדין בעיניין עזרא אינו מחייב את המדינה לגבי עובדים אחרים; בית הדין האיזורי לא ערך איבחנה נכונה בין הפררוגטיבה הניהולית הנתונה המדינה לקביעת תקן לבין מתכונת העסקת המשיבים וסוגי התפקידים שהנציבות קבעה שבהם ניתן להעסיק החוזים מיוחדים; שגויות הקביעות שהמדינה פעלה בחוסר סמכות, שהמדינה הציגה ריבוי גרסאות, וכי העדר פירסום חוזר מרקוביץ הנו פגם היורד לשורש העניין; שגויים הסעדים אותם נתן בית הדין האיזורי ושגויה קביעתו כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה קבלת התביעה תוביל לפגיעה במבנה האירגוני וחריגת שכר שלא כדין.

...

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אני סבורה כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 63); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 79), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 81- 104); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 105- 114).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.

נוסף על הפרישי השכר, התחשיב יתייחס גם לכספים שכל תובע היה אמור לקבל בגין הפרשות לקרן הישתלמות, הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), הפרשים בגין רכיב שעות נוספות, הפרשים בגין רכיב תוספת כוננות ודמי לידה - הפרשים אלו יחושבו לפי הפער בין מה ששולם בפועל בגין רכיבים אלו לבין הכספים שהיו אמורים לקבל אילו היו התובעים נקלטים ברמת שכר המקבילה לדרגות 39 – 41 מח"ר (ולא ברמת השכר שבה נקלטו בפועל), כל זאת ביחס לתקופה בגינה הוגשה התביעה.

כמו כן, אין באפשרות המדינה לאתר מסמכים במשך תקופה של כ- 20 שנים; שגויה דחיית טענת השהוי; לא מתקיימים התנאים להווצרות השתק פלוגתא, שכן לא קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בעיניין עזרא לבין הפלוגתא בהליך זה. כמו כן, פסק הדין בעיניין עזרא אינו מחייב את המדינה לגבי עובדים אחרים; בית הדין האיזורי לא ערך איבחנה נכונה בין הפררוגטיבה הניהולית הנתונה המדינה לקביעת תקן לבין מתכונת העסקת המשיבים וסוגי התפקידים שהנציבות קבעה שבהם ניתן להעסיק החוזים מיוחדים; שגויות הקביעות שהמדינה פעלה בחוסר סמכות, שהמדינה הציגה ריבוי גרסאות, וכי העדר פירסום חוזר מרקוביץ הנו פגם היורד לשורש העניין; שגויים הסעדים אותם נתן בית הדין האיזורי ושגויה קביעתו כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה קבלת התביעה תוביל לפגיעה במבנה האירגוני וחריגת שכר שלא כדין.

...

בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 35 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 36- 39); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 42), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה.

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 64); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 80), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 82- 105); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 106- 115).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.

לפנינו תביעת התובעת לתשלום הפרישי דמי לידה, לאור טענתה כי בסיס השכר אותו קבע הנתבע לצורך תשלום דמי הלידה, חושב בחסר ובנגוד להוראות החוק לביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

הפלוגתות כפי שנוסחו בדיון המוקדם: מהו הבסיס לחישוב של דמי הלידה ששולמו לתובעת בגין הלידה מיום 28.5.2020? האם חישובי הנתבע לזכאות התובעת לדמי לידה הם כדין? המסגרת המשפטית אופן חישוב דמי הלידה מוסדר בסעיפים 53 ו- 54 לחוק.

היום הקובע, על פי סעיף 48 לחוק הוא: "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". במקרה שבפנינו הנתבע לא חישב את השכר הקובע של התובעת בהתאם לשכרה ברבע השנה האחרונה לפני מועד הלידה, כאמור, בטענה כי השכר בחודשים אלו היה גבוה משמעותית משכרה של התובעת בכל יתר תקופת העסקתה, זאת ללא כל צידוק.

...

סוף דבר נוכח כל האמור, לא שוכנענו כי ההעלאה החדה בשכרה של התובעת בחודש 11/19 היתה אותנטית.

בנסיבות אלה מצאנו לקבוע כי הנתבע חישב את בסיס השכר לתשלום דמי הלידה של התובעת, בהתאם להוראות החוק, התקנות וההלכה הפסוקה.

בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית התביעה.

לפיכך לפי חשבוננו לא זכאי התובע להפרש דמי הבראה.

לפיכך חישוב גולן בכל מקרה עדיף על חישובי התובע, ובמקום שלא יעשה החישוב על פי הראיות.

הוכח כי נסיעות שולמו לו בתלושי השכר באופן שוטף וגם דלק, תביעה זו נדחית.

הגם שהסכום מופרך מעקרו, הרי שסך 6,064 ₪ פדיון חופשה לתקופה השלישית נכלל בו. טען הנתבע 2 – כי באוגוסט 2021 בעקבות לידת בנו של התובע ניצל ימי חופשה בגינם שילם לו הנתבע 2 – 4,000 ₪.

ומציין ב-10.1.22 "כמו שהבטחתי אני אבדוק עם הרו"ח ואשלח לך טופס מתאים מאחר ואתה התפטרת". (עמ' 106 באמצע) בזמן אמת גולן עומד על כך ,ועל כך עונה התובע "שוב פעם אני התפטרתי כי יש לי סיבה טובה, חוסר התאמה בין המשכורת שלי לבין מה שרשום בתלוש, אבל אמרנו שזה לא רלוואנטי כי אתה תביא מכתב פיטורין ואין צורך להגיע לבית משפט שיאשר את זה שמגיע לי מכתב כזה שאוכל לקבל ביטוח לאומי". (עמ' 106 לקראת הסוף).

בגין תקופה זו ישלם גולן לתובע 500 ש"ח שי לחג והפרש הפרשות בסך -733 ש"ח. גולן ישלם לתובע בגין אי תקינות תלושים לתקופה השני והשלישית סך כולל של 12,000 ₪.

...

התביעה להפסד זכויות בגין 3 התקופות גם נגד נתבע 1 וגם נגד נתבע 2 נדחית.

לאחר ששקלנו את היקף התביעה בסך 356,748 ₪, את מכלול האמור לעיל אודות גרסת התובע וחישוביו, ואת התוצאה בפועל כלפי כל נתבע בנפרד , מצאנו , לפי הפסיקה בעניין דב זיידמן ופסיקות אחרות של כב' ביה"ד הארצי ,כי יש מקום להשית על התובע את שכ"ט ב"כ הנתבעים.

התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 7,000 ₪.