תביעה לתשלום הפרשי גמול מילואים עבור שירות צבאי

בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתו של מר ניר הקסטר - המערער בע"ע 14608-10-16 והמשיב בע"ע 14405-10-16 (להלן – ניר) לתשלום פדיון חופשה שנתית, הפרישי שכר בגין שעות עבודה ששולמו בחסר, תשלום בעד עבודה נוספת והחזר תגמולי מילואים, כנגד חברת כים-ניר ניהול מערכות בע''מ, המערערת בע"ע 14405-10-16 והמשיבה בע"ע 14608-10-16 (להלן – החברה).

אשר לתשלום תגמולי המילואים טען ניר כי בחודשים בהם השלים את המכסה של 20 שעות טיסה ואף שירת במילואים הוא זכאי למלוא התגמולים ששולמו לו בגין יציאתו למילואים מבלי שהחברה תנכה לו מתגמולים אלו, ובחודשים שבהם לא השלים מכסה של 20 שעות הוא זכאי לתגמולים בימים בהם לא היה אמור לעבוד בחברה, היינו ימי המנוחה השבועית וחגים, וכן עבור ימים בהם גם עבד בחברה וגם שירת במילואים.

...

על כן, משנדחתה טענתו של ניר כי המשרה החודשית הקובעת היא 20 שעות טיסה, הרי שהטענה לזקיפה שלא כדין בחודשים בהם השלים מכסה זו – דינה להידחות.

חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בטענת החברה, אשר לא נסתרה, כי בעת בה ביקש ניר לצאת לחופשה הדבר נעשה ללא שהייתה התייחסות של מי מהצדדים לשאלה האם בוצעו 20 שעות טיסה באותו החודש, כך שבזמן אמת נראה כי גם הצדדים עצמם סברו שאין לנתון זה רלוונטיות לשאלת האפשרות ליציאה לחופשה.

כאמור לעיל, משדחינו טענה זו, אף תביעתו לפדיון חופשה דינה להידחות.

מכאן שהוא זכאי לפצוי עבור שנה זו בסך 1,783 ₪; בסך הכל הוא זכאי אם כן ל- 3,999 ₪ (302 + 1,914 + 3,999 ₪), בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 (אמצע התקופה בגינה משולמים הסכומים) ועד למועד התשלום בפועל.

התובע זכאי אם כן לתשלום דמי הבראה, אך נוכח הוראות צו ההרחבה הרלוואנטי, הוא זכאי לדמי הבראה עבור שנתיים ימים בלבד (ולא עבור שלוש שנים כפי שתבע).

גמול בגין ימי מילואים התובע טען שלא קיבל במהלך תקופת עבודתו את מלוא הכספים שהתקבלו בגינו אצל הנתבעים בגין שירות מילואים.

...

עם זאת, איננו מורים על דחיית התביעה כנגד נתבע זה, שכן כאמור בכתב הגנה הסתפק הנתבע בבקשה למחיקתו, וגם בהמשך ההתדיינות (ראו בסעיף 82 לסיכומיו) הוא לא טען מפורשות שדין התביעה כנגדו להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

שירות מילואים - מכוח צו ההרחבה, היה זכאי לתשלום שיגיע לתובע מהמוסד לביטוח עבור שרותו.

לעומת החוזה האישי שקובע, כי בגין ימי מילואים יקבל העובד תשלום בשיעור התגמולים מהמוסד לביטוח לאומי שהיה אמור לקבל בגין שרותו, או בשיעור השכר שהיה אמור לקבל, לפי הגבוה מביניהם.

באשר לתביעה להפרשים לקרן הישתלמות וגמול בגין עבודה בשעות נוספות - על התובע לפעול ולערוך תחשיבים, בהתאם להוראות סעיפים 60 ו- 75 לפסק דין זה, ולהגישם לנתבעת לתשלום תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

...

סיכום נוכח כל האמור לעיל במצטבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה להפרשי שכר, הפרשים לקרן פנסיה והפרש פיצויי פיטורים – נדחית.

בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 7,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה עם עילות שונות ורבות, אשר חלקן התייתרו במהלך ההליך עקב הידברות בין הצדדים, וכן לאור תיקון החקיקה ב-2019, בגינו זכה התובע להכרה בתוספת של תקופת השרות בצה"ל, אשר הצטרפה לתקופת השרות המזכה בגמלה; וכן זכה לתשלום הפרשים הנובעים מהכרה זו החל מחודש 1/19, מועד החלת תיקון 63 לחוק שירות המדינה גמלאות.

התובע קיבל הפרישי גימלה עבור הזכויות שהוכרו לו לפי חוק הגימלאות מיום הפרישה, הן בגין החלטת הועדה הרפואית וההכרה במילואים בתנאי קבע, ומיום 6.1.19 בגין ההכרה בשירות חובה.

בנוסף, ביחס לסיבה לסיום שרותו בנתבעת, התברר כי התובע מנהל נגד הנתבעת הליך בביהמ"ש השלום בגין היתנכלות בעבודה, לשון הרע והגנת הפרטיות, שם העלה טענות דומות נגד גורמים שונים בנתבעת, וכן הוא מנהל הליך אל מול קצין תגמולים להכרה בחבלתו.

...

לסיכום, טען התובע כי הוא זכאי גם להוצאות משפט לדוגמה ולשכ"ט עו"ד, היות והנתבעת הפרה באופן מכוון ושיטתי את זכויותיו המגיעות לו עם פרישתו, וזאת למרות ששירת בנאמנות ובהצטיינות יתרה, ואף נבחר לסוהר מצטיין.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את תביעת התובע על כל רכיביה כפי שפורטו בתצהירו מיום 19.5.20, וזאת לאחר שעלה כי הנתבעת פעלה בהתאם לנהלים, הן במישור הרפואי, והן במישור המנהלי.

מכאן עולה, כי דין תביעתו ביחס לימי המחלה להדחות.

אחרית דבר דין התביעה להדחות.

במהלך תקופת חייו המנוח הוכר כסובל מ 19% נכות צמיתה בשל שבר בלסת ו - PTSD עקב פציעתו במהלך שירות מילואים פעיל בעזה בעקבות השלכת אבן לעבר רכב שבו נסע.

רו"ח בן גיגי מציין בחוות דעתו כי מתחשיב שאותו ביצע המשיב בתאריך 30.6.2020 עולה כי בהתאם לסכומים אשר מפורטים בתעודת עובד הציבור מיום 30.6.2020 (תשלום לאפוטרופוס + שני ילדים – 7006 ₪ ; תגמול לאלמנת חלל צה"ל + שני ילדים – 12,020 ₪) עולה שהמערערת זכאית להפרשי תשלום בסך של 5014 ₪ לחודש החל מחודש מאי 2010 ועד סוף שנת 2012 בסך של 160,448 ₪ כך שעד למועד עריכת חווה"ד (בחודש ינואר 2022) סך התשלומים שלהם זכאית המערערת (בצרוף הפרישי ריבית והצמדה) החל מחודש מאי 2010 ועד לחודש ינואר 2022 הנם 177,295 ₪.

ההסדר אשר מעוגן במסגרת הוראת סעיף 28א' לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה השולל תשלום רטרואקטיביים מעוגן גם במסגרת הוראת סעיף 18(א) לחוק הנכים (תגמולים ושקום) (נוסח משולב), התשי"ט-1976 שגם במסגרתו מצויה הוראה דומה, המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי בתוך שנה מיום שיחרורו מצה"ל או לחילופין ממועד הגשת התביעה.

בהתאם להערכתו של מומחה ביהמ"ש הסכום החודשי שלו זכאית המערערת בגין הטבת רכב הנו 48,591 ₪ ל – 103 חודשים (מחודש מאי 2010 ועד לחודש אוקטובר 2018), דהיינו, 472 ₪ לחודש, אולם לאור קביעתנו מעלה יש לשפותה החל מיום 3.6.2013 ועד לחודש אוקטובר 2018 בגין 100 חודשים בסכום כולל של 47,200 ₪ (כמחצית מהסכום שאותו קבע המומחה בחוות דעתו) בקיזוז מענק דמי ניידות ששולמו למערערת בשנת 2019 בגין דמי ניידות לאלמנות שאינן זכאיות להטבת רכב (עבור התאריכים 21.5.2013 ועד 30.6.2015) בסך 9750 ₪, דהיינו, 37,450 ₪ בסה"כ. מענק הבראה: מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש (עמוד 7 סעיף 2 לחווה"ד) וכן גם מהמענה לשאלת ההבהרה (סעיפים 11 ו – 12 לתשובות לשאלות ההבהרה) ומחקירתו בביהמ"ש (ראה : עמוד 6 שורות 10-15 לפרוטוקול) עולה כי המערערת זכאית בנוסף גם למענק הבראה החל ממועד פטירת המנוח בחודש מאי 2010 ועד לחודש אפריל 2013 בסכום כולל של 10,224 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה החל מיום 1.11.2018 דא עקא שלאור קביעתנו מעלה המערערת זכאית לפצוי אך ורק מיום הגשת התביעה ואילך ולפיכך אין לקבל את עמדת המומחה בעיניין זה. מענק התאלמנות : המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו,במענה לשאלות ההבהרה ובעדותו בביהמ"ש כי בחודש נובמבר 2018 שולם למערערת מענק התאלמנות עבור התאריכים יוני 2013 ועד מאי 2020 בסך של 5220 ₪, אשר משולם לזכאים לכך אחת לשבע שנים, ולכן בהתאם להוראת סעיף 14א(א) לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה יש לשפותה באופן יחסי גם בעבור התקופה שבין חודש מאי 2010 ועד לחודש מאי 2013 בסכום של 2237 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה החל מיום 1.11.2018 (ראה : עמוד 7 סעיף ג' לחווה"; עמוד 5 סעיף ד' למענה לתשובות ההבהרה ; עמוד 5 שורה 29 – עמוד 6 שורה 12 לפרוטוקול).

...

סוגיות אלה תצטרכנה להתברר בהליך מתאים (כפי שכבר קבענו בפיסקה כ"ו של פסק דיננו מיום 13.8.18), דהיינו, בפני ועדת הערעורים בשים לב להוראת סעיף 25(א) של החוק: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי כל החלטה שהיא של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת-ערעור תוך שלושים יום מיום שבו הגיעה אליו הודעה על החלטת קצין התגמולים...". על יסוד כל האמור לעיל, אין בידינו אלא להורות על מחיקת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

מן המקובץ לעיל עולה כי יש לסטות מעמדת המומחה בחוות דעתו משום שמתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן גם מתשובותיו בחקירתו בבית המשפט עולה שסך החוב כלפי המערערת הינו 135 ₪ בלבד בהתאם לתחשיב הבא : · גובה התגמול לחודש נובמבר 2018 (12,536 ₪) בקיזוז תוספת "אחוזית" (257 ₪), תוספת "שקלית" (158.1 ₪) ותוספת גיל (907 ₪) – 11,213 ₪ לחודש.

כפי שצוין מעלה, המערערת אינה זכאית לתגמולים בגין התקופה אשר קדמו למועד פטירתו של המנוח, אלא רק החל ממועד הגשת תביעתה ולכן משאין מחלוקת על כך שהסכום שולם לה בשנת 2018 הרי שאין מקום לשפותה בגין רכיב זה. סוף דבר : הערעור מתקבל באופן חלקי.