תביעה לתשלום החזר ארנונה

במסגרת התביעה עתר התובע להחזר תשלום ארנונה בסך 6,781 ₪ שנגבה ע"י מימוש העיקול וכן עתר לביטול כל חוב ארנונה שנותר, כביכול.

...

אמנם, העובדה שדבר דואר לא התקבל אצל הנמען אינה מעידה בהכרח על כך שלא נשלח, אולם, בנסיבות המתוארות, ונוכח אי התאמת מועדי הפקת מכתבי דרישת התשלום ומועדי קבלתם למשלוח, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבוע שהנתבעת פעלה להמצאת הודעה על חיוב בארנונה כנדרש.

אשר להגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק, יפים הם בהקשר זה דברי כב' השופט כהן בעניין עו"ד גסלר: "אין גם בידי לקבל את מסקנת בית משפט קמא, כי עומדת למשיבה הגנת הפרסום בתום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק. כאמור, זו עשויה לעמוד לה, אם עשתה את הפרסום בתום לב, בנסיבות בהן "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". בהתאמה, סעיף 16(א) לחוק קובע: "הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב". ואולם, יש לשים לב, כי חזקה הפוכה נקבעה בסעיף 16(ב) לחוק, לפיו "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: ... (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". אני סבור, כי חזקה זו מתקיימת בענייננו.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את טענת התובע כי יש בעיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו כדי להוות פרסום לשון הרע.

התיק, בו הוגשה תביעה להחזר תשלומי ארנונה, הועבר התיק לבית משפט השלום בהסכמה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני מקבלת את בקשת הנתבע, ומורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה.

סוף דבר, מוסד התביעות הקטנות נועד לניהולן של תביעות לסכומי כסף קטנים, המנוהלות במהירות וביעילות, ללא יצוג, ללא כפיפות לסדרי הדין והראיות, כשההתערבות בהחלטותיו בערעור, מצומצמות.

בתביעת מוזס הועבר הדיון לבית משפט השלום בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות בדיון הראשון ביום 3/12/15, בזו הלשון: "אני מורה להעביר את התביעה לבית משפט השלום בבאר שבע בפני החתום מטה שכן מדובר בתביעה שעשויות להיות לה השלכות רוחב וכן דומה שהבירור שלה אינו מתאים לבימ"ש לתביעות קטנות". אין בכך שהושגה שם פשרה לאחר הדיון ביום 9/6/16 כדי לשלול את רלוונטיות ההחלטה.

התובע טוען כי הוא זכאי להחזר תשלומי הארנונה בגין המחסן החל מחודש ינואר 2017 ועד ליום הגשת התביעה בסך של 7,200 ₪.

...

כמו כן אני מורה לנתבעת לאפשר לתובע גישה חופשית למחסן ואוסר עליה למנוע או להפריע לתובע או למי מטעמו לגשת למחסן ולעשות בו שימוש.

28.7 אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 7,500 ₪.

28.7 אני מחייב את התובע לשלם לאוצר המדינה סך של 2,500 ₪.

לפניי תביעת התובע להחזר תשלומי ארנונה שלטענתו שילם ביתר, בהיותו זכאי לפטור (חלקי) מתשלום ארנונה לפי סעיף 3 ו-6א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מילחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג – 1953 (להלן – חוק הפטור).

...

סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת ביחס לתשלומי הארנונה ששולמו ע"י התובע בשנים 2010-2013, מעבר לסכומים בהם הוא חב לפי סעיף 6א לחוק הפטור, כפי שפורטו בכתב התביעה (לגבי עצם הסכומים לא היתה כל מחלוקת), כדלקמן: סך 12,284 ₪ בגין שנת 2010; סך 7,193 ₪ בגין שנת 2011; סך 16,607 ₪ בגין שנת 2012; סך 22,482 בגין שנת 2013.

סבורני כי אין מקום לעשות כן בענייננו, אלא יש לבצע שיערוך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961.

סבורני כי במסגרת ההשבה יהיה זה נכון וצודק ליתן משקל מסוים להשתהות התובע במיצוי זכויותיו מול הנתבעת, וזאת בסוגיית השערוך.

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד דמי שכירות והחזר תשלומי ארנונה: בכתב תביעתו ובסיכומיו, טען התובע כי כתוצאה מרשלנות הנתבעים והמטרד ליחיד שאלו ביצעו כלפיו, נגרם לו נזק מיוחד, שכלל אי יכולת להשכיר את הדירה בשל ניזקי הרטיבות, וזאת משנת 2015 ועד שנת 2018 כולל.

...

אשר על כן, ומשתובע לא הוכיח את טענתו בעניין זכאותו לתשלום פיצוי בגין הפסד דמי שכירות ואף לא הוכיח את גובה הנזק הנטען, וכן לא הוכיח את זכאותו להחזר תשלום ארנונה, תביעת התובע לנזקים המיוחדים הנ"ל נדחית.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, וקובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 31,567 ₪, וזאת בהתאם לתחשיב שבפסקה 36 דלעיל .

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע החזר של הסך ששילם עבור חלקו בשכר המומחה מטעם בית משפט, 4,680 ₪, וכן שכר טרחת עורך-דין והחזר חלקי של האגרה בסכום כולל של 7,000 ₪.